קרב הענקים בצומת גלילות הוכרע: דיסקברי תפנה את המתחם ותשלם מיליונים
בית המשפט המחוזי הורה לחברת "דיסקברי" של איש העסקים יחיאל אילוז לפנות את מתחם פי גלילות, מהקרקעות היקרות במדינה, עד יולי 2025, לאחר שקבע כי הסכם השכירות רב השנים פג תוקף. בנוסף, חויבה החברה להעמיד בטוחה בסך 7.5 מיליון ש"ח על חשבון היטל השבחה שעשוי להגיע לעשרות מיליוני שקלים, לשלם חוב על דמי היתר ולהפקיד ערבון חדש. ערבותו האישית של אילוז לחובות החברה נותרה בתוקפה.
בפסק דין מקיף ומפורט שניתן ב-3 בפברואר 2025, הכריע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בסכסוך העסקי המורכב בין חברת "פי גלילות מסופי נפט וצנורות בע"מ" (בפירוק מרצון) לבין חברת "דיסקברי רכב ציוד ואחזקות בע"מ" ובעליה, יחיאל אילוז. השופט וסגן הנשיא, אליהו בכר, קיבל חלקית את תביעתה של פי גלילות והורה על פינוי המתחם, תוך שהוא קובע הכרעות ברורות במחלוקות כספיות שהיקפן נאמד בעשרות מיליוני שקלים.
הסכסוך נסוב סביב שטח של כ-164 דונם בצומת גלילות, אחד מנכסי הנדל"ן המבוקשים בישראל. לאחר שפעילות אחסון הדלק במקום הופסקה בהחלטת ממשלה, המתחם עמד שומם במשך שנים. בשנת 2008, החלה ההתקשרות בין הצדדים, כאשר מנכ"ל פי גלילות דאז, אבי דותן, הציע לידידו משירותם במשטרה, יחיאל אילוז, לשכור את השטח. חברת דיסקברי שבבעלות אילוז השקיעה, לטענתה, כ-30 מיליון שקלים בהכשרת המתחם הנטוש והפיכתו למרכז שוקק לאחסון ומכירת רכבים, המושכר בשכירות משנה לחברות הרכב הגדולות בישראל.
עם השנים, היחסים העסקיים, שהתנהלו לדברי השופט בכר "תוך הסכמות והתחשבות הדדית" ולעיתים קרובות בהסכמות בעל-פה, עלו על שרטון. כניסתה של פי גלילות להליכי פירוק מרצון והחלפת ההנהלה הובילו למעבר להתנהלות "מסודרת יותר", שערערה את מערכת היחסים הגמישה שאפיינה את הצדדים עד אז.
סיום השכירות ופינוי המתחם: המחלוקת המרכזית נגעה לתוקף הסכם השכירות. פי גלילות טענה כי ההסכם הוארך עד ל-22 בפברואר 2022 בלבד ופקע. מנגד, דיסקברי טענה כי "נספח הבהרות" שנחתם בין הצדדים מקנה לה את הזכות להישאר במתחם עד לתחילת עבודות הבנייה של תוכנית המגורים העתידית במקום. השופט בכר קיבל את עמדת פי גלילות וקבע כי הסכם מקיף משנת 2013 גובר על כל ההסכמות הקודמות, וכי תקופת השכירות אכן הסתיימה. עם זאת, כדי לאפשר לדיסקברי זמן התארגנות, נקבע כי עליה לפנות את המתחם עד ל-31 ביולי 2025.
היטל ההשבחה: סוגיה כספית אדירה שעמדה במרכז הדיון היא החבות בהיטל השבחה בסך של כ-72 מיליון שקלים, שנדרש על ידי עיריית רמת השרון בעקבות אישור תוכנית שאפשרה את השימושים המסחריים במתחם (ה"תב"ע המתכלה"). פי גלילות טענה כי דיסקברי התחייבה חוזית לשאת במלוא התשלום , בעוד דיסקברי טענה שהתחייבותה הוגבלה רק להיטלים הנובעים מתוספת בנייה קלה, וכי סכום העתק מהווה "תרחיש קיצון" שלא נצפה מראש. השופט קבע באופן חד-משמעי כי דיסקברי חייבת במלוא היטל ההשבחה בגין השטחים אותם היא שוכרת. עם זאת, מאחר שהסכום הסופי טרם נקבע סופית ועומד במרכזם של הליכי ערר, בית המשפט חייב את הנתבעים, בשלב זה, להפקיד בטוחה בסך 7.5 מיליון שקלים להבטחת התשלום העתידי.
דמי שכירות וערבות אישית: בית המשפט דחה את טענות פי גלילות להפרה יסודית של ההסכם באי-תשלום דמי שכירות במועד. השופט קיבל את עדותו של המנכ"ל לשעבר, דותן, וקבע כי התפתחה פרקטיקה של תשלום גמיש "בתוך הרבעון". עם זאת, נקבע כי ערבותו האישית של יחיאל אילוז לכל התחייבויותיה של דיסקברי עומדת בתוקפה. השופט דחה את טענת אילוז כי הערבות בוטלה במסגרת "זיכרון דברים", וקבע כי הסכמים מאוחרים ומפורשים יותר, עליהם חתם אילוז, גוברים ומאשררים את הערבות.
דמי היתר וביטול ההסכם: בנוסף, חויבה דיסקברי לשלם לפי גלילות סך של 2,283,604 שקלים בגין החזר דמי היתר לשימוש חורג שפי גלילות שילמה לרשות מקרקעי ישראל. כמו כן, עליה להפקיד מחדש ערבון בסך 1.5 מיליון שקלים, במקום ערבון קודם שחולט לצורך תשלום זה. למרות קביעות אלו, השופט קבע כי ההודעה על ביטול ההסכם ששלחה פי גלילות לדיסקברי בשנת 2019 לא הייתה מוצדקת, שכן רוב המחלוקות היו "מחלוקות עסקיות לגיטימיות" ולא הפרות יסודיות המצדיקות צעד כה דרסטי.
פסק הדין חותם פרק משמעותי במאבק המשפטי המר, אך ייתכן כי עוד צפויים ערעורים.
ת"א 47375-11-19
