בית המשפט המחוזי קבע: יצרניות בינלאומיות לא יוכלו לכפות בקלות התדיינות משפטית בחו"ל על מפיצים ישראלים
השופט גרשון גונטובניק דחה את בקשתה של ענקית התקשורת הבריטית Spirent לסלק על הסף תביעה שהגישה נגדה המפיצה הישראלית "בינת אלקטרוניקה", וקבע כי תניית שיפוט זר בהסכם ביניהן אינה ייחודית ומחייבת. פסק הדין מדגיש כי על חברות בינלאומיות המנסחות חוזים לצפות כי יידרשו להתדיין במדינות בהן הן פועלות, אלא אם כן ינסחו תניית שיפוט באופן "חד וברור"
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קבע כי יצרן בינלאומי המשווק את מוצריו ברחבי העולם צריך לצפות כי יידרש להתדיין משפטית במקומות השונים שבהם מוצריו נמכרים. אם חברה כזו מבקשת להבטיח כי כל המחלוקות החוזיות עם מפיציה יתבררו במדינת האם שלה, עליה לנסח זאת באופן מפורש וחד משמעי בהסכם ההתקשרות. קביעה זו עמדה במרכז החלטתו של כבוד השופט גרשון גונטובניק, שניתנה ב-25 בספטמבר 2025, לדחות את בקשתה של חברת התקשורת הבריטית Spirent Communications PLC לסלק על הסף תביעה בסך 7.5 מיליון ש"ח שהגישה נגדה המפיצה הישראלית הוותיקה, "בינת אלקטרוניקה בע"מ".
הסכסוך בין שתי החברות פרץ לאחר מערכת יחסים עסקית ארוכת שנים, שארכה קרוב ל-30 שנה, שבמהלכה שימשה "בינת" כמפיצה העיקרית של מוצרי Spirent בישראל. בתחילת שנת 2023, הודיעה Spirent במפתיע על ביטול הסכם ההפצה עם "בינת". בתגובה, הגישה "בינת" תביעה לבית המשפט המחוזי, בטענה שהיצרנית הבריטית פעלה בחוסר תום לב, הפרה את ההסכם שלא כדין, ועשתה שימוש בסודותיה המסחריים ובפרטי לקוחותיה במטרה להעביר את הפעילות למפיץ חדש. "בינת" טענה כי Spirent דרשה ממנה לעמוד ביעדי מכירות בלתי ריאליים כתואנה לסיום היחסים, והפרה חוקים ישראליים, לרבות חוק עוולות מסחריות וחוק התחרות הכלכלית.
מנגד, חברת Spirent הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. טענתה המרכזית נשענה על סעיף 10 בהסכם בין הצדדים, שלשיטתה מהווה תניית שיפוט ייחודית. החברה טענה כי סעיף זה קובע במפורש כי הדין החל על ההסכם הוא הדין האנגלי, וכי הסמכות הבלעדית לדון בכל סכסוך נתונה לבתי המשפט באנגליה. לטענתה, "בינת" מנסה לעקוף תניה חוזית מפורשת מתוך שימוש לרעה בהליכי משפט. עוד טענה Spirent כי גם אם לבית המשפט הישראלי יש סמכות, הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לבירור המחלוקת ("פורום לא נאות"), וכי מבחן "מירב הזיקות" מצביע בבירור על אנגליה כמקום הראוי לדיון.
השופט גונטובניק דחה את כל טענותיה של Spirent וקבע כי דין הבקשה להידחות. בליבת פסק הדין עמדה פרשנותה של תניית השיפוט. השופט קבע כי מדובר ב"תניית שיפוט מקבילה ולא ייחודית". הוא ניתח את לשון הסעיף הרלוונטי בהסכם: "Each party hereby submits to, and waives any objection to, the jurisdiction of the Courts of England". השופט קבע כי ניסוח זה הוא "סביל ואינו פעיל". משמעותו היא שהצדדים מסכימים שלא להתנגד לסמכותו של בית המשפט באנגליה אם תוגש שם תביעה, אך אין בכך כדי לשלול את סמכותם של בתי משפט במקומות אחרים.
השופט ביסס את החלטתו על ההלכה העדכנית של בית המשפט העליון (ב"עניין לגזיאל"), הדוגלת בגישה פרשנית דווקנית לתניות שיפוט. על פי גישה זו, כדי שתניית שיפוט תיחשב לייחודית, עליה להיות מנוסחת באופן "חד וברור", כך שלא יוותר ספק כי הצדדים התכוונו לשלול את סמכותו של כל פורום אחר. "אם יש ספק – אין ספק", ציטט השופט מפסיקת העליון. הוא הוסיף כי אם Spirent, שניסחה את החוזה, רצתה להבטיח התדיינות בלעדית באנגליה, היה עליה לציין זאת מפורשות.
עוד קבע השופט כי שיקולי מדיניות והגינות תומכים בפרשנות זו. לדבריו, דרישה ממפיץ ישראלי לנהל כל מחלוקת, "קטנה כגדולה", במדינה זרה כרוכה בעלויות וטרחה עצומות, שעלולות לחסום בפניו את הגישה לערכאות. לדבריו, "ודאות מסחרית, המתחשבת בפערי הכוחות האמורים, צריכה למצוא את מקומה גם בהליך הפרשני של תניית השיפוט שבמחלוקת, וזהו אינטרס ציבורי שבית המשפט המקומי אמון על קידומו".
השופט דחה גם את טענת "הפורום הלא נאות". הוא קבע כי למרות קיומן של זיקות לאנגליה (מקום מושב הנתבעת והדין החל על החוזה), קיימות גם "זיקות מהותיות ומשמעותיות המובילות את המחלוקת לחופי הפורום המקומי". זיקות אלה כוללות את העובדה ש"בינת" היא חברה ישראלית, המוצרים סופקו והופצו בישראל, וחלק מעילות התביעה נוגעות להפרת דינים ישראליים.
לאור כל האמור, הבקשה נדחתה, והשופט חייב את Spirent בהוצאות שכר טרחת עורך דין בסך 14,000 ש"ח בתוספת מע"מ. ההחלטה מהווה מסר ברור לחברות בינלאומיות הפועלות בישראל, לפיו הן אינן יכולות להסתתר מאחורי ניסוחים חוזיים מעורפלים כדי להימנע מהתדיינות משפטית בישראל.
ת"א 53972-03-23
