ביהמ"ש המחוזי קבע: חברה בשיקום תוכל לכפות הליך בוררות על הימנותא ובעלי קרקע
סגנית נשיא המחוזי מרכז-לוד, השופטת בלהה טולקובסקי, דחתה את התנגדות חברת הבת של קק"ל ושותפיה למינוי בורר, וקבעה כי הליכי חדלות פירעון של חברה תובעת אינם מבטלים תניית בוררות. עוד נקבע כי קבלן ראשי שאינו מעוניין לתבוע, אינו יכול למנוע מקבלן המשנה להפעיל את סעיף הבוררות בהסכם המשותף.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פסק ב-11 באוגוסט 2025, כי חברת הבנייה א – ר.ו.ן 2012 בניה ופיתוח בע"מ, הנמצאת בהליכי שיקום, רשאית להמשיך בהליכי בוררות נגד חברת הימנותא בע"מ, חברת בת של הקרן הקיימת לישראל, ונגד קבוצת בעלי קרקע פרטיים. סגנית הנשיאה, השופטת בלהה טולקובסקי, קיבלה את בקשת החברה למנות בורר שיכריע בסכסוך הנוגע לפרויקט בנייה בנתניה, ודחתה שורה של טענות שהעלו הנתבעים במטרה למנוע את קיום הבוררות.
הפרשה החלה בהסכם למתן שירותי בנייה "עד מפתח" להקמת בניין מגורים בנתניה. מצד אחד של ההסכם עמדו ה"מזמינים" – חברת הימנותא ובעלי הקרקע הפרטיים (משפחת אלון). מהצד השני עמד "הקבלן", שהוגדר בהסכם כשלושה גורמים הפועלים "ביחד וכל אחד לחוד": חברת י.ע.ז. חברה לבנייה ופיתוח בע"מ (להלן: "יעז") כקבלן ראשי, חברת א-ר.ו.ן כקבלן משנה, ובעל המניות בא-ר.ו.ן דאז, רדואן אבו חמדי. ההסכם כלל תניית בוררות ברורה, לפיה כל סכסוך יוכרע על ידי בורר יחיד, מהנדס במקצועו, שימונה על ידי יו"ר ארגון המהנדסים והאדריכלים בישראל.
הסכסוך פרץ כאשר חברת א-ר.ו.ן טענה כי המזמינים פעלו ברשלנות, עיכבו תוכניות וגרמו לנזקים כבדים לחברה. ב-6 בינואר 2024, שלחה א-ר.ו.ן מכתב התראה לפני נקיטת הליכים. במקביל, נכנסה החברה להליכי חדלות פירעון ושיקום, ובית המשפט אישר לנאמן החברה, עו"ד יצחק רייס, להגיש תביעה נגד המזמינים, כאשר פירות התביעה ישמשו להסדר הנושים של החברה.
הדרך לבוררות נתקלה במכשולים. א-ר.ו.ן פנתה לקבלן הראשי, חברת יעז, בבקשה לנהל במשותף את התביעה, אך יעז סירבה בתוקף. למרות זאת, פנתה א-ר.ו.ן ליו"ר ארגון המהנדסים, שמינה את אינג' איציק קורן כבורר. המזמינים, מצדם, סירבו לחתום על הסכם הבוררות, מה שהוביל את א-ר.ו.ן להגיש בקשה לבית המשפט למינוי הבורר.
במסגרת ההליך, שהתנהל בפני השופטת טולקובסקי, העלו המשיבים מספר טענות מרכזיות נגד קיום הבוררות. טענתם העיקרית הייתה שלא ניתן לקיים בוררות ללא השתתפות כל הצדדים להסכם המקורי, ובמיוחד ללא יעז, הקבלן הראשי. עוד טענו כי העברת המניות בחברת א-ר.ו.ן לבעלים חדש, אורן גזיאל, מהווה הפרה של ההסכם ואיינה את תניית הבוררות. בנוסף, נטען כי עצם היותה של א-ר.ו.ן בחדלות פירעון שומט את הבסיס לקיום בוררות, בין היתר בשל חוסר הסימטריה והחשש שאם תביעתה תידחה, היא לא תוכל לשלם את הוצאות המשיבים.
חברת יעז התנגדה אף היא למינוי הבורר ולצירופה להליך. יעז טענה כי לא ניתן לכפות עליה לתבוע, וכי היא חוששת מהסיכון הכלכלי הכרוך בהליך, שכן אם תוגש תביעה שכנגד או ייפסקו הוצאות, היא עלולה לשאת בנטל לבדה, בעוד א-ר.ו.ן מוגנת על ידי הליכי השיקום. כפתרון חלופי, ביקשה יעז מבית המשפט להוציא "צו חוסם" שימנע מהמשיבים לתבוע אותה במסגרת הבוררות.
מנגד, המבקשת, א-ר.ו.ן, טענה כי סירובם של המשיבים לשתף פעולה מהווה חוסר תום לב. לשיטתה, לשון ההסכם ותניית הבוררות מאפשרים לכל אחד מיחידי "הקבלן" לפעול בנפרד, ואין חובה כי יעז תצטרף להליך. עוד הובהר כי זכויות התביעה כלל לא הועברו לבעלים החדש, אלא נותרו בידי החברה לטובת נושיה באישור בית המשפט של חדלות פירעון.
השופטת טולקובסקי קיבלה את עמדת המבקשת וקבעה כי יש לאכוף את תניית הבוררות. בפסק דין מנומק, היא דחתה אחת לאחת את טענות המשיבים. היא קבעה כי ההלכה היא שיש לפרש הסכמי בוררות בצורה רחבה ולתת להם תוקף, ונדרשים שיקולים כבדי משקל כדי לסטות מהסכמת הצדדים.
בנוגע לסירובה של יעז להצטרף, קבעה השופטת כי הגדרת "הקבלן" בהסכם כ"שלושתם ביחד וכל אחד לחוד", יחד עם לשון תניית הבוררות המאפשרת ל"מי מהצדדים" לפנות לבוררות, מובילה למסקנה כי א-ר.ו.ן רשאית לפעול לבדה.
באשר לסוגיית חדלות הפירעון, הסתמכה השופטת על פסיקה קודמת (עניין לבנברג) והבחינה בין תביעה המוגשת נגד חברה בפירוק, לבין תביעה המוגשת על ידי חברה בפירוק. במקרה השני, כמו במקרה זה, ישנה נכונות רבה יותר לאכוף הסכמי בוררות, במיוחד כאשר בית המשפט של חדלות פירעון אישר את הגשת התביעה.
השופטת דחתה גם את הבקשה ל"צו חוסם" שהגישה יעז, וקבעה כי אין מדובר במקרה החריג המצדיק שימוש בסעד זה. יתרה מכך, היא הבהירה כי המשיבים יהיו רשאים להגיש תביעה שכנגד במסגרת הבוררות, גם נגד יעז, שכן תניית הבוררות מחייבת גם אותה.
בסיום החלטתה, הורתה השופטת טולקובסקי על מינויו של אינג' איציק קורן כבורר. היא הוסיפה והנחתה כי הבורר ידון תחילה בבקשה אפשרית של המשיבים להפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, וכן הבהירה כי לבורר נתונות כל הסמכויות הנדרשות, לרבות מינוי מומחה משפטי אם ימצא לנכון.
ת"א 59101-06-24
