תביעתה של אשת עסקים לביטול משכנתא בת 25 נדחתה; השופט: "לא ניתן לתת אמון בעדותו" של הגיס לשעבר
בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של דרורה נדב אשגרי, שביקשה להצהיר על בטלות משכנתא הרשומה על חלקה בבניין בתל אביב. התובעת טענה כי הוטעתה לחשוב שהמשכנתא תחול רק על זכויותיו של שותפה לנכס, גיסה לשעבר, וכי מדובר היה ברישום פיקטיבי שנועד לסייע לו מול רשויות המס. השופט יונה אטדגי קבע כי גרסתה אינה אמינה, ומתח ביקורת חריפה על עדותו של הגיס, שסתר את דבריו מהליך גירושין קודם, וקבע כי הוא מושתק מלטעון טענות הפוכות.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפסק דין שניתן ביום 27 באפריל 2025, דחה את תביעתה של אשת העסקים דרורה נדב אשגרי ("דרורה") נגד בנימין פרץ ("בני"), וקבע כי המשכנתא שנרשמה לפני קרוב לשלושה עשורים לטובת פרץ על זכויותיה בבניין מגורים בתל אביב תישאר על כנה. השופט יונה אטדגי הטיל על התובעת לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח והוצאות בסך 5,000 ש"ח.
הסכסוך המשפטי המורכב נסוב סביב בניין מגורים המצוי בבעלות משותפת של דרורה ושל גיסה לשעבר, עורך הדין גבריאל פרץ ("גבי"), שהוא אחיו של הנתבע, בני. במרץ 1996 נרשמה משכנתא לטובת בני על מחצית מהזכויות בבניין כולו, כלומר רבע מהזכויות של דרורה ורבע מאלה של גבי. בתביעתה, שהוגשה במקור נגד בני בלבד ובהמשך צורף אליה גבי כנתבע נוסף, עתרה דרורה להצהיר כי המשכנתא על זכויותיה בטלה מעיקרה, ולחלופין יש לבטלה ולמחוק אותה ממרשם המקרקעין.
לדרורה היו שתי טענות מרכזיות. הראשונה, כי גבי, שהיה גיסה ואיש אמונה באותה עת, הטעה אותה לחשוב שחתימתה נדרשת רק כדי לאפשר רישום משכנתא על חלקו בלבד בנכס. לטענתה, היא לא הבינה שהיא ממשכנת גם את חלקה שלה. טענתה השנייה, והמרכזית יותר, הייתה כי המשכנתא כולה הייתה "פיקטיבית" ונועדה אך ורק כדי להגן על נכסיו של גבי מפני רשויות המס, שניהלו נגדו הליכים באותה תקופה.
מנגד, בני טען בתוקף כי המשכנתא הייתה אמיתית לחלוטין ונועדה להבטיח חוב של דרורה, גבי ואחותה של דרורה, נאוה (שהייתה נשואה לגבי), כלפיו. חוב זה, לטענתו, נבע מעבודות שיפוץ ובנייה נרחבות שביצע עבורם במספר נכסי נדל"ן, לרבות בבניין המדובר.
באופן מפתיע, גבי תמך בגרסתה של דרורה כי המשכנתא הייתה פיקטיבית, אך סתר את טענתה כי לא ידעה על מה היא חותמת. לטענתו, דרורה הייתה שותפה מלאה ליוזמה וביקשה להגן גם על נכסיה שלה, מכיוון שגם נגדה התנהלו הליכי מס.
השופט אטדגי דחה את שתי טענותיה של דרורה. בנוגע לטענה כי לא הבינה על מה חתמה, קבע השופט כי הדברים היו "כתובים שחור על גבי לבן" בשטר המשכנתא. בשטר הוגדרו דרורה וגבי יחד כ"ממשכן", והמשכון התייחס למחצית מהבעלות בבניין, ללא כל אבחנה בין חלקיהם. השופט ציין כי דרורה היא "אשת עסקים מנוסה" ואינה יכולה להישמע בטענה כי לא הבינה את משמעות חתימתה. הוא הזכיר את ההלכה המשפטית לפיה אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שהסכים לתוכנו, במיוחד כשמדובר במסמכים בעלי חשיבות.
נקודת המפנה בפסק הדין הייתה התייחסותו של השופט למהימנותו של גבי, שעדותו הייתה חיונית לביסוס טענת ה"פיקטיביות" של המשכנתא. השופט חשף כי בהליך גירושין שניהל גבי מול נאוה בבית המשפט לענייני משפחה, הוא טען טענה הפוכה לחלוטין. במסגרת אותו הליך, הצהיר גבי כי "המשכנתא הרשומה על הדירה לטובת בנימין פרץ הינה משכנתא אמיתית" וכי "אכן קיים חוב כלפי אחי בנימין פרץ, אותו יש לפרוע".
בשל סתירה חזיתית זו, קבע השופט כי על גבי חל "השתק שיפוטי" – כלל משפטי המונע מבעל דין להעלות טענות עובדתיות סותרות בהליכים שונים. השופט ציין כי מטרת הכלל היא לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע ניצול לרעה שלו. הוא הדגיש כי נראה שגבי "משנה את גרסאותיו – גם אם הן הפוכות ממש- בהתאם לאינטרס שעשוי לצמוח לו בהליך המשפטי שהוא מעורב בו". לפיכך, קבע השופט כי לא ניתן לתת כל אמון בעדותו של גבי במשפט הנוכחי. מאחר שגרסתה של דרורה נסמכה כולה על עדותו של גבי, דחיית עדותו הובילה לקריסת גרסתה שלה.
השופט מצא קשיים נוספים בגרסתם של דרורה וגבי. הוא תהה מדוע, אם המשכנתא הייתה פיקטיבית ונועדה רק למטרה זמנית מול רשויות המס, הם לא פעלו למחוק אותה במשך שנים רבות לאחר שהליכי המס הסתיימו. היעדר הסבר סביר לכך, קבע השופט, מחזק דווקא את גרסתו של בני, לפיה המשכנתא נותרה רשומה כי החוב כלפיו טרם שולם.
אף שגם בגרסתו של בני נמצאו קשיים, בעיקר השיהוי של קרוב ל-25 שנים במימוש המשכנתא, השופט קבע כי היא "מתקבלת יותר על הדעת" מזו של דרורה וגבי. השופט אף ציין כי האמין לעדותו של בני, שנתמכה בעדות של חשמלאי, כי אכן ביצע עבודות שיפוץ בבניין. לבסוף, נקבע כי גם אם שתי הגרסאות היו שקולות בסבירותן, התביעה הייתה נדחית, שכן הנטל להוכיח טענה כה חמורה של חוזה פיקטיבי למטרה בלתי חוקית הוא נטל כבד, ודרורה לא עמדה בו.
ת"א 42832-12-20
