ביהמ"ש המחוזי: ריבית על פסק בוררות תחול מיום מתן הפסק, גם אם קיימות טענות קיזוז
בפסק דין שדחה ערעור בסכסוך נדל"ן מורכב בבית שמש, קבעה השופטת תמר אברהמי כי פסק בוררות שאושר "כלשונו" על ידי בית המשפט, דינו כפסק דין לכל דבר ועניין, והריבית עליו תחושב מיום מתן פסק הבוררות המקורי, ולא ממועד אישורו המאוחר יותר בבית המשפט
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה לאחרונה ערעור שהוגש במסגרת סכסוך נדל"ן ממושך ורחב היקף, וקבע פסיקה חשובה בנוגע למועד תחילת חיוב בריבית והצמדה על סכומים שנפסקו בפסקי בוררות. בפסק הדין, שניתן ביום 26 בפברואר 2025, קבעה כבוד השופטת תמר אברהמי כי מרגע שפסק בוררות מאושר על ידי בית המשפט כפי שהוא, ללא שינויים, יש לראות בו פסק דין סופי ומוחלט שתוקפו מיום נתינתו המקורי. כתוצאה מכך, הפרשי ההצמדה והריבית על הסכום שנפסק יחלו להצטבר ממועד מתן פסק הבוררות, ולא מהמועד המאוחר יותר בו הוא אושר בערכאה שיפוטית.
ההחלטה התקבלה במסגרת סכסוך ארוך שנים בין קבוצת רוכשי מגרשים בבית שמש (המערערים) לבין מוכרי הקרקע, מינדה חיה ואריה גולובנציץ (המשיבים).
תחילתו של ההליך בסכסוך מקרקעין שהתנהל בהליך בוררות ממושך בפני מותב של שלושה בוררים. ביום 18 באוקטובר 2023 ניתן פסק הבוררות הסופי, אשר חייב את הרוכשים לשלם למוכרים סכום של 10,358,000 ש"ח. לאחר מתן הפסק, התגלעה מחלוקת נוספת בין הצדדים, הפעם סביב יישום פסק הבוררות והשאלה האם יש להוסיף לסכום שנפסק הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן הפסק.
המוכרים הגישו לבית המשפט בקשה לאישור פסק הבוררות, ולאחר אישורו ביקשו לחתום על פסיקתא שתקבע מפורשות כי על הסכום שנפסק יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן הפסק (18.10.23) ועד למועד התשלום בפועל. הרוכשים התנגדו בתוקף. לטענתם, פסק הבוררות עצמו לא כלל הוראה כזו, וחשוב מכך, קיימות להם טענות קיזוז משמעותיות כנגד המוכרים. טענות אלה כללו סכום של 2.5 מיליון ש"ח ששולם בעבר במסגרת פסק ביניים, וכן חובות נטענים נוספים בסך של קרוב ל-5 מיליון ש"ח. לשיטתם, מאחר שהסכום הסופי לתשלום עשוי להשתנות באופן מהותי לאחר הכרעה בטענות הקיזוז, אין זה צודק לחייבם בריבית פיגורים החל ממועד פסק הבוררות.
רשמת בית המשפט קיבלה את עמדת המוכרים וחתמה על הפסיקתא, ועל החלטה זו הגישו הרוכשים את הערעור לבית המשפט המחוזי.
בפסק דינה המנומק, ניתחה השופטת אברהמי את המסגרת המשפטית החלה על אישור פסקי בוררות, וביססה את החלטתה על הלכת "מירצקי" (רע"א 5117/98), הקובעת כי מרגע שפסק בוררות מאושר על ידי בית המשפט "כלשונו", דינו כדין פסק-דין של בית משפט לכל דבר ועניין, למעט הזכות לערער עליו. משכך, חוק פסיקת ריבית והצמדה חל עליו במלואו, ו"מועד הפירעון" שממנו מתחיל מרוץ הריבית הוא המועד שנקבע בפסק – ובמקרה זה, מועד מתן פסק הבוררות עצמו.
השופטת דחתה את ניסיונם של הרוכשים להישען על הלכה אחרת, "עניין תנובה", שבה נקבע מועד פירעון מאוחר יותר. היא הבהירה כי המקרה של "תנובה" היה שונה באופן מהותי, שכן שם בית הדין התערב וביצע "שינויים משמעותיים" בפסק הבוררות עצמו. לעומת זאת, במקרה הנוכחי, פסק הבוררות אושר ככתבו וכלשונו, ללא כל שינוי, ועל כן אין סיבה לסטות מהכלל שנקבע ב"מירצקי".
השופטת הוסיפה והעירה כי טענות הקיזוז של הרוכשים, גם אם יתבררו כמוצדקות בעתיד, אינן משנות את הסכום הפסוק עצמו שנקבע בפסק הבוררות. לכל היותר, הן עשויות להפחית את הסכום שישולם בפועל במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אך הן אינן משנות את תוקפו של החיוב המקורי או את המועד שממנו הוא נושא ריבית. יתרה מכך, צוין כי ההליך המשפטי הנפרד בירושלים, שעליו הסתמכו הרוכשים כהליך שעשוי לשנות את הפסק, כבר נמחק בהסכמה במועד הגשת הערעור, מה שמחליש עוד יותר את טענתם.
בסופו של דבר, הערעור נדחה, והרוכשים חויבו בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ש"ח. פסק הדין מבהיר ומחזק את הוודאות המשפטית עבור צדדים הפונים להליך בוררות, ומבהיר כי זכייה בפסק בוררות היא בעלת תוקף כלכלי מיידי, והחייב אינו יכול לעכב את תחילת צבירת הריבית באמצעות העלאת טענות חיצוניות לפסק עצמו.
ע"ר 14497-10-24
