חוב מס של 11.3 מיליון ש"ח: ביהמ"ש עיכב חלקית הליכי גבייה נגד איש העסקים יפתח ענב
חרף כישלונו של ענב להוכיח כי ייגרם לו נזק כלכלי בלתי הפיך, השופט אביגדור דורות קיבל את בקשתו באופן חלקי; זאת, בשל סיכויי הערעור הגבוהים וגובה החוב החריג. רשות המסים תוכל לגבות 2 מיליון שקלים באופן מיידי, בעוד גביית היתרה תעוכב עד להכרעה בערר.
בהחלטה מנומקת מה-14 באוגוסט 2025, ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בירושלים הורתה על עיכוב חלקי של הליכי גבייה שנקטה רשות המסים נגד איש העסקים יפתח ענב, בגין חוב מס בסך 11,387,512 ש"ח. השופט אביגדור דורות, שדן בבקשה, קבע כי אף שהמבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ישנם שיקולים אחרים המצדיקים את קבלת הבקשה בחלקה, ובראשם סיכויי ההצלחה בערר וגובהו החריג של החוב. בהתאם להחלטה, רשות המסים רשאית להמשיך בהליכי הגבייה רק על סכום של שני מיליון שקלים, בעוד שהליכי הגבייה על יתרת החוב יעוכבו.
תחילתה של הפרשה בעסקת מקרקעין שנערכה ב-2 בספטמבר 1996. חברת "יעולה השקעות ומסחר בנדל"ן בע"מ", הנמצאת בבעלותו כמעט המלאה של ענב (99%), מכרה את זכויותיה בשטח של כ-750 דונם באזור מודיעין עלית לחברת "ציפחה אינטרנשיונל". העסקה לא דווחה למנהל מיסוי מקרקעין כנדרש בחוק.
בשל היעדר הדיווח, רשות המסים הוציאה בשנת 2012 שומה לפי מיטב השפיטה, וקבעה את שווי המכירה על סך של כ-41.8 מיליון ש"ח, מה שהוביל לחוב מס שבח (קרן) של כ-15 מיליון ש"ח. לאחר הליכים משפטיים נפרדים שניהלה רוכשת הקרקע, הופחת שווי העסקה במסגרת פשרה לסך של כ-10.8 מיליון ש"ח. בעקבות זאת, המנהל תיקן את שומת מס השבח של חברת "יעולה" ב-2016, וקרן המס הופחתה ל-3.9 מיליון ש"ח. לאחר הליכי השגה נוספים, קרן המס הופחתה פעם נוספת ועמדה על סך של 2,860,449 ש"ח.
מאחר שהחברה לא שילמה את חוב המס, החליט מנהל מיסוי מקרקעין בשנת 2017 לפעול לגביית החוב ישירות מבעל המניות, יפתח ענב. החלטה זו פתחה סבב נוסף של הליכים משפטיים, שהגיעו עד לבית המשפט העליון. ערר שהגישו ענב והחברה נדחה על ידי ועדת הערר ב-1 בספטמבר 2024. בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהוגשה במסגרת ערעור לעליון, נדחתה גם היא בפברואר 2025.
ההליך הנוכחי נולד בעקבות פנייה חדשה של ענב לרשות המסים, בה דרש לתקן את השומה ולהכיר בעלויות רכישת המקרקעין, שלטענתו, אילו היו נלקחות בחשבון, היו מאפסות את חוב המס. לאחר שרשות המסים דחתה את הבקשה, הגיש ענב ערר חדש – הוא הערר שבמסגרתו הוגשה הבקשה לעיכוב הליכי הגבייה.
בדיון טען ענב כי יש לעכב את הליכי הגבייה באופן "אוטומטי", בדומה להליכי ערר אחרים. לחלופין, טען כי קיימת "סיבה מספקת" לדחות את תשלום המס, בעיקר בשל התנהלותה הלא תקינה של רשות המסים, שלדבריו לא בחנה כראוי את טענותיו בנוגע לעלויות הרכישה. הוא הציג חישובים שונים, כולל חוות דעת שמאית, המצביעים על עלויות רכישה של מיליוני שקלים. עוד נטען כי הפעלת הליכי הגבייה תגרום לענב נזקים כבדים ובלתי הפיכים.
מנגד, טען המשיב כי החוק אינו מקנה עיכוב אוטומטי במקרה זה. הוא הדגיש כי בית המשפט העליון כבר דחה בקשה דומה לעיכוב ביצוע, וכי ענב לא תמך את טענותיו על נזק כלכלי באסמכתאות כלשהן , פגם שעלה גם בהחלטת העליון.
השופט דורות דחה את הטענה לעיכוב "אוטומטי" וקבע כי ערר מסוג זה אינו מביא לדחיית תשלום אוטומטית של המס. עם זאת, הוא קיבל את העמדה כי ניתן לבחון את הבקשה תחת מבחן ה"סיבה המספקת", הדומה למבחנים למתן סעד זמני: סיכויי ההצלחה ומאזן הנוחות.
בנוגע לסיכויי הערר, קבע השופט כי לענב "טענות לא מבוטלות". הוא ציין כי קשה לקבל את עמדת רשות המסים, שלא הכירה בעלות רכישה כלשהי, "אף שברור כי שולמה תמורה לבעליהם הערביים". בנוסף, השופט רמז כי יש סיכוי טוב שוועדת הערר תתערב בגובה קנס אי-ההצהרה, שהוביל לניפוח החוב מקרן של 2.86 מיליון ש"ח לסכום חריג של כ-11.3 מיליון ש"ח. לאור זאת, קבע כי "בהחלט אפשרי שוועדת הערר תמצא להכיר בעלות כלשהי של רכישת הקרקעות… באופן שסכום החוב יקטן בשיעור מהותי".
עם זאת, בכל הנוגע למאזן הנוחות, השופט מתח ביקורת על ענב וקבע כי הוא "לא עלה בידו להראות כי מאזן הנוחות פועל לטובתו" , מאחר שלא הציג תשתית עובדתית או ראייתית למצבו הכלכלי ולנזק שייגרם לו.
בשלב הסיכום, ערך השופט איזון בין השיקולים. מחד, סיכויי הערר הגבוהים של ענב, ומאידך, כישלונו להוכיח את הנזק שייגרם לו. "ככל שסיכויי ההצלחה של הערר גבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישה בנוגע למאזן הנוחות", כתב השופט. הוא הוסיף כי אין להתעלם מגובהו החריג של החוב, שיקול שעשוי להטות את הכף לטובת עיכוב חלקי של הגבייה. לפיכך, קבע כי נדרש איזון בין הפגיעה בענב לבין אינטרס המדינה לגבות את המס, והחליט לקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד.
ו"ע 53273-02-25
