ניצחון משמעותי לבעלי יחידות נופש: אושרה תובענה ייצוגית נגד קלאב הוטל בגין גביית דמי אחזקה
בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת תשתית לכאורה לטענות כי אין לחייב חברים בתשלום אם ויתרו על זכות הנופש שלהם, וכי ייתכן ששילמו כספים מתוך ניצול חולשתם. ההחלטה סוללת את הדרך להשבת כספים ששולמו שלא כדין ולקביעת כללים ברורים לסיום התקשרות עם הרשת.
בפסק דין שניתן ב-19 באוגוסט 2025, אישרה סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כבוד השופטת רחל ברקאי, ניהול תובענה ייצוגית נגד רשת המלונות קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א. ק. ה.) בע"מ וקלאב הוטל – ניהול (1996) בע"מ. החלטה זו מהווה אבן דרך משמעותית במאבקם ארוך השנים של עשרות אלפי בעלי זכויות נופש ברשת, ונוגעת לסוגיית הליבה של דרישת הרשת לתשלום "דמי אחזקה" שנתיים, גם מלקוחות שהפסיקו לנפוש במלונותיה וביקשו לסיים את החוזה עמה.
ההחלטה קובעת כי הונחה תשתית עובדתית ומשפטית לכאורית לטענות המבקשים, מרדכי לב וחן לדרמן שלום, לפיהן אין לחייב את חברי הקבוצה בתשלום דמי אחזקה כאשר הם מוותרים על זכות הנופש שלהם. יתרה מכך, בית המשפט פתח פתח להשבת כספים שנגבו מחברי הקבוצה בעבר, לרבות "דמי שחרור" ששולמו תחת לחץ, אם יוכח כי תשלומים אלה נעשו מתוך ניצול חולשתם של הלקוחות.
הסאגה המשפטית הנוכחית היא המשך ישיר למאבקים קודמים שניהלו לקוחות נגד קלאב הוטל. במשך שנים, החל משנות ה-80 וה-90, התקשרה הרשת עם עשרות אלפי רוכשים בהסכמים למכירת "זכות נופש" שבועית. בתמורה, שילמו הלקוחות סכום חד-פעמי גבוה, ובנוסף נדרשו לשלם "דמי אחזקה" שנתיים. עם השנים, רבים מהחברים הפסיקו לנצל את זכותם, בין היתר בשל ירידה ברמת השירותים ועלייה בדמי האחזקה, אך נתקלו בסירוב גורף מצד קלאב הוטל לאפשר להם לסיים את ההתקשרות. הרשת טענה כי החוזים הם לכל החיים, והמשיכה לשלוח דרישות תשלום גם ללקוחות שהוגדרו על ידה כ"לא פעילים", קבוצה שמנתה כ-15,000 איש.
ההליך הנוכחי הוגש ביולי 2018, ומטרתו הייתה להשלים את מה שלא הוכרע בהליכים קודמים – בעיקר שאלת חובות העבר של הלקוחות ה"לא פעילים". הליך קודם ומרכזי, "תובענת הביטולים", אכן קבע כי ללקוחות יש זכות לבטל את ההסכם, וכי תשלום דמי האחזקה אינו חיוב עצמאי אלא תנאי למימוש הנופש. עם זאת, שאלת חובות העבר נותרה פתוחה. במקביל, במסגרת הסדר פשרה בתיק אחר שעסק בדרך חישוב דמי האחזקה, הסכימה קלאב הוטל לוותר על חובות שנוצרו עד שנת 2019. המבקשים בהליך הנוכחי טענו כי ויתור זה אינו מספק, שכן הרשת המשיכה לשלוח דרישות חוב בגין התקופה שלאחר 2019, והסוגיה העקרונית נותרה ללא מענה.
בפסק דינה המנומק, ניתחה השופטת ברקאי את טענות הצדדים וקבעה כי יש מקום לברר את התובענה. היא דחתה את טענת קלאב הוטל לפיה הדיון התייתר בעקבות הוויתור על חובות העבר, וציינה כי הוויתור היה נקודתי ואינו נותן מענה עקרוני ארוך טווח. השופטת אף קיבלה ראיה חדשה שהגישו המבקשים, המלמדת כי הרשת שלחה דרישת חוב לאם של אחד החברים בגין אי תשלום דמי אחזקה בין השנים 2021-2024, מה שהמחיש את חשיבות ההכרעה בסוגיה.
אחת השאלות המרכזיות שיידונו בתובענה היא האם נדרשת הודעה אקטיבית ובכתב על מנת לסיים את החוזה, כפי שטוענת קלאב הוטל, או שניתן להסיק על סיום ההתקשרות מהתנהגות הלקוח, כגון אי-תשלום דמי אחזקה לאורך זמן. השופטת קבעה כי קיימת תשתית לכאורית לטענה כי ניתן לסיים קשר חוזי גם על דרך התנהגות, וכי הרשת עצמה הכירה באפשרות זו כאשר שמרה לעצמה בחוזה את הזכות לראות במי שלא שילם דמי אחזקה במשך חמש שנים כמי שוויתר על זכותו.
הקבוצה שתיוצג בתובענה כוללת את כל מי שהתקשר עם קלאב הוטל לרכישת זכות נופש ונדרש לשלם דמי אחזקה אף שלא מימש את זכותו וגילה את דעתו על רצונו לסיים את החוזה. הסעדים המבוקשים הם סעד הצהרתי, לפיו הרשת אינה רשאית לדרוש תשלום במקרים אלה, וסעד השבה כספי לכל מי ששילם דמי אחזקה לאחר שביקש לסיים את החוזה, או שילם "דמי שחרור" כדי להשתחרר מההתקשרות.
פסק הדין מסתיים בהוראות אופרטיביות להמשך ניהול התיק, לרבות הגשת כתב הגנה על ידי קלאב הוטל וקביעת דיון קדם משפט, וכן בחיוב הרשת בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ש"ח בגין הדיון בבקשת האישור.
ת"צ 51285-07-18
