משרד ממשלתי שינה מדיניות ולא גילה: המשרד להגנת הסביבה יפצה קבלן ב-4 מיליון ש"ח על עיכוב פרויקט ניקוי ענק
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי "התנהלות תמוהה וחוסר מקצועיות" של המשרד, ולא כשל של הקבלן, גרמו לעיכוב של שנה ולהתייקרות משמעותית בפרויקט פינוי הזיהום מקרקעות "מפעלי פלדה" בעכו. השופטת: המשרד הסתיר שינוי מדיניות רוחבי והציג דרישות משתנות וסותרות שהובילו את הפרויקט למבוי סתום.
בית המשפט המחוזי בחיפה מתח ביקורת חריפה על התנהלות המשרד להגנת הסביבה וחייב אותו לשלם פיצויים בסך של למעלה מ-4 מיליון שקלים לחברת "בני וצביקה בע"מ", הקבלן המבצע בפרויקט הניקוי הסביבתי במתחם "מפעלי פלדה" בעכו. בפסק דין מפורט ונוקב, שניתן ב-21 באוגוסט 2025, קבעה השופטת בטינה טאובר כי המשרד הוא האחראי הבלעדי לעיכובים קשים ולהתייקרות משמעותית בשלב ב' של הפרויקט. זאת, עקב שינוי מדיניות פנימי שהמשרד לא גילה לקבלן, ובעקבותיו הציג דרישות משתנות וסותרות שהובילו להשבתת העבודות לתקופה ארוכה.
הסאגה החלה לפני למעלה משני עשורים, בשנת 2000, אז נכנסה קבוצת החברות "מפעלי פלדה מאוחדים" להליכי חדלות פירעון. לאחר קריסת החברות, התגלה כי בשטחן בעכו נותרו מפגעים סביבתיים חמורים וזיהומי קרקע נרחבים שהצריכו טיפול דחוף. לאחר שנים של דיונים, גובש בשנת 2012 מתווה משותף לניקוי השטח, בניהולו של המפרק, עו"ד אילן שביט, ובשותפות מלאה, מקצועית ותקציבית, של המשרד להגנת הסביבה. תקציב הפרויקט הועמד על 42 מיליון ש"ח, במימון שווה של המפרק והמשרד.
השלב הראשון של הפרויקט, שבוצע על ידי חברת "בני וצביקה", כלל פינוי וטיפול בכ-300 אלף טון של פסולת והוכתר כהצלחה. הפתרון שאושר אז על ידי המשרד כלל ערבוב של החומר המזוהם עם חומר נקי, במטרה להוריד את רמת הזיהום ולאפשר שימוש בחומר המטופל כתשתית באתרי בנייה.
הבעיות החלו בשלב ב' של הפרויקט, שהחל בנובמבר 2021 ונועד לטפל ב-30 אלף הטונות הנותרים של הפסולת. שלב זה התבסס על "תכנית סביבתית" שאושרה על ידי המשרד וכללה במפורש את המשך השימוש בשיטת הערבוב שהוכיחה את עצמה בשלב א'. אלא שכחודשים ספורים לאחר תחילת העבודות, הפרויקט נקלע למבוי סתום. המפרק, עו"ד שביט, דיווח לבית המשפט כי "הדרג המקצועי במשרד" הורה להפסיק את העבודות בטענה "מפתיעה" שהן חורגות מהנהלים.
מכאן ואילך, החלה מסכת של דרישות משתנות וסותרות מצד המשרד, אשר שיתקה את הפרויקט, שהיה אמור להסתיים תוך שישה חודשים, למשך שנה שלמה. הקבלן טען כי המשרד הערים קשיים, דרש בדיקות חדשות ומחמירות יותר מאלה שנדרשו בשלב א', ושינה את הנחיותיו באופן תדיר – לעיתים תוך ימים ספורים. המשרד, מצידו, דחה את הטענות וטען כי הקבלן הוא שכשל בעבודות הניפוי של הפסולת וגרם לזיהום נוסף, מה שאילץ את המשרד לחפש פתרונות חלופיים.
השופטת טאובר דחתה את גרסת המשרד מכל וכל ואימצה את טענות הקבלן. היא קבעה כי המשרד לא היה "גורם מאסדר" בלבד, כפי שניסה לטעון, אלא "שותף מלא" לפרויקט, הן מקצועית והן תקציבית.
בליבת פסק הדין עומדת הקביעה כי הסיבה האמיתית להתנהלות המשרד הייתה שינוי מדיניות רוחבי פנימי, שהוחלט עליו עוד לפני תחילת שלב ב'. על פי המדיניות החדשה, המשרד החליט לאסור על ערבוב קרקע מזוהמת עם קרקע נקייה. אלא שהמשרד נמנע מלגלות מידע מהותי זה למפרק ולקבלן לפני חתימת החוזה על שלב ב', ואישר תכנית סביבתית שהתבססה על השיטה שכבר נאסרה על ידו. "התנהלותו של המשרד", כתבה השופטת, "מנעה מן הקבלן לקבל החלטה אם להתקשר בהסכם ההמשך ובאיזה תקציב, על יסוד תמונה עובדתית מלאה".
פסק הדין מפרט שורה של החלטות סותרות של המשרד, אותן כינתה השופטת "שינויי גישה תמוהים, שמלמדים על חוסר מקצועיות". כך למשל, לאחר עצירת העבודות, דרש המשרד להטמין את החומרים במטמנת טורעאן. לאחר שהתברר כי במטמנה אין מספיק מקום, חזר בו המשרד והורה לקבלן להכין תכנית חדשה לשימוש בחומרים כתשתית – בדיוק הפתרון שממנו נסוג קודם לכן. בהמשך, הציג המשרד חלופות יקרות להחריד, כמו ייצוא הפסולת לחו"ל או שימוש במתקן שטיפה ייעודי, שחורגות באופן ניכר מהתקציב המקורי.
השופטת מתחה ביקורת גם על התנהלותו הדיונית של המשרד, שהתבססה על תצהיר של עד שהודה כי חלקים נרחבים מעדותו אינם מידיעה אישית , ונמנע מלהביא לעדות דמויות מפתח מרכזיות שהיו מעורבות בקבלת ההחלטות, התנהלות ש"אומרת דרשני".
בסופו של דבר, קבעה השופטת כי המשרד התרשל, הציג מצגי שווא רשלניים, הפר הבטחה מנהלית ונהג בעשיית עושר ולא במשפט. היא קיבלה את רוב ראשי הנזק שתבע הקבלן, שיוצג בהליך, ופסקה לטובתו פיצויים בסך כולל של 4,133,027 ש"ח. הסכום כולל פיצוי על השבתת ציוד ועובדים (כ-2.9 מיליון ש"ח), עלויות תקורה עקב התארכות הפרויקט (כ-715 אלף ש"ח), עלות דגימות חריגות, הפרשי הצמדה וריבית, וכן רווח קבלני על העבודות הנוספות שנכפו עליו. בנוסף, חויב המשרד לשאת בהוצאות המשפט של הקבלן בסך 350,000 ש"ח ובשכר טרחת המומחה מטעמו.
פר"ק 381-01
