בית המשפט הורה לחברת תעוזה לחשוף את פרטי ההצבעה באסיפה הכללית בפני יורשי אלפרד מאן
בפסק דין נוקב, קבע השופט אריאל צימרמן קריטריונים חדשים לפיקוח של בעלי מניות מיעוט על הנעשה בחברות ציבוריות; בית המשפט מתח ביקורת חריפה על התנהלות חברת ההשקעות, שפעלה ב"חזית אחידה" עם בעלת השליטה וסירבה לאפשר ליורשים לעיין במסמכי הצבעה שאישרה הסכם ניהול שנוי במחלוקת
בפסיקה שעשויה להדהד במסדרונות שוק ההון הישראלי, הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 27 בינואר 2025, לחברת ההשקעות הציבורית "תעוזה – פיירצ'יילד טכנולוג'י וונטשר בע"מ" לחשוף באופן מלא את פנקסי ההצבעה מאסיפה כללית שקיימה, וזאת לבקשת עזבונו של איש העסקים והפילנתרופ היהודי-אמריקאי המנוח, אלפרד מאן. פסק הדין, שניתן על ידי השופט אריאל צימרמן מהמחלקה הכלכלית, קובע לראשונה אמות מידה ברורות למתן זכות עיון לבעלי מניות מיעוט בנתוני הצבעה, ומותח ביקורת נוקבת על התנהלות החברה ועל טשטוש הגבולות בינה לבין בעלת השליטה שלה.
הסאגה המשפטית החלה בעקבות אסיפה כללית מיוחדת שקיימה חברת תעוזה ב-3 ביולי 2023. על הפרק עמד אישורו של הסכם ניהול חדש לשלוש שנים עם חברת "תעוזה ניהול ופיתוח 1991 בע"מ", שהיא גם בעלת השליטה בחברה הציבורית (מחזיקה בכ-19% מהמניות). הסכם זה, המניב לחברת הניהול מיליוני דולרים בדמי ניהול ואחוזים מרווחי הון, הוא עורק חיים כלכלי עבורה.
התובעים, נאמני עזבונו של אלפרד מאן המחזיקים כיום רשמית ב-0.74% ממניות החברה, ביקשו לעיין בכתבי ההצבעה וברשומות האלקטרוניות לאחר שהעסקה אושרה. בקשתם נדחתה על ידי החברה, מה שהוביל להגשת התביעה. עניינם של היורשים בחברה עמוק יותר מאחזקתם הנוכחית; הם מנהלים הליך משפטי מקביל וסוער על הבעלות ב-20% ממניות החברה שהיו שייכות למאן, מניות שבעלת השליטה מנסה להעביר לידיה בחינם בטענה לזכות סירוב ראשונה.
בפסק הדין, קבע השופט צימרמן כי זהו "מן המקרים המובהקים המצדיקים את מתן אפשרות העיון". הוא הוסיף קביעה דרמטית: "אם לא במקרה הנוכחי תינתן הרשות לעיין, המשמעות המעשית היא כי כנראה לעולם לא תינתן, והמחוקק השחית מילותיו לריק".
לצורך ההכרעה, נדרש בית המשפט לפרש לראשונה את תקנה 10(ב) לתקנות החברות (הצבעה בכתב), המאפשרת לבית המשפט להעניק זכות עיון גם לבעל מניות שאינו מחזיק ברף של 5% המקנה זכות אוטומטית. השופט צימרמן ניסח ארבע אמות מידה מרכזיות להפעלת שיקול הדעת השיפוטי:
- היקף האחזקות של המבקש: ככל שאחזקותיו קרובות לרף האוטומטי, הנטייה להיעתר לבקשה תגבר. בעניינם של יורשי מאן, קבע השופט כי אף שאחזקתם הרשמית נמוכה, זיקתם הברורה ל-20% מהמניות, אשר סיכוייהם לזכות בהן בהליך המקביל "טובים עד מאד", מציבה אותם בקרבה רעיונית לבעלי זכות אוטומטית.
- מהותיות ההחלטה: ככל שההחלטה רגישה ומשמעותית יותר לחברה ולבעל השליטה, כך גובר הצורך בפיקוח אפקטיבי. השופט הגדיר את הסכם הניהול כ"הסכם קרדינלי" ובעל חשיבות עצומה לשני הצדדים, מה שמצדיק פיקוח הדוק.
- מידת מעורבותו של בעל השליטה: ככל שמעורבות בעל השליטה בהליך ההצבעה גדולה יותר, כך גובר החשש המובנה שיפעיל את כוחו להשגת התוצאה הרצויה לו. בית המשפט מצא כי חברת הניהול הייתה מעורבת באופן מוחלט בכל שלבי ההצבעה, בעוד הפיקוח העצמאי של חברת תעוזה עצמה היה "על הצד הנמוך".
- נסיבות נוספות: סעיף סל הכולל שיקולים נוספים. במקרה זה, ציין בית המשפט את שיעור ההשתתפות החריג בהצבעה, העובדה שהאסיפה כונסה מלכתחילה בעקבות דרישה של רשות ניירות ערך, וכי החברה עצמה לא פרסמה את תוצאות ההצבעה המפורטות כנדרש בחוק.
השופט מתח ביקורת חריפה על התנהלות הדירקטוריון של תעוזה, בראשות היו"ר ד"ר יהושע גלייטמן. הוא ציין כי התחושה היא של "חזית אחידה בין החברה ובין תעוזה ניהול, בלא אבחנה בין שתי החברות". הדירקטוריון כלל לא התכנס כדי לדון בבקשת העיון של היורשים, למרות המלצת בית המשפט לעשות כן, והחברה פעלה כמגנה של בעלת השליטה במקום לפעול באופן עצמאי. "כאשר חברת הניהול חפצה – כך עשתה החברה", סיכם השופט.
החברה טענה להגנתה כי חשיפת פרטי המצביעים תפגע בפרטיותם ותחתור תחת רציונל ההצבעה האנונימית. בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל, וקבע כי המודל הישראלי מחייב הזדהות ואינו מבטיח אנונימיות, במיוחד לא בפני בעלי מניות מהותיים.
בסופו של דבר, התביעה התקבלה במלואה. בית המשפט הורה לחברה לאפשר לתובעים לעיין ולהעתיק את כל כתבי ההצבעה ורשומות ההצבעה האלקטרונית. בנוסף, חויבה החברה לשאת בהוצאות המשפט של התובעים בסך 120,000 ש"ח, תוך שצוין כי לא הוצג "טעם מבורר" להתנגדותה העיקשת לבקשה.
ת"א 52687-10-23
