תביעת השוכרים נדחתה והם חויבו לשלם למשכירה מעל 65,000 שקלים
זוג שוכרים שתבע את בעלי הדירה ששכרו בירושלים בסך של כ-150,000 שקלים, מצא את עצמו מחויב לשלם למשכירה עשרות אלפי שקלים לאחר שתביעתו נמחקה ותביעה שכנגד הוגשה נגדם. בית משפט השלום בירושלים קבע כי השוכרים הפרו את הסכם השכירות באופן יסודי, הותירו נזקים כבדים בנכס וחייב אותם בפיצויים, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.
בפסק דין שניתן ב-5 באוקטובר 2025, סיימה שופטת בית משפט השלום בירושלים, בלהה יהלום, סכסוך משפטי מורכב וטעון בין זוג שוכרים, גבריאל ונירה בן דוד, לבין בעלי הדירה אותה שכרו בשכונת ארנונה, סוזן ומאיר מצא. הפרשה, שהחלה בתביעה גדולה של השוכרים, הסתיימה בתוצאה הפוכה לחלוטין, כאשר הם חויבו לשלם למשכירה, סוזן מצא, סכום כולל של 65,177 שקלים.
תחילת הסיפור באפריל 2019, כאשר בני הזוג בן דוד שכרו את הדירה מהנתבעים לתקופה של שנתיים, עם דמי שכירות חודשיים של 7,000 שקלים. לאחר סיום תקופת השכירות ועזיבתם את הנכס ביולי 2021, הגיש גבריאל בן דוד תביעה על סך כ-150,000 שקלים נגד בעלי הדירה, בטענה לדמי שכירות ששולמו ביתר, תשלומים שונים ועוגמת נפש.
אולם, ההליך קיבל תפנית כאשר תביעתו של בן דוד נמחקה. השופטת יהלום קבעה בהחלטה מיוני 2025, כי התשתית הראייתית שהציג התובע הייתה חלשה ביותר ולא הוכיחה את טענותיו. בנוסף, בשל חובותיו המרובים של התובע, שעמדו על פי הנטען על למעלה מ-2 מיליון שקלים בתיק איחוד בהוצאה לפועל, והחשש שלא יוכל לעמוד בתשלום הוצאות אם יפסיד, הוא חויב להפקיד ערובה בסך 15,000 שקלים כתנאי להמשך ניהול המשפט. משלא הופקד הסכום, התביעה נמחקה, וערעור שהגיש על ההחלטה נמחק גם הוא.
עם מחיקת התביעה המקורית, הדיון עבר להתמקד בתביעה שכנגד שהגישו בעלי הדירה, סוזן ומאיר מצא. הם תבעו מהשוכרים סכום של 122,642 שקלים בגין נזקים ממוניים שנגרמו להם, לטענתם. מעניין לציין כי במהלך ההליך, תביעתו של מאיר מצא נדחתה, מכיוון שלא התייצב לדיונים ולא הגיש ראיות מטעמו.
טענותיה של המשכירה, סוזן מצא, היו קשות. היא טענה כי השוכרים שילמו את שכר הדירה באיחור באופן שיטתי לאורך כל התקופה. אך ההפרה החמורה ביותר, שנקבעה על ידי בית המשפט כהפרה יסודית של ההסכם, הייתה אי תשלום חובות הארנונה לעירייה לאורך כל תקופת השכירות. השוכרים טענו כי סיכמו עם המשכיר שהוא ישלם את הארנונה, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי התכתבות שהוצגה לא היוותה הסדר מחייב, ובוודאי שלא פטרה את השוכרים מאחריותם החוזית.
בשל הפרה יסודית זו, קבעה השופטת, היה על השוכרים לפנות את הדירה עד 28 במרץ 2021, בהתאם לדרישת המשכירים. בפועל, הם פינו את הנכס רק ב-19 ביולי 2021, איחור של 113 ימים, שבגינו חויבו בפיצוי מוסכם. לאחר חישוב דמי השכירות והפיצוי המוסכם אל מול הסכומים שהוכח כי שולמו למשכירה, קבע בית המשפט כי על השוכרים לשלם לה הפרש של 23,517 שקלים.
סוגיה מרכזית נוספת הייתה טענתה של הנתבעת שכנגד, עו"ד נירה בן דוד, כי כלל לא חתמה על הסכם השכירות וכי חתימתה זויפה. השופטת יהלום דחתה טענה זו מכל וכל וקבעה כי היא חייבת ביחד ולחוד עם בעלה. השופטת ציינה כי בן דוד התגוררה בדירה, הייתה מעורבת בניסוח טיוטת החוזה, ואף הוסיפה את פרטיה האישיים עליו. "אם לא רצתה להירשם כשוכרת מדוע לא מחקה את שמה מהטיוטה?", תהתה השופטת בפסק הדין. עוד צוין כי טענתה כי הייתה אמורה להיות רק "ערבה" להסכם, רק מחזקת את המסקנה שהייתה חלק מהעסקה.
בנוסף לחוב דמי השכירות והפיצוי, חויבו השוכרים לשלם עבור נזקים שהותירו בדירה. המשכירה הציגה קבלות על תיקונים בסך 10,140 שקלים, בין היתר עבור תיקון צירים לדלתות וחלונות, תיקוני טיח וצבע, תיקוני חשמל, התקנת בתי מנורה שנעקרו ורכישת שלטים חדשים לתריס החנייה. כמו כן, חויבו השוכרים בתשלום חוב לחברת גז בסך 220 שקלים ובתשלום דמי ועד בית בסך 2,700 שקלים.
בסיכום פסק הדין, חייבה השופטת בלהה יהלום את בני הזוג גבריאל ונירה בן דוד לשלם לסוזן מצא סכום של 36,577 שקלים עבור הנזקים והחובות. בנוסף, חויבו השוכרים לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 23,600 שקלים, סכום המשקף את היקף העבודה בתיק המורכב, וכן הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים. הסכום הכולל שהושת על השוכרים עומד על 65,177 שקלים.
ת"א 58517-05-21
