פשרה בייצוגית: פמה קרדיט תפצה לקוחות ב-2.16 מיליון שקל בשל חישוב מטעה של עלות האשראי
בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, שטענה כי החברה הציגה ללווים עלות נמוכה מהאמיתית בהסכמי הלוואה חוץ-בנקאיים. הכסף יחולק לאלפי לקוחות שנטלו הלוואות בין יולי 2018 לנובמבר 2019, לאחר שהחברה לא חישבה נכונה עמלות שונות כחלק מהריבית האפקטיבית.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפסיקתה של כבוד השופטת עידית ברקוביץ, נתן ביום 19 במרץ 2025 תוקף של פסק דין להסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד חברת האשראי החוץ-בנקאי פמה קרדיט בע"מ. במסגרת הפשרה, תשלם החברה פיצוי כולל של 2,163,993 ש"ח לאלפי לקוחות, בגין טענות לחישוב שגוי ומטעה של "העלות הממשית של האשראי" בהסכמי ההלוואה שלה.
ההליך המשפטי החל בתביעתו של וסילי קובטוננקו, לקוח החברה, שנטל במרץ 2019 הלוואה בסך 21,000 ש"ח לרכישת רכב. לטענתו, שתוארה בכתב התביעה כ"איש קשה יום", הוא כשל בהחזרי ההלוואה, והחברה פעלה למימוש רכבו. במסגרת מאבקו המשפטי, הגיש קובטוננקו בקשה לאישור תובענה ייצוגית ביוני 2022.
במוקד התביעה עמדה סוגיית חישוב העלות הממשית של האשראי. המבקש טען כי פמה קרדיט השתמשה בשיטת חישוב שגויה, אשר הציגה ללקוחות עלות נמוכה משמעותית מהעלות האמיתית. על פי חוזה ההלוואה של קובטוננקו, צוין כי שיעור העלות הממשית עומד על 11.97%. אולם, חישוב שבוצע על ידי מומחה מטעם התביעה, באמצעות שיטת IRR Internal Rate of Return המקובלת, אשר משקללת את כלל התשלומים, העמלות ומועדיהם בשיטת ריבית דריבית, העלה כי העלות הממשית האמיתית של ההלוואה הגיעה ל-14.6%. מדובר בפער של 2.63%, שמשמעותו היא שהעלות האמיתית הייתה גבוהה בלמעלה מ-20% מזו שהוצגה לו.
התביעה טענה כי הפער נובע מכך ששיטת החישוב של פמה קרדיט התעלמה מנתונים קריטיים כמו עיתוי התשלומים וירידת קרן ההלוואה לאורך זמן. בנוסף, נטען כי עמלות שונות שגבתה החברה, כמו "עלות הקמה" (704.50 ₪), "דמי גביה חודשיים" (17 ₪) ועמלות נוספות, היוו למעשה "ריבית מוסווית" שהיה עליה לגלם בתוך שיעור הריבית המוצג. כתוצאה מכך, נטען כי החברה אף חרגה מהתקרה המותרת בחוק לעלות האשראי.
מנגד, פמה קרדיט דחתה את הטענות וטענה כי פעלה בהתאם ללשון חוק אשראי הוגן. לשיטתה, היא השתמשה ב"שיטה תלת-שלבית" פשוטה והגיונית, הנגזרת מלשון החוק. עם זאת, החברה ציינה כי בעקבות הליך ייצוגי קודם נגדה ("עניין בן משה"), היא שינתה את שיטת החישוב שלה ועברה להשתמש בנוסחת ה-IRR החל מ-21 בנובמבר 2019. היא טענה כי השינוי לא השפיע על היקף ההלוואות, מה שלשיטתה מוכיח שלא נגרם נזק ממשי ללקוחות.
לאחר הליך גישור בפני פרופ' עדי אייל, הגיעו הצדדים להסדר פשרה. קבוצת הזכאים לפיצוי הוגדרה כ"כל מי שנטל או פרע הלוואה מהמשיבה בתקופה שהחל מיום 30.7.18 ועד ליום 20.11.19" ושילם אחת או יותר מהעמלות שבמחלוקת. סכום הפיצוי, 2,163,993 ש"ח, חושב על בסיס הנזק המקסימלי האפשרי לחברי הקבוצה (כ-3.6 מיליון ש"ח), ממנו הופחתו 40% במסגרת הפשרה. הפחתה זו שיקפה, בין היתר, את הסיכונים והסיכויים של שני הצדדים בניהול ההליך, ואת העובדה שטרם ניתנה הכרעה סופית של בית המשפט העליון בשאלת שיטת החישוב הנכונה.
השופטת ברקוביץ קבעה כי ההסדר "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה". היא ציינה כי החלופה להסדר הייתה ניהול הליך משפטי ארוך ויקר, בעוד שהפשרה מבטיחה לחברי הקבוצה "סעד מלא ומהיר". עוד אישרה השופטת את בקשת הצדדים שלא למנות בודק חיצוני, בנימוק שהנתונים מבוססים על שליפת נתונים פשוטה ממערכות החברה והמחלוקת היא משפטית בעיקרה.
במסגרת ההסדר, יקבל התובע המייצג, וסילי קובטוננקו, גמול בסך 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בא כוחו יקבל שכר טרחה בסך 284,599 ש"ח בתוספת מע"מ. הפיצוי לחברי הקבוצה יועבר בהעברה בנקאית, כאשר תנאי לקבלת הפיצוי הוא שסכומו עולה על 75 ש"ח. סכומים נמוכים יותר, וכן כספים שלא ייתבעו, יועברו לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד.
ת"צ 23686-06-22
