בית המשפט הורה למדינה לחשוף מסמכים פנימיים בתביעת ענק על עיכובים בפרויקט "מחיר למשתכן"
בפרויקט של חברת "פרץ בוני הנגב" בטירת הכרמל נרשמו עיכובים של למעלה משנה במסירת הדירות ל-166 משפחות. החברה, שנתבעה על ידי הרוכשים, טוענת כי האחריות נופלת על המדינה בשל שורת מחדלים בירוקרטיים. כעת, בהחלטה תקדימית, קובעת השופטת יעל בלכר כי על המדינה לחשוף את התכתובות הפנימיות שלה בנושא, מתוך עקרון "המשחק בקלפים פתוחים" וחתירה לגילוי האמת.
בהחלטה דרמטית שניתנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הורתה השופטת יעל בלכר למדינת ישראל לחשוף מסמכים פנימיים חסויים הקשורים להתנהלותה בפרויקט "מחיר למשתכן" בטירת הכרמל. ההחלטה התקבלה במסגרת תביעת ענק שהחלה בתביעת רוכשי דירות נגד חברת הבנייה "פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ", והפכה למאבק משפטי בין חברת הבנייה למדינה, שאותה היא מאשימה באחריות המלאה לעיכובים שגרמו לנזקים של מיליוני שקלים. ההחלטה שניתנה ביום 21 באוגוסט 2025, מדגישה את עליונות עקרון גילוי האמת והצדק על פני האינטרס של הרשות המנהלית לשמור על חיסיון דיוניה הפנימיים.
הפרשה החלה כאשר 166 רוכשי דירות הגישו תביעה בסך 10,450,493 ש"ח נגד חברת פרץ בוני הנגב, בטענה לעיכוב של למעלה מ-12 חודשים במסירת דירותיהם בפרויקט שזכתה בו החברה במסגרת מכרז של המדינה. חברת הבנייה מצידה לא הכחישה את העיכוב, אך טענה כי היא עצמה קורבן של התנהלות רשלנית וחסרת תום לב מצד יוזמי הפרויקט -משרד הבינוי והשיכון (משב"ש) ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י). בעקבות זאת, הגישה החברה הודעת צד ג' נגד המדינה, בדרישה שהמדינה תישא בכל פיצוי שייפסק לטובת הדיירים.
במוקד טענותיה של חברת הבנייה עומדות שתי סוגיות מרכזיות שהובילו, לשיטתה, לעיכובים הקשים בפרויקט. הראשונה נוגעת לאנטנה סלולרית שהייתה ממוקמת על הקרקע בעת שיווק המכרז. המדינה, לטענת החברה, התחייבה לדאוג לפירוקה עד אוקטובר 2018, אך בפועל האנטנה פונתה רק בפברואר 2021 – עיכוב של 28 חודשים. הסוגיה השנייה, והמשמעותית לא פחות, היא מסכת עיכובים בירוקרטיים חריפה מצד רמ"י ומשב"ש. החברה טוענת כי במשך תקופה של כ-9 חודשים, המדינה נמנעה מלחתום על בקשה להיתר שינויים, תוך שהיא "מטרטרת" את החברה בין הרשויות השונות בדרישות מיותרות ומסורבלות. לפי חוות דעת הנדסית שהגישה החברה, אלמלא מחדלי המדינה, הדירות היו מוכנות למסירה כבר באפריל 2022, והחברה הייתה עומדת בהתחייבויותיה כלפי הרוכשים.
המדינה, מנגד, דחתה את הטענות מכל וכל. בנוגע לאנטנה, טענה המדינה כי נושא זה היה ידוע לחברה מראש ממסמכי המכרז, וכי הסיכון הכרוך בפינויה תומחר בהצעתה. עוד טענה המדינה כי החברה חתמה על כתבי ויתור שמונעים ממנה להעלות טענות בנושא זה. באשר לעיכובים בחתימה על היתר השינויים, הכחישה המדינה את אחריותה וטענה כי חברת הבנייה היא זו שהתמהמה בהגשת המסמכים הדרושים.
המאבק הגיע לנקודת רתיחה בשלב ההליכים המקדמיים, כאשר חברת הבנייה דרשה מהמדינה לגלות תכתובות פנימיות בין עובדי רמ"י ומשב"ש, וכן תכתובות עם חברת הבקרה שפעלה מטעמן. המדינה סירבה בתוקף, בטענה שמדובר ב"תרשומות פנימיות" החוסות תחת חיסיון, וכי חשיפתן תפגע בעבודתה התקינה של הרשות ותיצור "אפקט מצנן" שימנע מעובדיה להתבטא בחופשיות.
לאחר שהמסמכים הועברו לעיונה הבלעדי, פסקה השופטת בלכר כי יש להסיר את החיסיון ולהורות על גילויים. בהחלטתה המנומקת, היא קבעה כי עיקרון היסוד במשפט האזרחי הוא ניהול ההליך ב"קלפים פתוחים", כדי לאפשר חשיפה מלאה של האמת. השופטת הדגישה כי החיסיון על תרשומות פנימיות הוא יחסי, ויש לאזן אותו מול אינטרסים נוגדים, ובראשם האינטרס הציבורי בעשיית צדק.
השופטת קבעה כי מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" בין מידת הרלוונטיות של המסמכים לבין שאלת הסרת החיסיון; ככל שהמסמכים חיוניים יותר לבירור המחלוקת, כך גובר המשקל שיש לתת לגילויים. במקרה זה, קבעה השופטת, "מדובר במסמכים שמידת הרלבנטיות הלכאורית שלהם למחלוקת… נחזית גבוהה למדי ויש בהם פוטנציאל ראייתי לכאורי לקידום עניינה של הנתבעת". היא הוסיפה כי לא נראה שיש למסמכים אלה תחליף מספק בראיות אחרות, וכי הם נחוצים לחברת הבנייה כדי להוכיח את טענותיה. מנגד, היא לא מצאה שגילויים יגרום נזק משמעותי לפעילות הרשות.
יצוין כי עוד קודם להחלטה זו, הגיעה חברת פרץ בוני הנגב להסכם פשרה עם רוכשי הדירות במסגרת הליך גישור. כעת, המחלוקת שנותרה היא בין החברה למדינה, בשאלה מי יישא בעלותה של אותה פשרה. החלטת בית המשפט לחשוף את המסמכים הפנימיים עשויה להוות נקודת מפנה מכרעת במאבק זה, ולשפוך אור על אופן קבלת ההחלטות ועל ההתנהלות הפנימית של גופי התכנון והבנייה הממשלתיים.
ת"א 46888-07-23
