בית המשפט אישר תובענה ייצוגית נגד חברה ש"איתרה" כספים מוכרים וידועים ללקוחותיה
חברת "י.פ גבריאל פיננסיים" ובעליה, נויה ליטבק, הואשמו בפרקטיקה מטעה של גביית עמלות עתק עבור "איתור" כספי פנסיה וחיסכון שהיו ידועים ללקוחות, תוך שימוש במונח "כספים אבודים". בנוסף, קבע בית המשפט כי קיים סיכוי סביר שייפסק כי החברה עסקה במתן ייעוץ פנסיוני ללא רישיון כחוק.
בית המשפט המחוזי בחיפה אישר הגשת תובענה ייצוגית נגד חברת "י.פ גבריאל פיננסיים בע"מ" ובעלת המניות שלה, נויה פריסיליה ליטבק, בגין שורה של טענות חמורות להטעיה צרכנית, ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, ומתן ייעוץ פנסיוני ללא רישיון. בפסק דין מנומק ורחב יריעה, שניתן ב-26 באוגוסט 2025, קיבל השופט הבכיר רון סוקול את בקשתו של אייל צרור, ופתח את הדלת בפני לקוחות רבים של החברה לתבוע את נזקיהם במסגרת הליך משפטי אחד.
הפרשה החלה כאשר צרור, שחיפש הלוואה באינטרנט ביולי 2021 , הותיר את פרטיו בפרסומת של החברה. נציגת החברה יצרה עמו קשר, ומששמעה שאינו זקוק עוד להלוואה, מיהרה לבשר לו כי יש לו "אור ירוק במערכת של משרד האוצר", וכי ישנם כספים המופקדים עבורו וניתנים למשיכה. הנציגה הציעה לאתר עבורו את הכספים, תוך שהיא מדגישה כי הבדיקה הינה בחינם ו"אין לו מה להפסיד".
צרור השתכנע וחתם אלקטרונית על הסכם שנשלח אליו בוואטסאפ. בהסכם נקבע כי החברה תפעל לאיתור ומשיכת כספים עבורו תמורת עמלה של 20% מסך המשיכה. סעיף נוסף, שהתברר כקריטי, קבע כי אם הלקוח יסרב למשוך את הכספים שיאותרו מכל סיבה שהיא, הוא יחויב ב"שכר טרחה" בסך 1,500 ש"ח.
זמן קצר לאחר מכן, הודיעה לו החברה כי "איתרה" עבורו סכום של כ-58,826 ש"ח ודרשה שכר טרחה בסך 12,015 ש"ח. לתדהמתו של צרור, עיון בפירוט הכספים גילה כי מדובר בכספי קרן השתלמות ופנסיה שהופרשו עבורו במהלך שירותו בצבא קבע – כספים שהיו מוכרים וידועים לו היטב, והוא אף קיבל עליהם דיווחים תקופתיים. משביקש צרור לבטל את משיכת הכספים, דרשה ממנו החברה לשלם את העמלה בסך 1,500 ש"ח. פניותיו כי מדובר בכספים ידועים לא הועילו, והוא אף זכה לשיחה מ"נויה מהמחלקה המשפטית" של החברה – שהתבררה כבעלים עצמה, שאינה בעלת השכלה משפטית כלשהי.
בפסק הדין, מתח השופט סוקול ביקורת נוקבת על התנהלות החברה. הוא קבע כי השימוש במונחים כמו "כספים אבודים" בפרסומי החברה מהווה הטעיה מובהקת. "המילה 'אבוד' מיוחסת לדבר שמקומו אינו ידוע לבעליו… אין כל אפשרות להבין את המילה 'אבוד' ולפרשה גם ככספים שידועים ומוכרים ללקוחות".
השופט דחה את טענת החברה כי היא מספקת שירות לגיטימי שאנשים בוחרים לשלם עבורו, בדומה לרכישת קפה בבית קפה במקום להכינו בבית. הוא כינה את ההשוואה "מיתממת ובלתי הגיונית" , והמחיש את חוסר הסבירות שבטענה: "הדעת נותנת כי אף אדם בר דעת לא יסכים לשלם 20% מכלל חסכונותיו הנחסכים במשך כל חייו… עבור שירות זה". השופט אף חישב ומצא כי הסכום שצרור נדרש לשלם (כ-12,000 ש"ח) היה גבוה פי 666 מהעלות שהיה משלם לו היה מוציא את המידע בעצמו.
סוגיה חמורה נוספת שעלתה בפסק הדין היא החשד למתן ייעוץ פנסיוני ללא רישיון. השופט קבע כי קיים "סיכוי סביר שייקבע כי המשיבות עסקו במתן רישיון פנסיוני ללא רישיון ובניגוד לחוק". נקבע כי ברירת המחדל שהציבה החברה – פדיון כלל הכספים של הלקוח, לרבות קרנות פנסיה, מבלי להסביר את המשמעויות ההרסניות העתידיות של מהלך כזה, מהווה ייעוץ, לכל הפחות פסיבי. הדבר מקבל משנה תוקף לאור עדותה של ליטבק בבית המשפט, בה הודתה כי כיום החברה עורכת שיחות עם לקוחות על משמעויות המשיכה – פעולה המהווה ייעוץ אקטיבי מובהק – וכל זאת בזמן שהיא ועובדיה אינם מחזיקים ברישיון ייעוץ פנסיוני.
השופט סוקול אישר את ניהול התביעה כייצוגית והגדיר את הקבוצה באופן הבא: "כל לקוחות המשיבות שהתקשרו עמן על מנת שיאתרו עבורם כספים 'אבודים' או שאינם מוכרים להם, בעוד שהכספים שהוצגו להם ובגינם נדרש מהם תשלום עמלה/שכר טרחה היו מוכרים להם; זאת, בין אם הלקוחות פדו את הכספים, ובין אם שילמו למשיבות תשלום בגין הפסקת תהליך הפדיון". המשיבות חויבו בהוצאות הבקשה בסך 20,000 ש"ח, ודיון מקדמי בתובענה נקבע ל-4 בנובמבר 2025.
ת"צ 43569-03-22
