פסק דין תקדימי: תביעת הענק על ירידת ערך הדירות בהר חומה נדחתה, אך חברת דמרי תפצה את הדיירים על ליקויי בנייה ועוגמת נפש
לאחר מאבק משפטי של למעלה מעשור, בית המשפט דחה את תביעת הדיירים לפיצוי של 1.5 מיליון ש"ח בגין אי-בניית חניון תת-קרקעי, וקבע כי הלובי נבנה בהתאם למפרט. עם זאת, החברה חויבה בפיצויים בגין ליקויים ברכוש המשותף, ותישא בעלות תיקונים נרחבים ובתשלום הוצאות משפט.
בפסק דין שניתן ב-30 במרץ 2025, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את עיקר תביעתם של 60 בעלי דירות משכונת הר חומה בירושלים כנגד חברת הבנייה י.ח. דמרי. התביעה המרכזית, שעמדה על סך 1.5 מיליון שקלים, עסקה בטענה לירידת ערך הדירות בשל אי-בניית חניון תת-קרקעי ולובי מפואר, כפי שלטענתם הובטח להם. פסק הדין, שניתן על ידי השופט הבכיר יהושע גייפמן, חותם סאגה משפטית ארוכה שהחלה עוד בשנת 2012.
הפרשה החלה כאשר 60 מבעלי 34 דירות בשבעה בניינים ברחוב שאול אביגור בשכונת הר חומה בירושלים, הגישו תביעה נגד חברת י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ. התביעה, שהוגשה במקור לבית משפט השלום והועברה למחוזי, כללה שורה של טענות בגין ליקויי בנייה שונים ברכוש המשותף, ובראשן הטענה לפגיעה קשה בשווי הנכסים. לטענת התובעים, היעדרו של חניון תת-קרקעי ובניית חניון מקורה במפלס הכניסה פגעו בערך הדירות בשיעור של לפחות 5%.
במהלך השנים, הגיעו הצדדים להסכמות חלקיות בנושאים רבים. כך למשל, חברת דמרי הסכימה לשלם לתובעים סך של 190,885 שקלים בגין ליקויי בנייה כלליים ברכוש המשותף. כמו כן, החברה התחייבה לתקן על חשבונה ליקויי רטיבות חמורים בחניון, שמקורם באיטום לקוי בקיר תומך וב-14 דירות גן, תחת פיקוחו של מומחה מטעם בית המשפט. בנוסף, הוסכם כי דמרי תבצע עבודות לשיפור הבטיחות בחניון, שהכניסה אליו משותפת להולכי רגל ולכלי רכב. תביעות אחרות, כמו דרישה לפיצוי בגין ליקועי אקוסטיקה ודרישה להקמת 7 כניסות נוספות לחניון, נמחקו בהסכמת התובעים לאחר חוות דעת מומחים או שהושגה פשרה.
סלע המחלוקת המרכזי שנותר להכרעת השופט היה סוגיית ירידת הערך ועוגמת הנפש. לצורך בחינת הטענה, מינה בית המשפט את המהנדס ומתכנן הערים, מר שאול רוזנברג, כמומחה מטעמו. חוות דעתו של המומחה הייתה מכרעת ושימשה בסיס להחלטת השופט. המומחה רוזנברג קבע באופן חד-משמעי כי לא נגרמה ירידת ערך לדירות. הוא ביסס את קביעתו על מספר נימוקים מרכזיים. ראשית, הוא ביצע ניתוח השוואתי של 7 עסקאות מכר בפרויקט אל מול 46 עסקאות בפרויקטים סמוכים, ולא מצא פערים המצביעים על נחיתות בשווי.
שנית, המומחה הסביר כי בשל הטופוגרפיה ההררית והמדרונית של שכונת הר חומה, בניית חניון מקורה במפלס הרחוב היא פתרון נפוץ ומקובל. יתרה מכך, הוא ציין כי "הגישה באמצעות רכב אל חניון מקורה במפלס הרחוב… נוחה יותר מאשר גישה לחניון תת קרקעי, הכולל רמפה מעוקלת". באשר לטענה בדבר הלובי, המומחה בדק את תשריטי המכר והיתרי הבנייה וקבע כי "היזם בנה את הלובי עפ"י התכניות" ובהתאם למה שהתחייב בחוזי המכר. השופט גייפמן אימץ את מסקנות המומחה במלואן ודחה את התביעה ברכיב זה.
עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שהדיירים סבלו מעוגמת נפש משמעותית בשל הליקויים המהותיים והמתמשכים ברכוש המשותף. השופט ציין את "התמשכות רבת שנים של רטיבות בחניון 7 הבניינים" ואת "ליקויי בטיחות בחניון", שטרם תוקנו במלואם. בהתחשב בכך, פסק השופט פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 3,000 שקלים לכל אחת מ-34 הדירות שתבעו.
בסופו של יום, פסק הדין מהווה תוצאה מעורבת עבור שני הצדדים. בעוד שתביעת הדגל של הדיירים נדחתה, הם זכו להכרה בסבלם ולפיצויים ותיקונים משמעותיים ברכוש המשותף. חברת דמרי, מצידה, ניצלה מחיוב כספי משמעותי בגין ירידת ערך, אך חויבה לשאת בעלויות תיקונים, פיצויים, ובנוסף לכך גם בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לתובעים בסך כולל של 100,000 שקלים.
ת.א 47556-05-19
