בית המשפט דחה את בקשת הפועל חיפה: לא תקבל דמי השבחה בסך 250 אלף שקל על סער פדידה
הכרעת המחוזי בתל אביב שמה סוף לסאגה המשפטית המתמשכת בין המועדון, שחקנה לשעבר וקבוצתו הנוכחית הפועל חדרה. השופטת חנה פלינר קבעה כי החלטות "המוסד למעמד השחקן", שפסק לפיצוי, היו "רצופות סתירות" ו"בלתי סבירות", וגיבתה את החלטת בית הדין העליון של ההתאחדות לבטלן.
פסק דין שניתן ב-22 בינואר 2025 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, דחה את בקשתה של הפועל חיפה לחייב את שחקנה לשעבר, סער פדידה, ואת קבוצתו הנוכחית, הפועל חדרה, בתשלום פיצויים בסך 250,000 שקלים. סגנית הנשיא, השופטת חנה פלינר, קבעה כי בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל פעל כדין כאשר ביטל את החלטות "המוסד למעמד השחקן", אשר פסקו את הפיצוי לזכות חיפה, וציינה כי החלטות המוסד לקו בחוסר סבירות ובפגמים מהותיים שחייבו התערבות.
הסאגה המשפטית החלה בחודש יולי 2022, לאחר מעברו של הקשר סער פדידה מהפועל חיפה להפועל חדרה. הפועל חיפה, באמצעות עורכי הדין מירב מנור רוזנפלד ואריאל מנור, הגישה בקשה ל"מוסד למעמד השחקן" של ההתאחדות לכדורגל, בדרישה לקבל פיצויים בגין אימונו וקידומו של השחקן, המכונים גם "דמי השבחה". טענתה המרכזית נסמכה על סעיף בתקנון ההתאחדות, הקובע כי קבוצה זכאית לפיצוי על שחקן מעל גיל 24 שעובר לקבוצה אחרת, רק אם זו "ההעברה הראשונה" שלו מהקבוצה בה "שיחק מרבית שנותיו".
המוסד קיבל את טענת הפועל חיפה ובהחלטה ראשונה מיום 12 בספטמבר 2022, קבע כי על פדידה והפועל חדרה לשלם לחיפה סך של 250,000 שקלים. פדידה ערער על ההחלטה לבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל.
בפסק דין ראשון שניתן על ידו בינואר 2023, מתח בית הדין ביקורת חריפה על החלטת המוסד, כינה אותה "בעייתית" ו"רצופת סתירות פנימיות", וקבע כי היא כלל לא נימקה כיצד הגיעה למסקנה שפדידה שיחק את "מרבית שנותיו" בהפועל חיפה. בשל כך, הוחזר הדיון למוסד לצורך בחינה מחודשת ומנומקת.
במרץ 2023, המוסד דן שוב בתיק ובהחלטה שנייה, הגיע לאותה תוצאה – חיוב בפיצוי של 250,000 שקלים – אך הפעם באמצעות חישוב שונה וסתור לחישוב שבהחלטתו הראשונה. פדידה ערער בשנית, ובספטמבר 2023, בית הדין העליון קיבל את הערעור וביטל את החלטת המוסד באופן סופי. בית הדין קבע כי החלטת המוסד השנייה הייתה רצופה סתירות, הן פנימיות והן מול ההחלטה הראשונה. לאחר ניתוח עצמאי, הגיע בית הדין למסקנה כי חישוב התקופות בהן שיחק פדידה במכבי חיפה (בצעירותו) ובהפועל חיפה הוא "זהה", ולכן התנאי של "מרבית שנותיו" אינו מתקיים, והפועל חיפה אינה זכאית לדמי השבחה.
בעקבות החלטה זו, פנתה הפועל חיפה לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הדין של בית הדין העליון, בטענה כי בית הדין חרג מסמכותו בכך שהתערב בהחלטת המוסד.
השופטת פלינר דחתה את טענותיה של הפועל חיפה מכל וכל. היא קבעה כי המסגרת הנורמטיבית מאפשרת ואף מחייבת התערבות של ערכאה שיפוטית עליונה בהחלטות של ערכאה נמוכה יותר, כאשר החלטות אלו לוקות בפגמים מהותיים. השופטת מצאה כי החלטות המוסד היו בלתי סבירות ופגעו בכללי הצדק הטבעי, באופן שהצדיק את התערבותו של בית הדין. "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הן ההחלטה הראשונה והן ההחלטה השנייה של המוסד למעמד השחקן מותירות תחושה לא נוחה", כתבה השופטת בפסק הדין, וציטטה את קביעת בית הדין כי ההחלטה השנייה הייתה "רצופת סתירות".
השופטת הצביעה על חוסר העקביות בחישובי המוסד: בעוד שבהחלטה הראשונה נוכתה "שנת הקורונה" ממניין השנים של פדידה בהפועל חיפה, בהחלטה השנייה היא לא נוכתה. כמו כן, נמצא חוסר אחידות באופן חישוב תקופות השאלה בין הקבוצות השונות. "אין זה סביר שבכל החלטה נעשה חישוב אחר ונקבעו תקופות שונות לשהות פדידה בהפועל חיפה (5 שנים לעומת 7 שנים)", פסקה השופטת.
לגופו של עניין, השופטת פלינר הסכימה עם הניתוח הסופי של בית הדין. היא ערכה חישוב עצמאי של התקופות, החל מגיל 12 כפי שקובע התקנון, ומצאה כי פדידה שיחק 6 עונות במכבי חיפה (2009/10 עד 2014/15) ו-6 עונות בהפועל חיפה (לאחר ניכוי עונת השאלה להפועל ראשון לציון). לפיכך, קבעה, "אין בסיס עובדתי לקביעה לפיה פדידה שיחק את מרבית שנותיו בהפועל חיפה".
בסופו של דבר, הבקשה של הפועל חיפה נדחתה, ופסק הדין של בית הדין העליון של ההתאחדות נותר על כנו. המועדון חויב לשלם למשיב, סער פדידה, הוצאות משפט בסך 15,000 שקלים.
ת"א 4497-11-23
