המחוזי הכריע בסוגיית מס של מיליונים: נדחה ערעורה של חברת הביטוח איילון נגד רשות המסים
פסק דין תקדימי קובע כי חישוב הפסד לצרכי מס במוסדות פיננסיים יביא בחשבון את החזר המס הצפוי, הכרעה בעלת השלכות רוחב על כלל הבנקים וחברות הביטוח בישראל
בפסק דין בעל חשיבות מכרעת למגזר הפיננסי בישראל, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את ערעורה של חברת הביטוח איילון בע"מ נגד פקיד שומה למפעלים גדולים, במחלוקת על היקף מס בסך של כ-4.12 מיליון ש"ח. פסק הדין, שניתן ב-9 בינואר 2025 על ידי השופט ה' קירש, קובע את אופן החישוב של "הפסד" הניתן לקיזוז ממס שכר ורווח, ומאמץ באופן מלא את עמדתה של רשות המסים, הגורסת כי יש להביא בחשבון את החזר המס הצפוי כחלק מהחישוב עצמו.
הסוגיה המשפטית שעמדה במרכז הערעור נגעה לאופן יישומו של סעיף 4(ב) לחוק מס ערך מוסף. חוק זה קובע משטר מיסוי ייחודי ל"מוסדות כספיים" דוגמת בנקים וחברות ביטוח. בניגוד לעסקים רגילים המשלמים מע"מ על עסקאותיהם ומקזזים מס תשומות, מוסדות פיננסיים מחויבים ב"מס שכר ורווח". מס זה מוטל בשיעור אחיד (17% בתקופה הרלוונטית) על שני רכיבים: השכר שהמוסד שילם לעובדיו, והרווח שהפיק. החוק מאפשר, במקרה שלמוסד כספי נוצר הפסד עסקי בשנה מסוימת, לקזז את אותו הפסד כנגד בסיס השכר שעליו מוטל המס, ובכך להקטין את חבות המס ולקבל החזר. השאלה שהתעוררה, ושהגיעה להכרעת בית המשפט, הייתה – כיצד יש לחשב את גובה אותו "הפסד" שניתן לקיזוז?.
איילון טענה לפרשנות לשונית ופשוטה של החוק. לשיטתה, ההפסד לקיזוז מורכב מההפסד התפעולי בתוספת מלוא מס השכר ששולם בפועל במהלך השנה. לטענתה, החוק מורה במפורש לנכות את "המס על שכר", ואין כל הוראה בחוק שמחייבת להביא בחשבון את ההחזר העתידי שיתקבל כתוצאה מהקיזוז. גישת רשות המסים, כך טענה איילון, יוצרת חישוב "מעגלי" וכשל לוגי, שכן היא דורשת לדעת את גובה ההחזר כדי לחשב את ההפסד, בעוד שגובה ההחזר תלוי בגובה ההפסד.
מנגד, רשות המסים הציגה עמדה מורכבת יותר, אותה קיבל בית המשפט במלואה. הרשות טענה כי המפתח להבנת הסוגיה טמון בהגדרת המונח "רווח" בחוק מע"מ, אשר מפנה למונח "הכנסה חייבת" כמשמעותו בפקודת מס הכנסה. על פי הפקודה, מס שכר ורווח הוא הוצאה מוכרת, ולכן החזר של מס זה מהווה הקטנה של ההוצאה, ומכאן שהוא מגדיל את ההכנסה החייבת (או מקטין את ההפסד). התוצאה היא אכן מעגליות, אך זו, לטענת הרשות, "מובנית" בחוק עצמו ואינה פגם.
לטענת המדינה, הפתרון למעגליות זו הוא באמצעות נוסחת "חילוץ" מתמטית, המשתמשת ב"גורם מס רווח" (בשיעור 17/117) כדי לחשב את ההשפעה ההדדית של ההפסד וההחזר. עוד טענה הרשות, כי יש לשמור על סימטריה: כאשר מוסד פיננסי מרוויח, חישוב המס על הרווח נעשה תוך שימוש באותה נוסחת חילוץ, ועל כך לא הייתה מחלוקת. לפיכך, מן הדין הוא שאותה שיטת חישוב תחול גם במצב של הפסד, כ"תמונת ראי" למצב של רווח.
השופט קירש ניתח לעומק את לשון החוק, תכליתו וההיסטוריה החקיקתית שלו, וקיבל את עמדת המשיב. בפסק הדין נקבע כי עצם הבחירה של המחוקק להשתית את חישוב הרווח על המונח "הכנסה חייבת" מפקודת מס הכנסה, מכניסה בהכרח את כללי הפקודה לתוך החישוב. "אם לעניין הטלת מס המוטל לפי סעיף 4(ב) לחוק מס ערך מוסף, החליט המחוקק להפנות למונח 'הכנסה חייבת' לצורך מדידת הרווח (או ההפסד), אזי בהתאם לנוסח החוק אין מנוס אלא להביא בחשבון במקרה המתאים גם החזר מס שכר, אשר משפיע כאמור על היקף ההכנסה החייבת", כתב השופט.
השופט הוסיף וקבע כי המעגליות אכן מובנית בחוק, וכי נוסחת החילוץ בה משתמשת רשות המסים היא הפתרון הנכון והמתבקש לקושי זה. הוא גם קיבל את טיעון הסימטריה, וקבע כי אין היגיון משפטי או כלכלי להפעיל שיטת חישוב שונה במצב של רווח לעומת מצב של הפסד.
לפסק הדין השלכות רוחביות משמעותיות על כלל המוסדות הכספיים בישראל, אשר יידרשו מעתה ליישם את שיטת החישוב של רשות המסים. למרות דחיית הערעור, השופט קירש נמנע מהטלת הוצאות משפט על איילון, בנימוק שהסוגייה טרם הוכרעה בעבר בפסיקה, היא בעלת השלכות רוחב, ועמדתה של המערערת "ודאי לא הייתה מופרכת".
ע"מ 46772-06-22
