סכסוכי שכנים הם תופעה שכיחה, ולעיתים קרובות הם מתנהלים בעצימות גבוהה וכוללים אמוציות קשות. אולם, המקרה שנדון לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים בתיק ת"א 14160-07-20 בן יצחק נ' חודוס, מהווה תמרור אזהרה לא רק למעורבים בסכסוכים כאלה, אלא גם למערכת המשפט עצמה. פסק הדין, על אף שקיבל את התביעה, חושף מציאות עגומה ומטרידה בדיני לשון הרע בישראל: הפער בין ההכרה בעוולה לבין הפיצוי הנפסק בגינה, פער שעלול להפוך את ההגנה על השם הטוב למסע יקר ולא משתלם.
הפרשה החלה בסכסוך קלאסי על רקע ניהול ועד הבית המשותף. התובעת, עובדת סוציאלית במקצועה, החליפה את הנתבעת בתפקיד יו"ר הוועד. הנתבעת, כפי שעולה מפסק הדין, סירבה להשלים עם המצב ופתחה במסע הכפשה שיטתי נגד התובעת. שיאו של המסע היה בשליחת שלושה מכתבים חריפים למעסיקיה של התובעת, הן בעיריית ירושלים והן בשירות המבחן לנוער במשרד הרווחה. במכתבים אלו, ייחסה הנתבעת לתובעת שורה של מעשים חמורים, ביניהם "גניבת כסף מקופת הדיירים", "שקרים למשטרה ולבית המשפט", "התנהגות אגרסיבית" ועוד האשמות קשות, תוך הטלת ספק ישיר בכשירותה המקצועית כעובדת סוציאלית.
בית המשפט, בראשות כבוד השופטת אורנה סנדלר-איתן, לא הותיר מקום לספק. נקבע באופן חד משמעי כי הפרסומים מהווים "לשון הרע" במובן החוק , וכי הנתבעת פעלה מתוך "רצון ברור… לפגוע… בהעסקתה של התובעת" ובחוסר תום לב. טענות ההגנה של הנתבעת, ובראשן טענת "אמת דיברתי", נדחו כולן לאחר שלא נמצא להן כל תימוכין בחומר הראיות. למעשה, התמונה שהצטיירה הייתה הפוכה: התובעת פעלה "במסירות ובנאמנות" בתפקידה כנציגת הוועד.
עד כאן, נראה כי הצדק יצא לאור. אלא שכאן מגיעה הנקודה הבעייתית, המהווה את לב ליבו של מאמר זה: גובה הפיצוי. חוק איסור לשון הרע מאפשר לפסוק פיצוי של עד כ-70,000 ש"ח (נכון למועד כתיבת המאמר) ללא הוכחת נזק, וסכום כפול במקרה שהוכחה כוונה לפגוע. למרות זאת, בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בסך 12,000 ש"ח בלבד, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ש"ח.
סכום זה אינו רק נמוך באופן מאכזב, הוא מעביר מסר מסוכן. ראשית, ספק רב אם הוא מכסה את העלות הריאלית של ניהול הליך משפטי מורכב, הכולל תצהירים, חקירות עדים והגשת סיכומים. התובעת, שנאלצה להגן על שמה הטוב ועל פרנסתה, יוצאת מההליך כשבידה פיצוי זעום שאולי בקושי מכסה את הוצאותיה המשפטיות. ה"ניצחון" המשפטי הופך במקרה כזה לניצחון פירוס.
שנית, וחשוב מכך, פיצוי כה נמוך חוטא לתכלית המרכזית של דיני לשון הרע – ההרתעה. המסר העובר לאדם השוקל להכפיש את זולתו הוא שהסיכון הכלכלי אינו משמעותי. במחיר של 16,000 ש"ח, ניתן להטריד, להשמיץ ולפגוע בפרנסתו של אדם אחר. במקרים רבים, הנזק הנפשי ועוגמת הנפש שנגרמים לקורבן עולים לאין שיעור על "הקנס" הסמלי הזה. התנהלותה של הנתבעת בתיק זה, אשר הייתה "משוכנעת לחלוטין באמיתותה של לשון הרע" ואף דרשה פיצוי מהתובעת, מדגימה את החשיבות של פסיקת פיצוי משמעותי שיבהיר את חומרת המעשים.
פסיקה זו אינה מקרה בודד, והיא משקפת מגמה רחבה יותר של בתי המשפט לנקוט שמרנות יתרה בפסיקת פיצויים בתביעות דיבה. גישה זו שוחקת את כוחו של החוק ומותירה את קורבנות ההשמצה חשופים. היא מעודדת בריונות ומאפשרת למפיצי דיבה לצאת בזול, בעוד הקורבנות נאלצים לעבור מסע מפרך כדי לטהר את שמם, ולבסוף לקבל פיצוי שאינו הולם את הפגיעה שספגו.
ההגנה על השם הטוב היא זכות יסוד. כאשר מערכת המשפט מתמחרת אותה בסכומים נמוכים כל כך, היא למעשה מאותתת לציבור כי ערכה של זכות זו נמוך. יש לקוות כי בתי המשפט, ובמיוחד ערכאות הערעור, יאמצו גישה מחמירה יותר שתשקף את חומרת הפגיעה הטמונה בלשון הרע ותיצור הרתעה אמיתית ויעילה.
נתקלתם במקרה דומה של פגיעה בשמכם הטוב? הוציאו נגדכם דיבה ברשתות החברתיות, במקום העבודה או בכל פלטפורמה אחרת? חשוב לפעול במהירות ובנחישות. משרדנו מתמחה בדיני לשון הרע וילווה אתכם במקצועיות עד לקבלת הפיצוי המגיע לכם. פנו אלינו עוד היום לייעוץ ראשוני.
