פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתיק שניהל עזבון המנוח אלפרד מאן נגד חברת ההשקעות הציבורית תעוזה, מהווה רעידת אדמה קטנה בכללי המשחק של הממשל התאגידי בישראל, וחשוב מכך, פותח דלת משמעותית עבור בעלי מניות מיעוט המבקשים לפקח על החברה ולהגן על השקעתם באמצעות הגשת תובענות נגזרות.
לב הפרשה נגע לבקשתם של יורשי מאן, המחזיקים במניות החברה, לעיין במסמכי ההצבעה מאסיפה כללית שבה אושר הסכם ניהול יקר ומהותי עם בעלת השליטה בתעוזה. החברה, כצפוי במקרים רבים, דחתה את הבקשה על הסף. אלא שהשופט אריאל צימרמן לא רק שקיבל את התביעה, אלא ניצל את ההזדמנות כדי לקבוע אמות מידה ברורות שינחו את בתי המשפט בבואם לדון בבקשות דומות. פסק הדין קבע כי יש לבחון, בין היתר, את מהותיות ההחלטה שהתקבלה, את מידת מעורבותו של בעל השליטה בהליך, ואת היקף האחזקות של המבקש, תוך התחשבות גם בזיקתו לאחזקות נוספות הנתונות במחלוקת.
אך החשיבות האמיתית של פסק הדין חורגת מהזכות הספציפית לעיין במסמכים. היא טמונה בהשלכותיה הישירות על הכלי המשפטי החזק ביותר שיש לבעל מניות – התובענה הנגזרת.
תובענה נגזרת היא תביעה שבעל מניות מגיש בשם החברה, בדרך כלל נגד נושאי משרה או בעלי שליטה, בטענה כי גרמו נזק לחברה וכי הדירקטוריון נמנע מלתבוע אותם בעצמו – לרוב בשל ניגוד עניינים. אלא שאחד החסמים הגדולים ביותר בפני הגשת תובענה כזו הוא קושי באיסוף ראיות ראשוניות. כיצד יכול בעל מניות מהציבור להוכיח כי עסקה עם בעל שליטה אושרה שלא כדין, או כי בין המצביעים שתמכו בה היו גורמים בעלי "עניין אישי" שלא דווח כחוק?. הנהלת החברה, המצויה לרוב בצד של בעל השליטה, מחזיקה את כל הקלפים קרוב לחזה.
כאן נכנס פסק הדין לתמונה. הוא מעניק לבעלי המניות "מפתח" שבאמצעותו יוכלו לפתוח את הדלת לחדר הראיות של החברה. עד היום, חברה יכלה לדחות בקשת עיון בטענות שונות ומשונות, לרבות הגנה על פרטיות המצביעים – טענה שהשופט צימרמן דחה בתוקף וקבע כי במודל ההצבעה הישראלי אין ציפייה לאנונימיות. כעת, בעל מניות החושד כי אישור עסקה היה נגוע בניגוד עניינים, יכול להגיש בקשה מבוססת לעיון בפנקסי ההצבעה, בהתאם לקריטריונים הברורים שנקבעו.
קבלת מסמכי ההצבעה מאפשרת לבעל המניות לבצע "דיג ראיות" ממוקד ויעיל: לבחון את רשימת התומכים בעסקה, להצליב אותה עם קשרים עסקיים ידועים לבעל השליטה, ולזהות "דגלים אדומים" שעשויים להעיד על קיומו של עניין אישי שהוסתר. מידע זה הוא תחמושת קריטית. הוא מאפשר לבסס תשתית עובדתית מוצקה שתגדיל משמעותית את הסיכוי לקבל אישור מבית המשפט להגשת תובענה נגזרת. למעשה, פסק הדין הופך את הפיקוח של בעלי המניות מתיאורטי למעשי.
המסר שיוצא מבית המשפט מהדהד וברור: דירקטוריון של חברה ציבורית אינו יכול לשמש כחותמת גומי או כזרועו הארוכה של בעל השליטה. השופט מתח ביקורת חריפה על "החזית האחידה" שהציגו החברה ובעלת השליטה ועל כך שהדירקטוריון כלל לא התכנס לדון בבקשת העיון. התנהלות זו, שרווחת לצערנו בשוק ההון, קיבלה כעת תמרור אזהרה בוהק. דירקטורים יצטרכו מעתה לחשוב פעמיים לפני שהם דוחים באופן אוטומטי בקשות עיון לגיטימיות, מתוך הבנה שסירוב בלתי מנומק עלול לא רק להתבטל בבית המשפט, אלא גם לחייב את החברה בהוצאות משפט כבדות.
לסיכום, פסק הדין בעניין תעוזה הוא יותר מאשר הכרעה בסכסוך נקודתי; הוא כלי עבודה חדש ורב עוצמה בארגז הכלים של המשקיע בשוק ההון. הוא מחזק את יכולת הפיקוח, מקל על איסוף המידע הדרוש להגשת תובענות נגזרות, ומאותת להנהלות ולבעלי שליטה כי עידן של שקיפות מוגברת ואחריותיות גדולה יותר החל.
אם אתם בעלי מניות בחברה ציבורית וחשים כי התקבלה החלטה הפוגעת בטובת החברה לטובת אינטרסים של בעל שליטה או גורם אחר, או אם בקשתכם לקבל מידע מהותי נדחתה, חשוב שתדעו כי החוק מעמיד לרשותכם כלים להגן על זכויותיכם. משרדנו מתמחה בליווי משפטי של בעלי מניות, בסכסוכי שליטה ובהגשת תובענות נגזרות. נשמח לעמוד לרשותכם ולהעניק ייעוץ ראשוני לבחינת האפשרויות העומדות בפניכם.
