למרות חוב של מעל 10 מיליון ש"ח לרשויות המס שהצטבר במשך שני עשורים, בית המשפט קבע: החוב לא התיישן וניתן לגבותו
בית המשפט דחה את תביעתו של סוחר בשר מחיפה למחוק את חובו העצום, אך מתח ביקורת על רשות המסים בשל "תקלה טכנית" שנמשכה קרוב לארבע שנים ומנע ממנו לשאת בסנקציות הכלכליות בגין אותה תקופה. השופט קבע כי התובע פעל בחוסר תום לב וניסה להתחמק מתשלום חובותיו.
בפסק דין מנומק, דחה בית המשפט המחוזי בחיפה תביעה של סוחר בשר שטען להתיישנות חוב מס הכנסה שתפח לסכום אסטרונומי של למעלה מ-10 מיליון שקלים. בפסק הדין, שניתן ביום 30 בספטמבר 2025, קבע כבוד השופט אינאס סלאמה כי על אף השנים הרבות שחלפו, רשות המיסים לא שקטה על שמריה, וכי התנהלותו של התובע עצמו, אורי יוסף, נגועה בחוסר תום לב, באופן שאינו מאפשר את קבלת טענותיו. עם זאת, בית המשפט לא חסך ביקורת מרשות המסים על "תקלה טכנית" שהובילה לעיכוב בהליכי הגבייה במשך קרוב לארבע שנים, ופטר את התובע מתשלום ריביות וקנסות עבור תקופה זו.
פרשת החוב החלה לפני למעלה משני עשורים. שומות המס שבמחלוקת נוגעות בעיקר לשנים 2001 ו-2002. בשנת 2001, נקבעה ליוסף, "אדם מן היישוב, ישר, הגון, ומנהל עסק לשחיתת בשר" כלשון כתב התביעה, שומת מס בסך של למעלה מ-8 מיליון שקלים, בתוספת קנס גירעון של כ-750,000 שקלים. שנה לאחר מכן, לשנת 2002, נוספה שומה של כ-800,000 שקלים וקנס של כ-80,000 שקלים. חובות אלו, יחד עם חובות נוספים וקנסות שהצטברו עד שנת 2014, הגיעו לסכום כולל העולה על 10 מיליון שקלים במועד הגשת התביעה.
לטענת התובע, במשך שנים ארוכות הוא לא קיבל כל דרישה לתשלום החוב ולא ננקטו נגדו הליכי גבייה כלשהם. הוא טען כי רק במאי 2022 החל לקבל מכתבי דרישה, וחודש לאחר מכן הופתע לגלות כי חשבון הבנק שלו עוקל על סך של למעלה מ-10 מיליון שקלים. לשיטתו, החוב התיישן, ולכל הפחות, השיהוי הקיצוני של רשות המסים בגבייתו מונע ממנה כעת לדרוש את התשלום. הוא אף טען כי "האמין בתומו שהחוב הלא סביר, ההזוי נזנח" וכי פקיד השומה "מחל לו על החוב".
מנגד, פקיד השומה הציג תמונה שונה לחלוטין. בכתב ההגנה תואר יוסף כ"סרבן מס, מתחמק סדרתי מעמידה בחובותיו לרשויות המס", אשר אף הורשע בעבר בעבירות מס וריצה עונש מאסר. לטענת הרשות, היא נקטה בפעולות גבייה רציפות לאורך השנים, לרבות שליחת הודעות והטלת עיקולים. עוד הודגש כי יוסף היה מודע היטב לחובותיו; בשנת 2011 הוא אף הגיש בקשה לבית המשפט להארכת מועד להגשת ערעור על שומת 2001.
נקודת מפנה נוספת הייתה בשנת 2016, כאשר יוסף פתח בהליכי פשיטת רגל, אך הסתיר את חובו העצום לרשות המסים. רשות המסים, מצידה, הגישה תביעות חוב במסגרת הליך זה. ההליך בוטל לבסוף עקב חוסר שיתוף פעולה מצד יוסף. כאן, הודתה הרשות, אירעה תקלה: אף שדיווח על סיום הליך פשיטת הרגל התקבל במחשביה במאי 2018, "תקלה טכנית (רוחבית) במערכת המחשב" מנעה את הסרת הקפאת הליכי הגבייה. התקלה התגלתה רק בינואר 2022, מה שהוביל לחידוש מיידי של הליכים.
השופט סלאמה ניתח בפסק דינו את שתי טענותיו המרכזיות של יוסף – התיישנות ושיהוי – ודחה את שתיהן. באשר להתיישנות, קבע השופט כי "הפוך והפוך על פני ציר הזמן ולא תמצא שבע שנים רצופות… במהלכן הנתבע שקט אל שמריו". הוא מצא כי יוסף ידע היטב על קיומן של השומות. בנוגע לשומת 2001, יוסף אף אישר בחתימתו את קבלתה בפברואר 2007. בנוסף, פעולותיו של יוסף עצמו, כמו הגשת הבקשה להארכת מועד לערעור בשנת 2011, והגשת תביעת החוב על ידי הרשות בהליך פשיטת הרגל בשנת 2016, קטעו את מרוץ ההתיישנות.
השופט מתח ביקורת חריפה על מהימנותו של התובע. הוא ציין כי תשובותיו בעדותו היו "פתלתלות ומתחמקות", וכי לא מצא לתת אמון בגרסתו. חוסר תום ליבו של יוסף, קבע השופט, בא לידי ביטוי במספר אופנים. ראשית, בשינוי כתובות מגורים לאורך השנים, ככל הנראה בניסיון לחמוק מקבלת דואר רשמי. כך למשל, בעוד שבתצהירו טען כי כתובתו מעולם לא השתנתה, במסמכים שונים, כולל בהליך פשיטת הרגל, ציין כתובות אחרות. שנית, באופן ניהול ההליך הנוכחי, כאשר בכתב התביעה טען במפורש כי נמנע מלפנות להליכי חדלות פירעון, בעוד שבפועל ניהל הליך כזה. "מדובר בשתי גרסאות שונות בתכלית, שלא ניתן ליישבן בכל צורה ואופן", כתב השופט.
עם זאת, פסק הדין הכיר בכך שהתנהלות רשות המסים לא הייתה ללא רבב. השופט קבע כי התקלה הטכנית שמנעה את חידוש הליכי הגבייה ממאי 2018 ועד ינואר 2022, תקופה של כשלוש שנים ושמונה חודשים, מהווה שיהוי מצד הרשות. "במבחן התוצאה, תקלה זו הובילה לכך שקרוב לארבע שנים תמימות, הנתבע לא פעל לגביית החוב, פעם שהיה עליו לעשות כן", ציין השופט. בשל כך, ועל אף דחיית התביעה, נקבע כי אין זה צודק לחייב את התובע בהשלכות הכלכליות של מחדל זה. לפיכך, הורה השופט כי יוסף לא יישא בכל סנקציה כלכלית – לרבות הצמדה, ריבית, קנסות או קנסות פיגורים – בגין התקופה שבין 9 במאי 2018 ועד ינואר 2022.
בסופו של דבר, התביעה נדחתה, והוטל על התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 10,000 שקלים. פסק הדין מהווה מסר ברור לחייבי מס, כי חלוף הזמן כשלעצמו אינו מבטיח מחיקת חובות, וכי התנהלות בחוסר תום לב עלולה לעמוד להם לרועץ. במקביל, הוא משמש תזכורת לרשויות המדינה כי עליהן לפעול ביעילות ובזריזות, וכי גם תקלות טכניות עלולות לגרור מחיר.
ת"א 35148-06-22
