פיצוי חלקי בלבד: ביהמ"ש הכיר חלקית בטענת "עיכוב קורונה" בתביעה על איחור במסירת דירה
חרף היעדר הוכחה קונקרטית לקשר בין המגפה לעיכוב, קבע השופט דן ליברמן כי התעלמות מוחלטת מהשלכותיה תביא ל"תוצאה בלתי צודקת בעליל"; לכן, הפיצוי ששילמה חברת הבנייה הופחת. מנגד, נדחו טענות החברה לעיכובים שנגרמו בשל התנהלות הרוכש וחברת החשמל.
בית משפט השלום בירושלים פסק לאחרונה פיצויים בסך של 68,563 ש"ח לרוכש דירה שתבע חברת בנייה בגין איחור של למעלה מתשעה חודשים במסירת הנכס. פסק הדין, שניתן ב-14 בספטמבר 2025 על ידי השופט דן ליברמן, מציג ניתוח מעמיק של טענות ההגנה המקובלות בקרב קבלנים במקרים של איחור, ובמרכזו הכרעה תקדימית חלקית בטענה לעיכובים שנבעו ממשבר הקורונה.
התביעה הוגשה על ידי נחמיה הירשפלד נגד חברת "מנוס – בוליביה 4 בע"מ". מר הירשפלד טען כי הדירה, שהייתה אמורה להימסר לו ב-15 בינואר 2021, נמסרה בפועל רק ב-28 באוקטובר 2021, ובכך הוא זכאי לפיצוי סטטוטורי מלא כקבוע בחוק המכר (דירות). תביעתו המקורית עמדה על 75,000 ש"ח.
החברה הנתבעת העלתה שלוש טענות הגנה מרכזיות, בניסיון לפטור את עצמה מתשלום הפיצוי. ראשית, נטען כי התנהלותו של התובע היא שגרמה לעיכוב. החברה טענה לאיחור של 14 יום באחד התשלומים מצד הרוכש, וכן טענה כי הוא נמנע מלחתום על קבלת המעלית בבניין, דבר שעיכב את מסירתה הרשמית. השופט ליברמן דחה את הטענות הללו. באשר לאיחור בתשלום, קבע כי גם אם היה איחור קל של 14 יום, עמידתה של החברה על זכותה לדחות את מועד המסירה בגינו, מבלי שהתריעה על כך בזמן אמת, מהווה חוסר תום לב. בנוגע לעיכוב במסירת המעלית, פסק בית המשפט כי הפיצוי הסטטוטורי בחוק המכר חל על "דירה", והמעלית, שהיא רכוש משותף, אינה נכללת בהגדרה זו. לכן, מועד מסירת הדירה הקובע הוא 28 באוקטובר 2021, ולא מועד מסירת המעלית.
טענת ההגנה השנייה, והמשמעותית ביותר, נגעה להשפעות משבר הקורונה. הנתבעת טענה כי המגפה גרמה להאטה בקצב העבודה, למחסור בעובדים ולעיכובים בקבלת אישורים מהרשויות, גורמים שלטענתה אינם בשליטתה. השופט ליברמן מתח ביקורת על כך שהחברה לא סיפקה כל ראיה קונקרטית, כגון חוות דעת מומחה או יומני עבודה מפורטים, שתוכיח קשר סיבתי ישיר בין המגפה לעיכוב ספציפי בפרויקט. "המילים 'משבר קורונה' אינן מילות קסם המזכות את הקבלן בדחייה אוטומטית של מועד המסירה", ציטט השופט מפסיקה קודמת.
עם זאת, ובנקודה המהותית של פסק הדין, קבע השופט כי אין מקום להתעלמות מוחלטת מהשלכותיה של המגפה. "מגיפת הקורונה הייתה, כידוע, אירוע גלובלי, שבין היתר היו לו השכלות רחבות היקף על כלל הפעילות במשק", כתב השופט. הוא קבע כי התעלמות מכך עלולה להוביל ל"תוצאה בלתי צודקת בעליל". על כן, בהתבסס על פסיקה המאפשרת במקרים חריגים "פטור מוגבל" המשקף חלוקת סיכונים בין הצדדים, החליט השופט להפחית חלק מהפיצוי. הוא קבע כי למשך חודשיים מתוך תקופת האיחור, יבוטל רכיב הקנס בפיצוי (תוספת של 50% על דמי השכירות), והתובע יהיה זכאי רק לגובה דמי השכירות עצמם.
טענתה השלישית של החברה הייתה כי העיכוב נבע מדרישה של חברת החשמל להקים חדר שנאים (טרנספורמציה) בבניין, הליך שהיה ממושך ומסורבל ולא היה בשליטתה. גם טענה זו נדחתה. השופט קבע כי עיכובים הנגרמים מהתנהלות רשויות ציבוריות, לרבות חברת החשמל, הם סיכון צפוי ומוכר שמוטל על המוכר. על הקבלן, כגורם המקצועי, לקחת בחשבון עיכובים מסוג זה בעת קביעת לוחות הזמנים בחוזה.
בסופו של דבר, חושב הפיצוי על בסיס תקופת איחור של 9 חודשים ו-13 ימים. דמי השכירות החודשיים נקבעו על סך 5,360 ש"ח, בהתאם לחוזה שכירות שהציג התובע. בהתאם להחלטה על חלוקת הסיכונים, עבור החודשיים הראשונים זכה התובע לפיצוי בגובה דמי השכירות בלבד, עבור ששת החודשים הבאים בתוספת של 50%, ועבור יתרת התקופה בתוספת של 25%, ובסך הכל 68,563 ש"ח. בנוסף, חויבה הנתבעת לשאת בשכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.
תאד"מ 55112-08-22
