בקשה לתביעה ייצוגית נגד אל על אושרה חלקית: תידרש להשיב הפרשי אגרות לנוסעים
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע כי אם תתקבל התביעה הייצוגית על חברת התעופה יהא להשיב ללקוחותיה כספים שנגבו ביתר בשל שינויים בתעריף "אגרת נוסע יוצא". עם זאת, נדחו יתר עילות הבקשה, שעסקו בהפרשי אגרות עקב שינוי טרמינל ובתשלומים לרשויות זרות.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד אישר ביום 7 בספטמבר 2025, באופן חלקי, בקשה להגשת תובענה ייצוגית נגד חברת אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ. ההחלטה, שניתנה על ידי כבוד השופטת כרמית בן אליעזר, מתמקדת בחובתה של החברה להשיב לנוסעים הפרשי כספים שנוצרו כתוצאה מהפחתת "אגרת נוסע יוצא" בין מועד רכישת כרטיס הטיסה למועד ההמראה בפועל.
ההליך החל עם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית על ידי בני הזוג בלהה וראובן גרשנוביץ. לטענתם, אל על גובה מלקוחותיה, בנוסף למחיר הטיסה, סכומים שונים עבור מסים ואגרות המיועדים לרשויות שונות, כמו רשות שדות התעופה. ואולם, במקרים מסוימים, הסכום שאל על נדרשת להעביר בפועל לרשות נמוך מהסכום שגבתה מהנוסע, ואת ההפרש היא מותירה בידיה.
כדוגמה מרכזית, הביאו המבקשים את עניינם האישי. הם רכשו בספטמבר 2022 כרטיסי טיסה לתאילנד לפברואר 2023. בעת הרכישה, חויבו באגרת נוסע יוצא לפי תעריף 2022, שעמד על 30.36 דולר לאדם. מכיוון שהטיסה המריאה בשנת 2023, שבה התעריף הופחת ל-29.62 דולר, אל על העבירה לרשות שדות התעופה את הסכום המופחת, אך את ההפרש, בסך 0.74 דולר לנוסע, הותירה ברשותה. פניית חברם של המבקשים לקבלת החזר נדחתה בטענה כי "ההזמנה נוצלה".
בבקשתם, טענו בני הזוג גרשנוביץ כי התנהלות זו של אל על מהווה הפרה של חובות משפטיות רבות. לשיטתם, הכספים הנגבים עבור מסים ואגרות מוחזקים על ידי החברה בנאמנות עבור הנוסעים, וכאשר נוצר עודף, עליה להשיבו. עוד נטען כי על אל על מוטלת חובה אקטיבית ליידע את הנוסעים על זכאותם להחזר, במיוחד לאור העובדה שרכיבי המס בכרטיס הטיסה מקודדים באופן שאינו מובן לצרכן הממוצע. הם ביססו את טיעוניהם, בין היתר, על פסיקה קודמת בעניין דומה (עניין כהן נ' אל על), שם נקבע כי כספי מסים שנגבו ולא הועברו לרשויות מוחזקים בנאמנות.
מנגד, חברת אל על טענה כי דין הבקשה להידחות. לטענתה, מדיניותה המוצהרת היא להשיב הפרשי מסים ואגרות לנוסע הפונה בבקשה, וזאת בהתאם לסעיף 4.3 בתנאים הכלליים לתובלה, הקובע כי נוסע "זכאי לתבוע החזר" במקרה של הפחתת מסים או אגרות. אל על טענה כי המבקשים עצמם כלל לא פנו אליה לקבלת החזר, וכי פניית חברם זכתה למענה שביקש הבהרה ולא לדחייה. עוד טענה החברה כי ברוב השנים תעריפי האגרות דווקא עלו, והיא זו שספגה את ההפרשים ולא גבתה אותם מהלקוחות. לשיטתה, חיובה בהשבה אקטיבית ייצור מציאות עסקית בלתי יישומית, במיוחד כשמדובר בסכומים זניחים של סנטים בודדים.
לאחר שבחנה את טענות הצדדים, החליטה השופטת בן אליעזר לקבל את הבקשה באופן חלקי. בפסק הדין נקבע כי המבקשים אכן עמדו בנטל להוכיח קיומה של עילת תביעה לכאורה בכל הנוגע להפרשי "אגרת נוסע יוצא" שנוצרו עקב שינוי התעריף משנה לשנה. השופטת אימצה את קונסטרוקציית הנאמנות שנקבעה בעניין כהן נ' אל על, וקבעה כי כאשר אל על גובה מהנוסע סכום מסוים לצורך העברתו לרשות, והיא נדרשת להעביר סכום נמוך יותר, היתרה מוחזקת על ידה בנאמנות עבור הנוסע.
השופטת דחתה את טענת אל על כי נוסח סעיף 4.3 בתנאי התובלה מחייב פנייה יזומה של הלקוח. נקבע כי התיבה "תהיה זכאי לתבוע החזר" אינה שוללת את זכותו של הנוסע לקבל את ההחזר המגיע לו על פי דין. יתרה מזאת, בית המשפט מצא כי קיימת "אפשרות סבירה" שייקבע כי על אל על חלה חובה להשיב את ההפרשים באופן יזום, או לכל הפחות ליידע את הנוסעים על זכאותם, וזאת מכוח חובת תום הלב ופערי המידע המשמעותיים בין החברה ללקוחותיה.
עם זאת, בקשת האישור נדחתה ביחס לשתי עילות נוספות שהעלו המבקשים: השבת הפרשי אגרה במקרים שבהם טיסה הוסטה מטרמינל 3 היקר יותר לטרמינל 1, והשבת הפרשים שנוצרו מאגרות ומסים המשולמים לרשויות זרות ("אגרות חו"ל"). בנוגע לשינוי הטרמינל, נקבע כי למבקשים אין עילה אישית, שכן טיסתם לא הוסטה, ומנגד, טענת אל על כי במקרים אלו היא משיבה את הכספים ביוזמתה לא נסתרה. באשר לאגרות חו"ל, קבעה השופטת כי המבקשים לא הניחו כל תשתית עובדתית או משפטית המבססת טענה לשינוי בתעריפים או לזכאות להשבה כלשהי על פי הדין הזר.
לפיכך, אושרה התביעה הייצוגית אך ורק בעילה של השבת הפרשי "אגרת נוסע יוצא" שנוצרו עקב הפחתת התעריפים בשנים 2023 ו-2024. הקבוצה תכלול את כל לקוחות אל על שרכשו כרטיס טיסה החל מפברואר 2017 לטיסה שתוכננה לצאת מישראל לאחר 1 בינואר 2023, וחויבו באגרה גבוהה מזו שחלה במועד הטיסה, ולא קיבלו החזר.
ת"צ 5420-02-24
