פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים בפרשת כהן נ' לוי (ת"א 972-01-21) מהווה תמרור אזהרה לכל מי שסבור כי הגשת תלונה לרשות מוסמכת, ובפרט ללשכת עורכי הדין, מקנה חסינות אוטומטית מפני תביעת לשון הרע. פסק הדין, על אף תוצאתו הכספית המאכזבת, מבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים את הגבולות שבין זכותו הלגיטימית של אדם להתלונן על איש מקצוע לבין הפצת דברי דיבה משולחי רסן. במאמר זה, ננתח את עיקרי פסק הדין, נדון במסקנות המשפטיות העולות ממנו, ונעביר ביקורת נוקבת על סכום הפיצוי הזעום שנפסק לאחר ארבע שנות התדיינות משפטית מפרכת.
הפרשה החלה בתלונה שהגיש הנתבע, אחיקם לוי, לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין נגד התובע, עו"ד שמעון כהן. התלונה לא הסתפקה בתיאור עובדתי של טענותיו, אלא כללה שורה של ביטויים קשים וחריפים, שהפכו את המסמך הרשמי לכתב פלסתר. הנתבע כינה את עו"ד כהן "נוכל", "מזייף מסמכים" ו"שקרן", והאשים אותו בהטעיית בית המשפט ובהוצאת פסק דין במרמה. ביטויים אלה, כפי שקבע בצדק בית המשפט, חורגים מכל סטנדרט סביר של הגשת תלונה עניינית ומהווים לשון הרע במובן הטהור ביותר של המילה.
הנתבע, בבטחונו המופרז, טען להגנת "תום הלב" הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. סעיף זה מקנה הגנה למי שמפרסם דברים בתום לב במסגרת תלונה המוגשת לרשות המוסמכת לדון בה. אלא שהגנה זו, כפי שהובהר בפסיקה ענפה וכעת גם בפסק דין זה, אינה "צ'ק פתוח" להכפשה. היא מותנית בכך שהמפרסם האמין באמיתות דבריו, נקט באמצעים סבירים לבדיקתם, והפרסום עצמו לא חרג מהסביר בנסיבות העניין.
השופט איתן כהן ניתח את המקרה בקפידה וקבע כי הגנת תום הלב עומדת לנתבע באופן "חלקי בלבד". בית המשפט הכיר בכך שהנתבע האמין, באופן סובייקטיבי, באמיתות טענותיו, אך קבע כי אמונה זו לבדה אינה מספיקה. בחינה אובייקטיבית העלתה כי חלק מהביטויים הקשים ביותר – כמו "נוכל" ו"זיוף מסמכים" – היו חסרי כל בסיס ראייתי מספק.
השופט קבע, ובצדק, כי הנתבע לא נקט באמצעים סבירים לבירור האמת טרם הגשת התלונה. יתרה מכך, סגנון הכתיבה המתלהם והבקשה בסיום התלונה "להוקיעו" של עורך הדין מהמקצוע, לימדו על כוונה ברורה לפגוע בפרנסתו של התובע, מעבר לרצון הלגיטימי לברר את התלונה. בכך, קבע בית המשפט, חרג הנתבע מתחום הסביר, והסיר מעליו את הגנת תום הלב. זוהי קביעה חשובה מאין כמותה, המבהירה כי גם במסגרת הליך רשמי, יש לשמור על שפה עניינית ומכבדת, ולהימנע מהטחת האשמות שאין להן גיבוי עובדתי מוצק.
לצד הקביעות המשפטיות החשובות, לא ניתן להתעלם מהתוצאה האופרטיבית של פסק הדין: פיצוי בסך 25,000 ש"ח בלבד. סכום זה, לאחר ארבע שנים של הליכים משפטיים מתישים ויקרים, אינו מהווה פיצוי הולם על הפגיעה הקשה בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי של עורך הדין. מדובר בסכום סמלי כמעט, שאינו משקף את הנזק שנגרם, וגרוע מכך – הוא אינו יוצר הרתעה מספקת.
אמנם, בית המשפט נימק את גובה הפיצוי הנמוך בכך שהפרסום היה מוגבל לוועדת האתיקה ולא הופץ ברבים. עם זאת, נימוק זה מתעלם מהעובדה שפגיעה במוניטין של עורך דין דווקא בפני הגוף המפקח עליו היא חמורה במיוחד. תלונה כזו, גם אם נגנזה בסופו של דבר, עלולה להכתים את שמו של עורך הדין בקרב עמיתיו וליצור לו נזק ארוך טווח.
הפיצוי הנמוך שולח מסר בעייתי: ניתן להכפיש איש מקצוע, להעליל עליו עלילות שווא, לגרור אותו להליך משפטי ארוך, ובסופו של יום "לצאת בזול". תוצאה זו עלולה לעקר את ההישג המשפטי החשוב שבפסק הדין, ולרוקן אותו מתוכן ממשי. קיים חשש כי מתלוננים פוטנציאליים יראו בסכום זה "עלות סיכון" נמוכה, שתאפשר להם להמשיך ולהשתמש בהליך התלונה ככלי לחיסול חשבונות.
פסק דין כהן נ' לוי הוא תזכורת חשובה לכך שזכות הגישה לערכאות והזכות להתלונן אינן מקנות רישיון להכפשה. כל אדם, ובמיוחד איש מקצוע ששמו הטוב הוא נכס מרכזי בעיסוקו, זכאי להגנה מפני השמצות חסרות בסיס, גם כאשר הן נעטפות באצטלה של תלונה רשמית.
עם זאת, גובה הפיצוי שנפסק מדגיש את האתגרים הרבים העומדים בפני נפגעי לשון הרע. ההליך המשפטי ארוך, יקר ומתיש, והתוצאה הסופית, גם במקרה של זכייה, עלולה להיות מאכזבת.
אם גם אתם נתקלתם במקרה דומה, אם הוכפש שמכם במסגרת תלונה, הליך משפטי או בכל פורום אחר, חשוב לדעת שיש מה לעשות. החוק עומד לצדכם, אך נדרש ניהול משפטי נכון, מקצועי ונחוש כדי למצות את זכויותיכם. משרדנו מתמחה בייצוג נפגעי לשון הרע, ואנו מזמינים אתכם לפנות אלינו לקבלת ייעוץ ראשוני על מנת לבחון את דרכי הפעולה העומדות בפניכם.
