"חוסר תום לב משווע הזועק לשמיים": ביהמ"ש הורה לקיבוץ אפיקים לקיים הצבעה על קבלת בני זוג לחברות לאחר מסכת התעמרות
לאחר סאגה בירוקרטית שנמשכה קרוב לשבע שנים, מתח בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת ביקורת חריפה על התנהלות קיבוץ אפיקים כלפי זוג תושבים שביקשו להתקבל כחברים. בפסק דין תקדימי, קבע כבוד השופט הבכיר יונתן אברהם כי הקיבוץ פעל ב"חוסר תום לב משווע" במטרה לסכל את קבלתם של בני הזוג, והורה לקיבוץ לכנס לאלתר אסיפה כללית שתצביע על קבלתם לחברות.
סיפורם של אורית וזאב יעל, תושבי קיבוץ אפיקים ששבו להתגורר בו כשוכרים בשנת 2012, הוא סיפור על מאבק מתיש מול מערכת ששינתה את כלליה שוב ושוב, באופן שנראה היה מכוון למנוע מהם להפוך לחברים מן המניין. המסע החל רשמית בשנת 2016, אז נכנסו בני הזוג להליך קליטה מסודר. הם עמדו בכל הדרישות שהוצבו בפניהם: עברו בהצלחה אבחונים כלכליים וחברתיים, קיבלו את המלצת ועדת הקבלה, ובמאי 2020 אף קיבלו דואר אלקטרוני מצוות הקליטה של הקיבוץ, בו נכללו שמותיהם ברשימת המועמדים הסופית להצבעה בקלפי שאמורה הייתה להתקיים בחודש יולי של אותה שנה. נעמה מאור, שהייתה רכזת הקליטה דאז, העידה בבית המשפט כי מי שהופיע ברשימה זו, למעשה השלים את כל התהליכים הנדרשים והיה אמור להגיע להצבעת האסיפה.
אלא שכפסע מהשלמת ההליך, התרחש המפנה. בסוף מאי 2020, נבחר יו"ר הנהלה חדש לקיבוץ, אמיר רומנו. כניסתו לתפקיד סימנה את תחילתה של מסכת עינויים בירוקרטית עבור משפחת יעל. כחודש לפני ההצבעה המיועדת, קיבלו בני הזוג הודעה כי הליך הקליטה של "יורשים" (בני הזוג ביקשו להיקלט דרך דירת הירושה של הורי התובע) "ימתין מעט להשלמת החלטות".
"השלמת ההחלטות" התבררה כשינוי כללים דרמטי ורטרואקטיבי. ועד ההנהלה, בראשות רומנו, קבע תנאי חדש: על היורשים לעבור ולהתגורר בדירת הירושה טרם קבלתם לחברות. החלטה זו, קבע בית המשפט, עמדה בסתירה גמורה להחלטת אסיפה כללית קודמת, שקבעה במפורש כי חזקה על דירה תימסר ליורשים רק לאחר שיתקבלו לחברות. השופט ציין כי היו"ר רומנו לא הציג כל פרוטוקול שאישר את ההחלטה החדשה, וכי נראה שמדובר בהחלטה אישית שלו.
בפסק הדין ניתן משקל רב לעדותה של רכזת הקליטה לשעבר, נעמה מאור, שתיארה שיחה עם רומנו סמוך לכניסתו לתפקיד. לדבריה, רומנו אמר לה בהתייחסו לבני הזוג יעל: "אתם משוגעים שאפשרתם להם בכלל להיכנס לכל התהליך הזה", והוסיף: "זה לא יקרה אצלי". מאור העידה כי הבינה משיחה זו שרומנו "גמר אומר לסכל" את קליטתם. בית המשפט מצא את עדותה אמינה וקבע כי קביעת התנאי של מעבר לדירת הירושה, שהייתה במצב ירוד ו"נאלח", נועדה להציב בפני התובעים תנאי בעייתי במטרה לסכל את קבלתם.
ההתנהלות המתעמרת לא הסתיימה כאן. באוגוסט 2020, שינה הקיבוץ שוב את עמדתו והתיר לבני הזוג לשפץ את הדירה עוד בטרם קבלתם לחברות. על סמך הבטחה זו, השקיעו בני הזוג כספים לא מבוטלים, שכרו אנשי מקצוע והוציאו היתר בנייה. אולם, במאי 2022, לאחר קבלת ההיתר, חזר בו הקיבוץ וקבע כי השיפוץ יתאפשר רק לאחר הקבלה לחברות.
בנוסף, נדרשו בני הזוג לעבור אבחון חברתי נוסף, בטענה שהקודם פג תוקף. לאחר שעברו גם אותו בהצלחה במסגרת הסדר דיוני, שלף הקיבוץ "שפן" נוסף: "מודל חברתי" חדש שאושר ב-2021. על פי הקיבוץ, בני הזוג לא עברו את המודל הזה ולכן לא ניתן להעבירם להצבעה. אלא שבית המשפט מצא, על סמך מסמכי הקיבוץ עצמו, כי אותו מודל כלל נועד לתת "הזדמנות נוספת" למועמדים שהתקשו באבחון האובייקטיבי, ולא כדי להכשיל את אלו שעברו אותו בהצלחה, כמו התובעים. השופט קבע כי השימוש במודל זה רק חיזק את המסקנה כי "המהלך… נועד רק על מנת לסכל את מועמדותם לחברות בקיבוץ".
הנקודה שחתמה את מסכת חוסר תום הלב הייתה, כפי שתיאר השופט, כאשר ועדת קבלה נוספת אליה זומנו בני הזוג, נתנה להם את הציון הנמוך ביותר (1 מתוך 9) בסעיף "ניהול מחלוקות", בנימוק ש"הוגשה תביעה נגד אפיקים". על כך כתב השופט אברהם: "הייתכן הדבר כי לאחר התנהלות חסרת תום הלב של הקיבוץ שלא הותירה לתובעים שום ברירה אלא לפנות לערכאות אף ביחס לכך מצא הקיבוץ להפנות אצבע מאשימה אל התובעים ולנקדם בציון נמוך בשל כך? נדמה כי אין גבול לחוסר תום הלב ביחס לתובעים".
בפסק הדין, שניתן ב-16 בספטמבר 2025 , על ידי השופט הבכיר יונתן אברהם בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת , דחה בית המשפט את בקשתם העיקרית של התובעים להכריז עליהם כחברים באופן מידי. זאת, מאחר שתקנון הקיבוץ מחייב קבלת חבר בהצבעת קלפי ברוב של שני שלישים. עם זאת, בית המשפט קיבל במלואו את הסעד החלופי.
השופט הורה לקיבוץ לכנס אסיפה כללית שתצביע על קבלתם של בני הזוג לחברות לא יאוחר מ-30 באוקטובר 2025. באופן חריג, הוסיף השופט הנחיה מפורשת שלפיה, טרם ההצבעה, יהיו התובעים רשאים להציג בפני חברי האספה את ממצאי פסק הדין, ולהזכיר כי אין להביא לחובתם את עצם ניהול ההליך המשפטי, שהיה "צורך בל יגונה". הקיבוץ חויב לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 40,000 ש"ח.
ת"א 40716-09-22
