תביעת הענק נדחתה: בית המשפט קבע כי המשא ומתן לרכישת תחנת הדלק לא נוהל בחוסר תום לב
איש העסקים אסקנדר מונייר תבע פיצויים בסך 3.12 מיליון שקלים בטענה כי משא ומתן מתקדם לרכישת תחנת דלק בראשון לציון פוצץ בחוסר תום לב, מה שגרם לו להחמיץ הזדמנות עסקית אחרת. השופטת הלית סילש דחתה את כל טענותיו וקבעה כי כישלון העסקה נבע ממחלוקות לגיטימיות בין הצדדים ולא מהתנהלות פסולה.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה לאחרונה תביעה כספית בסך 3,120,000 שקלים שהגיש איש העסקים אסקנדר מונייר כנגד מספר חברות ואנשי עסקים, בעקבות משא ומתן שלא הבשיל לכדי עסקה לרכישת תחנת דלק. בפסק הדין, שניתן ב-5 באוקטובר 2025 , קבעה כבוד השופטת הלית סילש כי הנתבעים לא פעלו בחוסר תום לב, וכי המשא ומתן כשל על רקע מחלוקות עסקיות לגיטימיות ומורכבות בין המעורבים.
הפרשה החלה כאשר מונייר, איש עסקים הפועל בתחום המקרקעין והמזון, ביקש לרכוש תחנת דלק ברחוב שמוטקין בראשון לציון. המשא ומתן החל ב-10 באוגוסט 2021, אז נפגש מונייר עם מר אברהם מאיר שוחט, שהציג את עצמו כמנהל עסקי הנתבעת 4, "מיטב", בעלת 70% מהזכויות בתחנה. מונייר הציע לרכוש את התחנה תמורת 21 מיליון שקלים, לאחר ניכוי כל החובות וההתחייבויות.
העסקה הייתה סבוכה מלכתחילה, שכן על התחנה רבצו חובות כבדים. בין היתר, היה קיים חוב לחברת "יעד" (הנתבעת 2), שבגינו נרשם עיקול על הנכס , וכן משכנתא לבנק הפועלים. חברת "יעד" אף ניהלה הליכי כינוס נכסים נגד "מיטב". הצלחתו של המשא ומתן הייתה תלויה בהסדרת כלל החובות וההליכים המשפטיים מול כל הגורמים המעורבים.
לטענת מונייר, המשא ומתן הגיע לשלבים מתקדמים מאוד, וטיוטות מפורטות של ההסכם הוחלפו בין הצדדים. הוא טען כי השקיע משאבים רבים, לרבות מאות שעות עבודה שלו ושל עורך דינו, שכר שירותי שמאי ואיש מימון, ואף הקים חברה ייעודית לצורך הרכישה. לטענתו, כל פרטי העסקה כבר סוכמו, ונקבע תאריך לחתימה, אך ברגע האחרון הנתבעים החלו לשפר עמדות ולסגת מהסכמות, מה שהוביל לפיצוץ העסקה.
הנזק המרכזי שמונייר טען שנגרם לו לא היה קשור ישירות להוצאות המשא ומתן, אלא לאובדן הזדמנות עסקית חלופית. לטענתו, במקביל למשא ומתן על תחנת הדלק, הוא קיבל הצעה לרכוש שתי חנויות בפרויקט מסחרי ברחובות תמורת 9.5 מיליון שקלים. בשל התקדמות העסקה לרכישת התחנה וחוסר יכולת לממן את שתי העסקאות במקביל, הוא ויתר על רכישת החנויות. לאחר שהעסקה עם הנתבעים כשלה, הוא נאלץ לרכוש את אותו שטח מסחרי במחיר גבוה בהרבה של 12.5 מיליון שקלים , ועל כן תבע את ההפרש בסך 3 מיליון שקלים כפיצוי.
מנגד, הנתבעים הכחישו מכל וכל את הטענות לחוסר תום לב. חברת "יעד" טענה כי היא הייתה נושה של "מיטב" ופעלה באופן לגיטימי להבטחת תשלום החוב כלפיה. אחד התנאים המרכזיים שהציבה "יעד" להסרת העיקול היה ש"מיטב" תוותר על ערעור שהגישה לבית המש פט העליון בעניין החוב. לטענת "יעד", "מיטב" סירבה לוותר על הערעור באופן מיידי, מה שהיווה מכשול מרכזי. עוד טענו כי מונייר עצמו סירב לחתום על ההסכם ללא "מכתב כוונות" חתום מ"יעד", וכי דחיית מועדי התשלום על ידו תרמה אף היא לקשיים. בסופו של דבר, כאשר המשא ומתן עם מונייר הגיע למבוי סתום, "יעד" רכשה בעצמה את התחנה בנאמנות עבור רוכש אחר, באותו המחיר של 21 מיליון שקלים.
השופטת סילש ניתחה בפסק הדין המפורט את השתלשלות העניינים וקבעה כי לא הוכח חוסר תום לב מצד מי מהנתבעים. היא קבעה כי המחלוקת סביב מועד דחיית הערעור על ידי "מיטב" הייתה מחלוקת פרשנית לגיטימית. "יעד" דרשה את דחיית הערעור באופן מיידי כתנאי לחתימה, בעוד "מיטב" חששה לאבד את זכות הערעור אם העסקה לא תצא לפועל. השופטת ציינה כי "לא ניתן היה לראות חוסר סבירות באופן בו ביקש כל אחד מהצדדים לפרש את ההסכמות".
בית המשפט מצא כי התובע עצמו, בהתכתבויותיו, סבר כי על "מיטב" למשוך את הערעור תחילה, מה שמחליש את טענתו כי "יעד" שינתה את עמדתה בחוסר תום לב. למעשה, נקבע כי עמדתה של "יעד" הייתה עקבית מתחילת הדרך.
באשר לנתבעים 3 ו-4 ("מיטב" ומר שוחט), קבע בית המשפט כי היה להם אינטרס ברור במימוש העסקה עם התובע וכי הם פעלו עד לשלבים מתקדמים כדי להוציאה לפועל. כישלון המשא ומתן נבע מהמבוי הסתום מול "יעד", ולא מרצון לסגת מהעסקה. "עת לא אותר מנגנון מוסכם… נשמטה בפועל הקרקע תחת האפשרות להתקשרות בהסכם המכר בין הצדדים", כתבה השופטת.
מעבר לקביעה כי לא היה חוסר תום לב, בית המשפט דחה גם את תביעתו של מונייר בגין "אובדן הזדמנות עסקית". השופטת קבעה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אכן הייתה לו עסקה מובטחת לרכישת הנכס המסחרי ברחובות ב-9.5 מיליון שקלים. לא הוצגה כל אסמכתא להסכמת המוכרים למחיר זה, והעדויות שהובאו אף סתרו זאת.
בסופו של דבר, התביעה נדחתה במלואה. השופטת סילש סיכמה כי התמונה הכוללת הצביעה על רצון כן של כל הצדדים להתקשר בהסכם, אך "למרבית הצער נוכח אירועי עבר, וקיומו של משבר אמון מהותי בין הנתבעים לבין עצמם, התגלעו קשיים מהותיים". מונייר חויב לשאת בהוצאות הנתבעים בסך 20,000 שקלים בתוספת מע"מ.
ת"א 20569-12-21
