פשרת המיליון: תשתיות נפט תפצה את תושבי קריית חיים בגין זיהום אוויר
בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר הסדר פשרה בתביעה ייצוגית נגד חברת תשתיות נפט ואנרגיה; 1 מיליון שקלים יועברו לקרן ייעודית לטובת פרויקטים סביבתיים בשכונה, בעקבות טענות למפגעי ריח וזיהום מתמשכים מחוות המיכלים של החברה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפסק דין שניתן ב-26 בינואר 2025, אישר הסדר פשרה תקדימי במסגרתו תשלם חברת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ פיצוי בסך מיליון שקלים, שיועבר כתרומה לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופטת נועה גרוסמן, מסיים בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד החברה בטענה לזיהום אוויר כבד ומטרדי ריח קשים, שמקורם בחוות המיכלים של החברה בקריית חיים.
ההליך המשפטי החל ביוזמתה של שלומית שפיצר, תושבת קריית חיים לשעבר , אשר טענה כי נאלצה להעתיק את מקום מגוריה עקב המפגעים הסביבתיים הקשים. בקשתה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין ליאור להב, הדר סטמפו ושקד הררי , התבססה על תלונות רבות של תושבים המתגוררים בסמיכות לטרמינל האחסון של החברה, המשתרע על פני 850 דונם. הטרמינל, המאחסן נפט וקונדנסט, ממוקם בסמיכות מדאיגה למוסדות חינוך כמו בית ספר דגניה, מרכז מסחרי ושכונות מגורים צפופות.
במסגרת בקשת האישור, שהיקפה הכספי הוערך ב-60 מיליון שקלים , נטען כי תלונות התושבים הובילו לבדיקה מוגברת של המשרד להגנת הסביבה. שיאה של בדיקה זו היה בשימוע שנערך לחברה באוגוסט 2020, ובסיומו הוחלט להשבית לאלתר חמישה מכלי ענק עד לתיקונם, והוטל על החברה להקים מערכת ניטור מזהמים ומוקד לטיפול בפניות הציבור. התביעה נתמכה בחוות דעת של מומחית לבריאות הציבור, גב' אלה נווה.
מנגד, חברת תשתיות נפט ואנרגיה הכחישה את הטענות מכל וכל. החברה טענה כי היא חברת התשתית הלאומית של משק הדלק, הפועלת באזור עוד משנת 1934, וכי היא מהווה מפעל חיוני בעל חשיבות אסטרטגית למדינה. לטענתה, היא עושה כל שביכולתה למזער פגיעה סביבתית ועומדת בכל התקנים וההיתרים שניתנו לה. החברה אף הציגה חוות דעת נגדית של ד"ר שמואל (מוקי) שפר, מהנדס כימיה, שקבע כי לא הוכח קיומם של מפגעי ריח או זיהום אוויר שמקורם במתקניה.
לאחר הגשת כתבי הטענות, ובהמלצת בית המשפט, פנו הצדדים להליך גישור בפני נשיאת בית המשפט המחוזי (מרכז) בדימוס, השופטת הילה גרסטל. הליך גישור ממושך זה הוא שהוביל להסדר הפשרה שאושר כעת.
עיקר ההסדר הוא התחייבות החברה לתרום סכום של 1 מיליון שקלים לקרן הייעודית לתובענות ייצוגיות. התשלום יבוצע בארבע פעימות על פני ארבע שנים. במקור, ביקשו הצדדים לייעד את הכספים ישירות לאגודה השיתופית של קריית חיים, במטרה לבצע פרויקטים סביבתיים ספציפיים לטובת תושבי השכונה. עם זאת, היועצת המשפטית לממשלה התנגדה לייעוד הכספים לגוף ספציפי, בטענה שהדבר מנוגד לחוק תובענות ייצוגיות, המחייב העברת כספים לקרן.
השופטת גרוסמן קיבלה את עמדת המדינה, אך מצאה פתרון יצירתי לאזן בין הדברים. בפסק הדין נקבע כי הכספים אכן יועברו לקרן, אך ניתנה הנחיה ברורה לקרן לייעד את כספי התרומה "לתחום ולמטרות סביבתיות באזור קריית חיים בו מצויה חוות המיכלים של המשיבה, באופן שיטיב עם תושבי אזור זה". בנוסף, השופטת המליצה כי הקרן תשקול בחיוב את בקשת הצדדים המקורית, ותבחן את האפשרות לממש את הפרויקטים שהוצעו באמצעות האגודה השיתופית המקומית.
בנימוקיה לאישור ההסדר, ציינה השופטת גרוסמן את היתרונות המהותיים שבסיום ההליך בפשרה, המאפשרת לחברי הקבוצה "לקנות את הסיכון" ולקבל סעד ודאי ומהיר, תוך חיסכון בעלויות. היא הדגישה כי בתביעות סביבתיות קיים קושי ראייתי מובנה , וכי ההסדר משיג את המטרה העיקרית של הבקשה ומצמיח תועלת משמעותית לציבור. גובה הפיצוי, לדבריה, מאזן כהלכה את הסיכונים והסיכויים בתיק, ודרך הפיצוי באמצעות הקרן היא הפתרון הראוי בנסיבות בהן קשה לאתר כל חבר בקבוצה באופן פרטני.
במסגרת ההסדר אושר גם תשלום גמול למבקשת, שלומית שפיצר, בסך 15,000 שקלים בתוספת מע"מ, ושכר טרחה לבאי כוחה בסך 185,000 שקלים בתוספת מע"מ.
ת"צ 66349-11-20
