רן רהב זכה בתביעת ענק של 11.2 מיליון שקל נגד עדי קייזמן; התביעה נגד אסתי גינזבורג נדחתה
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את טענותיו של רהב בנוגע להלוואה של 2 מיליון אירו שניתנה לקייזמן על ידי איש העסקים ברוך איבצ'ר, וקבע כי על קייזמן להשיבה במלואה בתוספת ריבית ופיצויים. השופטת מתחה ביקורת חריפה על התנהלותם הדיונית של קייזמן וגינזבורג, אך דחתה את התביעה נגד גינזבורג במלואה מחוסר עילה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו פסק ב-26 במרץ 2025, כי איש העסקים עדי קייזמן ישלם לאיש יחסי הציבור רן רהב סכום של 11,259,423 שקלים. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופטת מיכל עמית-אניסמן , קיבל את עיקר תביעתו של רהב, שנסובה סביב הלוואה של 2 מיליון אירו שקייזמן נטל ולא החזיר. במקביל, דחה בית המשפט את התביעה במלואה כנגד רעייתו של קייזמן, הדוגמנית אסתי גינזבורג, וכן תביעה נוספת של רהב נגד קייזמן בנוגע להלוואה שנייה וקטנה יותר.
הפרשה החלה כאשר רהב תיווך בין חברו הקרוב, איש העסקים הפרואני ברוך איבצ'ר, לבין קייזמן, לצורך מתן הלוואה בסך 2 מיליון אירו ביוני 2018. על פי הסכם ההלוואה, הכסף היה אמור להיות מוחזר בתוך שנה בתוספת ריבית שנתית של 10%. ההסכם כלל גם סעיף פיצוי מוסכם בסך 250,000 אירו במקרה של הפרה. לאחר שקייזמן לא עמד בהתחייבויותיו גם לאחר הארכה שקיבל, המחה איבצ'ר את מלוא זכויותיו לגביית החוב לרהב ביולי 2020, במתנה וללא תמורה, בשל חברותם ארוכת השנים.
בתביעתו טען רהב כי קייזמן וגינזבורג נמלטו מהארץ במטרה לחמוק מהתחייבויותיהם הכספיות. הוא דרש את החזר קרן ההלוואה, הריביות והפיצוי המוסכם.
מנגד, הנתבעים טענו כי מדובר ב"תביעת סרק". קייזמן טען כי כספי ההלוואה נועדו לקדם מיזם משותף עם רהב להנפקת מטבע דיגיטלי, והועברו לחשבון חברה בגרמניה, כך שהוא עצמו "לא הכניס לכיסו אגורה". הוא תקף בחריפות את תוקפה של המחאת הזכות מאיבצ'ר לרהב, וטען כי היא "למראית עין בלבד", "בלתי חוקית" ונעשתה ללא גילוי נאות למלווה המקורי. בין היתר נטען כי ההמחאה הייתה מותנית במותו של איבצ'ר, וכי עצם העובדה שרהב מונה כבורר בהסכם ההלוואה המקורי הופכת את קבלת הזכויות על ידו לניגוד עניינים חמור ואף למעשה שוחד.
אסתי גינזבורג טענה מצידה כי אין לה כל קשר לעסקיו של בעלה, וכי שורבבה לתביעה ללא כל סיבה. היא טענה כי מעולם לא שוחחה עם רהב או איבצ'ר על עניינים עסקיים, למעט שליחת "הודעה קולית אחת או שתיים" לבקשתו של רהב עצמו, בניסיון "לרכך" את איבצ'ר.
השופטת עמית-אניסמן קיבלה את התביעה נגד קייזמן במלואה, תוך שהיא דוחה אחת לאחת את כל טענות ההגנה שלו. בפסק הדין צוין כי קייזמן עצמו, בהתכתבויות וואטסאפ עם רהב, הודה בחובו ולא הכחיש אותו בזמן אמת, ואף עדכן כי הוא "עובד על לקבל הלוואה" כדי להשיב את הכסף. בית המשפט קבע כי לשון הודעת ההמחאה ברורה ואינה מותנית בתנאי כלשהו. הטענות בדבר היותה חוזה למראית עין, חוזה בלתי חוקי או מתן שוחד נדחו כולן.
חלק משמעותי מפסק הדין הוקדש להתנהלותם הדיונית של הנתבעים. השופטת ציינה כי הם "התמידו באי קיום החלטות בית המשפט ואי הגשת ראיותיהם במועדים שנקבעו לשם כך". בשל מחדלים חוזרים ונשנים אלו, קבע בית המשפט כי לא יהיו רשאים להוכיח אף טענה עובדתית מטעמם. החלטה זו, למעשה, שיתקה את יכולתם להגן על עצמם באמצעות ראיות.
בנוגע לאסתי גינזבורג, התביעה נגדה נדחתה במלואה. השופטת קבעה כי היא אינה חתומה על הסכם ההלוואה, ואין כל עילה משפטית לחייב אותה בחובותיו של בעלה. ההודעות הקוליות ששלחה לאיבצ'ר, קבעה השופטת, אינן עולות כדי יצירת חיוב חוזי. עוד צוין כי רהב עצמו הודה בעדותו שביקש מגינזבורג לשלוח את ההודעות. בית המשפט הדגיש כי קבלת התביעה נגדה הייתה מובילה ל"פריצת גבולות החוזה כלפי צדדים שלישיים… הפוגעת באוטונומיה של הפרט ובחופש החוזים".
התביעה הנוספת, על סך 33,707 אירו, שהגיש רהב נגד קייזמן, נדחתה גם היא. בית המשפט קבע כי רהב לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש, שכן לא צירף אסמכתא על העברת הכספים, והתוספת להסכם ההלוואה כלל לא הייתה חתומה.
בסופו של ההליך, חויב קייזמן לשלם לרהב סך של 11,259,423 שקלים, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 150,000 שקלים והוצאות משפט.
ת"א 55296-01-22
