נדחתה תביעת משקיע נגד גבי אשכנזי ושמן נפט: ביהמ"ש קבע כי בדיווח היה "פרט מטעה", אך התובע לא הוכיח קשר סיבתי לנזק
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תביעה של משקיע פרטי שתבע להשיב לו את מלוא השקעתו בסך 260,000 ש"ח. השופטת קבעה כי החברה אכן החסירה מידע מהותי מהמשקיעים בנוגע לנתוני קידוח "ים 3", אך פסקה כי התובע לא הצליח להוכיח שאם המידע היה נחשף, הוא היה נמנע לחלוטין מההשקעה עתירת הסיכון.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפני כבוד השופטת מיכל רוזן עוזר, דחה ביום 2 בפברואר 2025 תביעה שהגיש המשקיע שמעון אשר נגד חברת שמן משאבי נפט וגז בע"מ, יו"ר הדירקטוריון לשעבר, גבי אשכנזי, והמנכ"ל לשעבר, יוסי לוי. פסק הדין עסק בטענות להטעיית משקיעים בדיווחים שפרסמה החברה בשנת 2013 בנוגע לקידוח "ים 3". על אף שהשופטת מצאה כי דיווח החברה אכן כלל "פרט מטעה", התביעה נדחתה במלואה משום שהתובע לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין ההטעיה לבין הנזק שנגרם לו.
מר אשר, התובע בתיק, טען כי רכש מניות של חברת שמן בהשקעה של 260,000 ש"ח ב-10 בספטמבר 2013, וזאת בהסתמך על דיווח "כוזב ומרמתי" שפרסמה החברה יומיים קודם לכן, ב-8 בספטמבר 2013. בדיווח זה הודיעה החברה על "גילוי סימני נפט משמעותיים" בקידוח "ים 3" ועל החלטתה להמשיך לשלב מבחני ההפקה. לטענת אשר הנתבעים הסתירו מהציבור מידע מהותי שהיה בידיהם באותה עת, אשר הצביע על "בעיות קשות" בקידוח. המידע המוסתר, לטענתו, נגע לנתוני נקבוביות סלע נמוכים (2%-6%) שהתגלו בבדיקות חשמליות (לוגים) והפחיתו באופן דרמטי את הסיכויים להפקה כלכלית של נפט.
לטענת התובע, הסתרת נתונים שליליים אלה, תוך הדגשת "סימני נפט משמעותיים", נועדה לדרבן משקיעים להזרים כספים לחברה כדי לממן את מבחני ההפקה היקרים. כחודש לאחר מכן, התברר כי הקידוח הוא "בור יבש", והשקעתו של אשר, כמו של משקיעים אחרים, ירדה לטמיון. התובע דרש לקבל בחזרה את מלוא סכום השקעתו.
מנגד, הנתבעים טענו כי פעלו כדין. לטענתם, הביטוי "סימני נפט משמעותיים" הוא מונח מקצועי המוגדר בתקנות ניירות ערך, ומשמעותו היא שהסימנים התגלו בבדיקות מאמתות מוכרות, ולא שהוא מבטיח תגלית מסחרית. עוד טענו כי ההחלטה להמשיך למבחני הפקה התקבלה בהתבסס על המלצות של מומחים מהשורה הראשונה, אשר שקללו את כלל הנתונים, לרבות נתוני הנקבוביות. הנתבעים הדגישו כי לא הייתה חובה חוקית לפרט את נתון הנקבוביות הספציפי בדיווח, וכי התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין היעדר המידע הזה לבין החלטתו להשקיע.
בפסק דין מנומק ומפורט, ניתחה השופטת רוזן עוזר את הסוגיה המורכבת. היא קבעה כי אכן הייתה על חברת שמן חובה לדווח על נתון הנקבוביות העדכני שהתגלה. זאת, בעיקר מכוח "חובת העדכון" הקבועה בתקנות, שכן הנתון החדש (2%-6%) היווה שינוי מהותי ביחס להערכות קודמות שפורסמו בדוחות החברה (שעמדו על 3%-8% או 4%-10%). אי-הכללת הנתון המעודכן, קבעה השופטת, הפכה את הדיווח מיום 8.9.2013 לכזה הכולל "פרט מטעה" במחדל.
עם זאת, ולמרות קביעה זו, השופטת דחתה את התביעה. הסיבה המרכזית לכך הייתה כישלון התובע להרים את נטל ההוכחה בשני מישורים קריטיים. ראשית, התובע לא הוכיח את טענותיו החמורות ביותר, לפיהן הנתבעים פעלו מתוך כוונת מרמה, שהנתונים הצביעו על אפס סיכוי להצלחה, או שההחלטה להמשיך למבחני הפקה הייתה בלתי סבירה. השופטת ציינה כי הנתבעים הציגו ראיות לכך שההחלטה התקבלה על סמך המלצות מומחים.
שנית, וזהו העיקר, התובע לא הוכיח את קיומו של קשר סיבתי בין הפרט המטעה הספציפי (אי-גילוי נתון הנקבוביות) לבין הנזק שנתבע (אובדן מלוא ההשקעה). השופטת קבעה כי התובע לא ביסס את טענתו שלו היה המידע על הנקבוביות נכלל בדיווח – לצד המידע החיובי על מעבר למבחני הפקה – הוא היה נמנע לחלוטין מרכישת המניות. לדבריה, "התובע רכש מניות של החברה שעסקה בחיפוש אחר גז ונפט, ומכאן שהוא ביקש לקבל על עצמו את הסיכוי והסיכון הגלום בהשקעה כזו". מאחר שהתובע לא הציג חישוב נזק חלופי (למשל, ההפרש בין מחיר הרכישה לשווי הריאלי של המניה ביום הרכישה), ותבע רק את השבת מלוא השקעתו – תביעתו נדחתה.
בסיום פסק הדין, החליטה השופטת שלא לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים, וזאת לאור קביעתה כי דיווח החברה אכן כלל פרט מטעה.
ת"א 66846-06-20
