ביהמ"ש דחה תביעה ייצוגית נגד Airbnb: "פעלה בהגינות ובתום לב במשבר הקורונה"
השופטת הדס עובדיה קבעה כי החברה הייתה רשאית לאפשר ביטולי הזמנות ללא קנסות למרות מדיניות הביטול של המשכירים, ונתנה תוקף לתניית ברירת הדין הזר בתנאי השימוש של הפלטפורמה הגלובלית. המשכירים שתבעו חויבו בהוצאות משפט בסך 50 אלף שקלים.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי משכירי דירות נופש ישראלים נגד ענקית התיירות Airbnb. בפסק דין מקיף ומנומק שניתן ב-27 באפריל 2025, קבעה השופטת הדס עובדיה כי החלטת החברה לאפשר לאורחים לבטל הזמנות ללא קנס בשיא משבר הקורונה העולמי הייתה מוצדקת ונעשתה בהתאם לתנאי השימוש של הפלטפורמה. עוד קבע בית המשפט כי יש לתת תוקף לתניות ברירת הדין הזר בהסכמי החברה, המחילה את הדין האירי והאנגלי על ההתקשרות, וקבע כי בנסיבות העניין, אין מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד.
ההליך המשפטי החל בעקבות תביעה שהגישו אמיר אללוף ומאור פתע בשם כלל המשכירים הישראלים בפלטפורמה. לטענתם, Airbnb התערבה באופן חד-צדדי ביחסים החוזיים בינם לבין האורחים לאחר פרוץ מגפת הקורונה. ב-14 במרץ 2020, הודיעה החברה כי תאפשר לאורחים מכל העולם לבטל הזמנות שבוצעו לפני תאריך זה ולקבל החזר כספי מלא, ללא קנסות, וזאת בניגוד למדיניות הביטולים המחמירה שבחרו חלק מהמשכירים. התובעים טענו כי בכך הפרה Airbnb את תנאי השימוש, פעלה בחוסר תום לב, הפרה את חובת הנאמנות שלה כשלוחה שלהם, והתעשרה על חשבונם שלא כדין. הנזק, לטענתם, התבטא באובדן דמי הביטול שהיו אמורים לקבל על פי ההסכם הישיר שלהם עם האורחים.
מנגד, Airbnb טענה כי פעלה לחלוטין במסגרת תנאי השירות שעליהם חותמים כל המארחים. לטענתה, החוזה כולל "מדיניות ביטולים בנסיבות מקלות", המאפשרת לאורחים לבטל הזמנה ללא קנס במקרים של נסיבות בלתי צפויות שאינן בשליטתם. מדיניות זו, שהייתה קיימת עוד לפני פרוץ המגפה, כללה במפורש "מחלה או מגפה שמתפרצת באופן פתאומי" , וכן נסיבות נוספות שהתקיימו במגפה, כגון הגבלות נסיעה שהוטלו על ידי ממשלות, כולל האיסור הגורף על כניסת תיירים לישראל, וביטולי טיסות המוניים.
חלק מרכזי בפסק הדין הוקדש לסוגיית ברירת הדין. Airbnb טענה כי תנאי השימוש שלה קובעים במפורש כי על כל מחלוקת יחול הדין האירי (בנוגע לחברת Airbnb Ireland) והדין האנגלי (בנוגע לחברת התשלומים Airbnb Payments UK). מכיוון שהתובעים ביססו את כל תביעתם על הדין הישראלי ולא הציגו חוות דעת מומחה לדין הזר, טענה החברה שיש לדחות את הבקשה על הסף.
השופטת עובדיה קיבלה טענה זו וקבעה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, יש לאכוף את תניית ברירת הדין. היא ציינה כי "השימוש בפלטפורמת Airbnb והאופרציה שלה כרוכים מעצם מהותם במערכות יחסים רב לאומיות בין נתיני ארצות העולם" , וכי האירוע שבבסיס התביעה – מגפת הקורונה – הוא אירוע גלובלי שהשפיע על כלל המשתמשים, מארחים ואורחים כאחד. לכן, קבעה השופטת, הבחירה בדין של מקום התאגדות החברה היא "הגיונית וסבירה במונחים אובייקטיביים" ומבטאת את "מירב הזיקות" לעסקה. היא הוסיפה כי פסילת התניה עלולה להעניק למשכירים הישראלים "יתרון בלתי הוגן כלפי השוכרים-אורחים הזרים", שציפייתם הסבירה הייתה שההסכם יוכפף לדין אחד ומוסכם. לפיכך, קבעה כי משלא הוכיחו התובעים את עילתם לפי הדין האירי והאנגלי, דין הבקשה להידחות.
אף על פי שדי היה בכך כדי לדחות את הבקשה, השופטת המשיכה ובחנה את טענות הצדדים גם לגופן, תחת הנחה שהדין הישראלי חל. גם בבחינה זו, הגיעה למסקנה כי דין התביעה להידחות. השופטת קבעה כי יש לפרש את מסמכי ההתקשרות, ובפרט את מדיניות הביטולים, לאור עקרונות של הוגנות, שוויון ותום לב. פרשנות המבקשים, לפיה "מגפה" (Epidemic) אינה כוללת "מגפה עולמית" (Pandemic), נדחתה על הסף. השופטת קבעה כי "ברור כי פנדמיה אינה אלא אפידמיה שתפוצתה רחבה יותר, ואם מדיניות הביטולים… חלה על מגפה בקנה מידה מקומי או אזורי, קל וחומר שהיא חלה על מצב קיצוני עוד יותר של מגפה קטלנית והרסנית בקנה מידה עולמי".
פסק הדין קובע כי Airbnb פעלה באופן סביר והוגן כלפי כלל הצדדים המעורבים בפלטפורמה – מארחים ואורחים – בתוך משבר עולמי חסר תקדים, וכי פעולותיה תאמו את תפקידה "כזירה עולמית לכלכלה שיתופית בתחום האירוח". בסופו של דבר, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחתה, והמבקשים חויבו לשאת בהוצאות המשיבות בסך 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
ת"צ 1608-02-21
