"רכשתי את הדירה עבורכם כנאמן": בית המשפט הורה להעביר את דירת המשפחה בירושלים חזרה לילדיהם של הבעלים המקוריים
לאחר מאבק משפטי ממושך, פסק דין דרמטי קובע כי הנתבע, שטען כי רכש את הנכס להשקעה, פעל למעשה כנאמן עבור שמונת האחים למשפחת גבאי, שביקשו להשיב לידיהם את בית ילדותם. פסק הדין חושף סיפור על קשר רגשי עמוק לנכס, מצוקה כלכלית והסכם אמון שהוכחש.
סיפורה של דירה אחת ברחוב רשב"ג 19 בירושלים, שהייתה ביתם של משפחת גבאי במשך למעלה מ-60 שנה, הגיע לסיומו הדרמטי בבית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק דין שניתן ביום 5 באוקטובר 2025, קבע כבוד השופט אריה רומנוב כי הדירה תירשם על שמם של שמונת האחים למשפחת גבאי, התובעים בתיק, לאחר שקיבל את גרסתם כי הנתבע, אורן אזולאי, רכש אותה עבורם כנאמן ולא לעצמו.
הסאגה המשפטית, ששורשיה נטועים בקשר הרגשי העמוק של המשפחה לבית ילדותם, החלה כאשר קשיים כלכליים אילצו אותם למכור את הנכס בשנת 2008. הדירה נמכרה לבני הזוג שמעון ואורלי דהן, אך בין הצדדים סוכם כי למשפחת גבאי תהיה זכות ראשונים לרכוש אותה בחזרה אם בני הזוג דהן יחליטו למכור. ואכן, בשנת 2011, ההזדמנות נקרה בדרכם. בני הזוג דהן העמידו את הדירה למכירה והציעו אותה תחילה למשפחה.
אלא שבאותה עת, מצבם הכלכלי של בני המשפחה, ובפרט של בועז גבאי, אחד האחים שפעל בשם כולם, עדיין לא אפשר להם לממן את הרכישה, בין היתר מכיוון שבועז היה מצוי בהליכי פשיטת רגל. כאן, לטענת התובעים, נכנס לתמונה הנתבע, אורן אזולאי, שהוצג כמי שיכול לסייע.
על פי גרסת התובעים נרקם הסכם נאמנות מורכב: אזולאי ירכוש את הדירה מבני הזוג דהן בסכום של 1.7 מיליון שקלים. התובעים ישלמו מקדמה של 600,000 שקלים במזומן , ואזולאי ייטול משכנתא בסך 1.1 מיליון שקלים למימון היתרה. הוסכם כי הדירה תושכר, ושכר הדירה ישמש לתשלום המשכנתא, כאשר כל סכום עודף יישאר בידי אזולאי כרווח. התנאי המרכזי היה שכאשר בועז יודיע על רצונו לממש את האופציה, אזולאי יהיה מחויב להעביר את הדירה על שם המשפחה, בכפוף לסילוק יתרת המשכנתא.
מנגד, הנתבע, אורן אזולאי הכחיש את טענות הנאמנות מכל וכל. הוא טען כי רכש את הדירה יחד עם אשתו למטרות השקעה, וכי בועז גבאי פעל כמתווך או כנציג של המוכרים, בני הזוג דהן. לטענתו, הוא שילם את המקדמה בסך 600,000 שקלים מהונו העצמי ומימן את היתרה באמצעות משכנתא שאותה שילם לאורך השנים. הוא הודה כי הוצגה לו טיוטת הסכם נאמנות, אך טען שבחר שלא לחתום עליה לאחר שהתכוון להתייעץ עם אשתו.
השופט רומנוב ביסס את הכרעתו על מספר טעמים מרכזיים שהובילו אותו להעדיף את גרסת התובעים. הטעם הראשון והמשמעותי היה עדותו של עורך הדין רון סמוראי, שייצג את בני הזוג דהן בעסקת המכר. עו"ד סמוראי אישר במפורש כי הבין שהנתבע רוכש את הדירה כנאמן עבור משפחת גבאי. הוא העיד שהכין טיוטת הסכם נאמנות לבקשת הצדדים וכי הנתבע אכן חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר המסמיך אותו למכור את הדירה "לכל אדם", מסמך שלדבריו נועד להבטיח את הסכם הנאמנות.
חיזוק נוסף הגיע מעדותם של המוכרים, בני הזוג דהן. הם העידו כי מעולם לא פגשו את הנתבע וכי את התשלום הראשון, 600,000 שקלים במזומן, קיבלו ישירות מבועז גבאי שהגיע עם שקית ניילון מלאה בשטרות. עדותם תמכה בטענת התובעים על זכות הראשונים שהובטחה להם.
אל מול עדויות אלו, עדותו של הנתבע נמצאה "לא משכנעת". השופט ציין כי הנתבע לא הצליח לספק הסבר מניח את הדעת למקור ההון העצמי של 600,000 השקלים , לא זימן את אשתו לעדות כדי לתמוך בגרסתו על רכישה משותפת להשקעה , והתקשה למסור פרטים בסיסיים על מעמד תשלום המקדמה, וטען שאינו זוכר כיצד והיכן שילם סכום כה משמעותי.
לבסוף, ציין השופט כי ישנו "היגיון פנימי" בגרסת התובעים, לאור הקשר העמוק והמתמשך של המשפחה לדירה, שבה נולדו וגדלו, ואשר אביהם המשיך להתגורר בה בשכירות גם לאחר שנמכרה.
בסיכום פסק הדין, קבע השופט כי התביעה מתקבלת. הוא הורה כי הדירה תירשם על שם התובעים, בכפוף לכך שהם יפעלו "להשבת כספי המשכנתא, ושחרור אורן מכל חוב בקשר עם הדירה". על הנתבע הושתו הוצאות משפט בסך 35,000 שקלים וכן החזר הוצאות עדותו של עו"ד סמוראי.
ת"א 45641-03-20
