בית המשפט קבע: המסדר הפרנציסקני "קוסטודיה" לא יצורף כצד בסכסוך הנדל"ן בגבעה הצרפתית
בהחלטה מנומקת, השופט יחזקאל אליהו דחה על הסף הודעה ששלחה "קבוצת סטולר" נגד המסדר הכנסייתי, תוך אימוץ "הלכת פלונית" המעודדת פשרות חלקיות בסכסוכים מרובי צדדים. סטולר חויבה בהוצאות משפט.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שם קץ, לפחות לעת עתה, למעורבותו של המסדר הכנסייתי הפרנציסקני "קוסטודיה די טרה סנטה" בסכסוך נדל"ן מורכב וארוך שנים, הנוגע לפרויקט בנייה למגורים בגבעה הצרפתית בירושלים. בהחלטה שניתנה ב-15 בספטמבר 2025, קיבל השופט יחזקאל אליהו את בקשת הקוסטודיה והורה על סילוקה על הסף של הודעת צד ג' שנשלחה נגדה על ידי קבוצת הנדל"ן סטולר.
ההחלטה מהווה אבן דרך משמעותית בפרשה, ששורשיה נטועים בעסקאות שנערכו בשנות ה-90 של המאה הקודמת. היא נסמכת בעיקרה על הלכה משפטית חשובה, המכונה "הלכת פלונית", הקובעת כי נתבע אינו יכול לגרור בחזרה להליך משפטי צד שהגיע כבר להסדר פשרה עם התובע.
הסכסוך הנוכחי הוא גלגול נוסף של מאבקים משפטיים שהחלו כבר בשנת 2010, אז הגישה הקוסטודיה תביעה לאכיפת הסכם ופיצויים נגד היזמים המקוריים של הפרויקט, בהם המנוח משה סטולר ז"ל ויעקב בכר ז"ל, וכן חברת "סמווד" שהייתה בבעלותם. אותו הליך הגיע עד לבית המשפט העליון, ובסופו נקבע כי הקוסטודיה זכאית לתמורה עתידית השווה ל-29 דירות בפרויקט שייבנה על הקרקע. לאחר פסק הדין, הגיעו חברת "קים לוסטיגמן ייזום ובניה", שרכשה את "סמווד", והקוסטודיה, להסכם פשרה שכימת את שווי הדירות לסכום של 13.5 מיליון שקלים, אשר שולם לקוסטודיה. הסכם זה כלל סעיף שיפוי, שנועד להגן על הקוסטודיה מפני תביעות עתידיות הקשורות לפרשה.
בעקבות תשלום זה, הגישה לוסטיגמן בשנת 2022 תביעה נגד יורשיהם של היזמים המקוריים, "קבוצת סטולר", בדרישה להשיב לה את הסכום ששילמה לקוסטודיה, בתוספת פיצויים של מיליוני שקלים נוספים בגין הוצאות משפטיות ונזקים שנגרמו עקב שיתוק הפרויקט לאורך השנים. סכום התביעה הועמד לצורכי אגרה על 20 מיליון שקלים.
בתגובה, ניסתה קבוצת סטולר לגלגל את האחריות בחזרה אל הקוסטודיה, בטענה שהיא זו שגרמה לנזקים הנטענים על ידי לוסטיגמן. לשם כך, שלחה סטולר הודעת צד ג' נגד המסדר, במטרה לצרפו כנתבע נוסף להליך.
בבקשתה לסילוק ההודעה טענה הקוסטודיה כי בהתאם ל"הלכת פלונית", מרגע שהגיעה להסכם פשרה עם התובעת (לוסטיגמן), תביעתה של לוסטיגמן נגד סטולר מוגבלת אוטומטית לחלקה היחסי של סטולר ב"עוגת האחריות" הכוללת. משכך, אין כל היגיון משפטי או דיוני בצירופה להליך, שכן סטולר לעולם לא תידרש לשלם מעבר לחלקה, ולא תהיה זכאית לשיפוי מהקוסטודיה. עוד נטען כי ההודעה מהווה ניסיון פסול לפתוח מחדש סוגיות שכבר הוכרעו בפסק דין חלוט של בית המשפט העליון ומהוות "מעשה בית דין".
השופט אליהו קיבל את הטענות במלואן. בהחלטתו, הוא מתח ביקורת על קבוצת סטולר וציין כי היא נוקטת טענות סותרות ומשנה את הגדרתה של הקוסטודיה פעם כ"ניזוק" ופעם כ"מעוול", בהתאם לצרכיה המשתנים. "תתכבד המשיבה ותחליט האם המבקשת… הינה לשיטה ניזוק או מעוול", כתב השופט, והוסיף: "הדבר עולה כדי חוסר תום לב ויש בו ללמד יותר מכל על חולשת טענותיה".
השופט קבע כי בין אם הקוסטודיה היא ניזוקה ובין אם היא מעוולת, דין ההודעה להידחות. אם היא ניזוקה, אין לסטולר עילת תביעה נגדה. ואם היא נחשבת "מעוול במשותף", אזי "הלכת פלונית" חלה במלואה, במיוחד לאור העובדה שהתובעת עצמה, חברת לוסטיגמן הסכימה שתביעתה נגד סטולר תוגבל לחלקה היחסי בלבד באחריות.
לפיכך, הורה השופט על סילוק ההודעה נגד הקוסטודיה וחייב את קבוצת סטולר לשאת בהוצאות משפט בסך 75,000 ש"ח. עם זאת, הובהר כי סטולר עדיין תוכל לזמן עדים מטעם הקוסטודיה כדי להוכיח את טענות ההגנה שלה במשפט העיקרי שנותר להתנהל בינה לבין לוסטיגמן.
ת"א 51983-11-22
