נדחתה תביעת "השתקה" של חברת ניהול נגד חברת ועד
השופטת טלי להב מתחה ביקורת חריפה על חברת "מ.ז. שמדר ניהול פרוייקטים", שתבעה דיירת וחברת ועד על סך 70,000 ש"ח לאחר שזו מתחה ביקורת על תפקודה. פסק הדין קובע כי מדובר בתביעת השתקה קלאסית שנועדה להרתיע דיירים מלהשמיע את קולם, וחייב את החברה בהוצאות משפט.
פסק דין תקדימי ומנומק שניתן בבית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה תביעת לשון הרע בסך 70,000 שקלים, שהגישה חברת ניהול נגד דיירת וחברת נציגות (ועד הבית) בפרויקט מגורים יוקרתי. בפסק הדין, שניתן ביום 24 באוגוסט 2025, קבעה כבוד השופטת טלי להב באופן נחרץ כי התביעה אינה אלא "תביעת השתקה" קלאסית, שכל מטרתה הייתה להרתיע את הנתבעת ודיירים נוספים מלהביע ביקורת לגיטימית על פעילותה של חברת הניהול.
הפרשה החלה בפרויקט המגורים "ארזה מוצא עילית", המונה 131 דירות. חברת הניהול, מ.ז. שמדר ניהול פרוייקטים בע"מ, נבחרה על ידי הקבלן לתחזק את הפרויקט לתקופת הרצה ראשונית. הנתבעת, סילבי ספיר, דיירת במתחם, נבחרה על ידי כלל הדיירים לכהן כחברת נציגות הבית המשותף ושימשה, בין היתר, כדוברת הנציגות.
לאחר תקופת ההרצה, התגלעו מחלוקות עמוקות בין הדיירים והנציגות לבין חברת הניהול, בעיקר סביב עלויות התחזוקה, איכות השירות והתנהלות החברה. בשיאה של המחלוקת, ב-15 ביוני 2021, פרסמה ספיר הודעת עדכון בקבוצת הוואטסאפ של דיירי הפרויקט. בהודעה, שנשלחה במסגרת תפקידה כדוברת הנציגות, היא דיווחה על משבר בוועד ועל התנהלותה של חברת הניהול, אותה תיארה, בין היתר, כ"מתנשאת, פטרנליסטית, דורסנית, עושקת וכושלת". ספיר טענה להגנתה כי התיאורים הללו שיקפו את מה שסיפרו לה שני חברי ועד אחרים, מוטי ועמוס, על פגישה משפילה שחוו עם מנהל חברת הניהול.
בתגובה, הגישה חברת שמדר תביעת דיבה אישית נגד ספיר, בטענה כי הפרסום נועד להכפיש אותה ולפגוע בשמה הטוב. אולם, השופטת להב קיבלה את טענת ההגנה של ספיר, וקבעה כי התביעה עונה על כל הסממנים המובהקים של תביעת השתקה (SLAPP – Strategic Lawsuit Against Public Participation), כפי שהותוו בפסיקת בית המשפט העליון.
השופטת נימקה את החלטתה בהרחבה, וציינה מספר סממנים מרכזיים. ראשית, פערי הכוחות העצומים בין התובעת, תאגיד עסקי בעל אמצעים, לבין הנתבעת, אזרחית פרטית שפעלה בהתנדבות למען קהילתה. "פערי הכוחות נוטים לטובת התובעת במקרה זה," כתבה השופטת, "וללא ספק הרתיעו את הנתבעת ובעלי דירות נוספים מהבעת כל עמדה בהקשרה של התובעת". חשש זה אף עלה מהתכתבויות פנימיות של דיירים, שהביעו פחד מ"תביעות הוצאת דיבה".
שנית, השופטת קבעה כי עילת התביעה עצמה גבולית, ומטרתה האמיתית לא הייתה קבלת פיצוי, אלא "השתקת 'דובר סורר' שפעילותו הציבורית אינה רצויה לתובע". היא ציינה כי התביעה ציטטה את הודעתה של ספיר באופן חלקי ומגמתי, תוך הוצאת הדברים מהקשרם הרחב של דיון לגיטימי וחשוב בין בעלי הדירות בנוגע לניהול הרכוש המשותף שלהם ועלויותיו.
סממן נוסף היה ברירת הנתבעים הבעייתית. חברת הניהול בחרה לתבוע אישית את ספיר, למרות שההודעה נשלחה מטעם הנציגות ושיקפה את דעתם של חברים נוספים. במהלך המשפט התברר כי חברת הניהול אף הגישה תביעה נוספת נגד חבר הוועד מוטי (אותה ביקשה מאוחר יותר למחוק) ושלחה מכתבי התראה לחבר ועד נוסף, מה שהצביע על דפוס פעולה שיטתי של הפחדה.
השופטת הדגישה כי הוויכוח סביב זהות חברת הניהול ועלות שירותיה הוא נושא בעל "עניין ציבורי" מובהק עבור 131 המשפחות המתגוררות בפרויקט. לדבריה, "ההודעה ששלחה הנציגות… נושאת אופי של 'דיון ציבורי'". לכן, הניסיון לחסום שיח זה באמצעות איום משפטי מהווה פגיעה חמורה בחופש הביטוי.
לבסוף, סכום התביעה המופרז – 70,000 ש"ח ללא הוכחת נזק – נתפס גם הוא ככלי שנועד "להלך אימים על נתבע הקונקרטי". התובעת לא הוכיחה כל נזק ממשי שנגרם לה, ולא סיפקה הסבר כלשהו לסכום שנבחר.
לאור כל אלה, דחתה השופטת להב את התביעה מכל וכל. "התביעה מקיימת רוב מוחלט, שלא לומר כל, סממני תביעת השתקה", סיכמה. "היא נועדה להרתיע חברי הנציגות… אין צורך לומר, כי בדברים גלומה סכנה לפגיעה של ממש בחופש הביטוי, ובשיח הפתוח". בית המשפט חייב את חברת מ.ז. שמדר ניהול פרוייקטים לשאת בהוצאותיה של סילבי ספיר, בסך 8,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין ועוד 1,500 ש"ח הוצאות משפט.
תאד"מ 14758-08-21
