קרב שכנים ברחביה: "סושי רחביה" תפצה שכנה על מטרדים, אך זו תשלם פיצוי על לשון הרע
בפסק דין חריג, קיבל בית משפט השלום בירושלים הן את תביעת המטרדים של תושבת נגד המסעדה הפופולרית והן את תביעת הדיבה של המסעדה נגדה. לאחר קיזוז הסכומים, המסעדה היא שתישא בתשלום פיצויים, ובכך הגיעה לסיומה סאגה משפטית ארוכה על ריחות רעים וחסימות חנייה.
סכסוך שכנים מר ומתמשך בין תושבת שכונת רחביה בירושלים לבין מסעדת "סושי רחביה" המוכרת, הגיע לסיומו בפסק דין מורכב ויוצא דופן. בפסיקה שניתנה ב-11 ביוני 2025, הכיר בית משפט השלום בירושלים, בראשות כבוד השופטת קרן מילר, הן בסבלה של התושבת והן בפגיעה בשמה הטוב של המסעדה. בית המשפט הורה למסעדה לפצות את שכנתה בסך של 30,000 ש"ח בגין יצירת מטרדים מתמשכים , ובמקביל חייב את התושבת לפצות את המסעדה בסך של 15,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע. התוצאה הסופית, לאחר קיזוז, היא ניצחון משפטי וכלכלי לתושבת.
המאבק המשפטי כלל שתי תביעות נפרדות אך שלובות זו בזו. התביעה העיקרית הייתה תביעת דיבה על סך 400,000 ש"ח שהגישו המסעדה, "סושי-בר י-ם בע"מ", ואחד מבעליה, דרור גלפז, נגד טליה פלדמן, המתגוררת בבניין שמעל המסעדה ברחוב עזה. מנגד, הגישה פלדמן תביעה שכנגד על סך 40,000 ש"ח, בטענה שהמסעדה מהווה מקור למטרדים קשים ובלתי פוסקים.
בלב תביעתה של פלדמן עמדו שתי טענות מרכזיות, אשר בית המשפט מצא אותן כמוכחות במידה רבה: מטרדי ריח קשים וחסימה כרונית של החניון הפרטי של הבניין. פלדמן העידה כי היא סובלת מבעיות אלו מאז שעברה לדירתה בשנת 2020. היא תיארה "ריח בלתי נסבל וחריג" של טיגון ובישול החודר לביתה, וכן ריח נוסף, דמוי ביוב, שהיא ואינסטלטור מומחה מטעמה ייחסו למפריד השומנים של המסעדה.
בית המשפט מצא ראיות משכנעות שתמכו בטענות אלה. באופן אירוני, הראיה המרכזית הגיעה ממסמכים שהמסעדה עצמה הגישה, אשר חשפו פער של קרוב לעשרה חודשים – ממאי 2022 ועד מרץ 2023 – בתיעוד התחזוקה של מפריד השומנים שלה. השופטת ציינה כי תקופת הזנחה זו קדמה ישירות לאירוע שהצית את תביעת הדיבה, ותמכה באופן מובהק בטענותיה של פלדמן על החמרה משמעותית במטרדי הריח. עדותה של פלדמן גובתה גם על ידי דיירים אחרים בבניין, שמואל בלוך ושמעון ברנבאום, שהעידו אף הם על ריחות "בלתי נסבלים" ו"מסריחים" מהמסעדה.
באופן דומה, מצא בית המשפט את המסעדה אחראית לחסימות ה"יומיומיות" של הכניסה לחניון הבניין על ידי ספקיה, לקוחותיה ואף מנהליה. בית המשפט דחה את טענת המסעדה כי אינה אחראית למעשיהם של צדדים שלישיים, וקבע כי היא לא נקטה בשום צעד סביר – כמו שיחה עם ספקים או הצבת שילוט – כדי למתן בעיה שהובאה לתשומת ליבה שוב ושוב על ידי הדיירים. השופטת מילר סיכמה כי המסעדה הפגינה יחס מזלזל ורשלני כלפי תלונותיהם המוצדקות של הדיירים לאורך שנים.
תביעתה העיקרית של המסעדה נסובה סביב אירוע שהתרחש ב-14 בינואר 2023. באותו ערב, פלדמן, במצב של תסכול קיצוני, נכנסה למסעדה ופתחה בנאום זועם נגד העסק ובעליו בפני קהל הסועדים. דבריה, שתועדו בווידאו על ידי התובעים, כללו האשמות כי המטבח "מטונף ומלא עכברים", שהבעלים הם "גנבים, רמאים, מושחתים ועולם תחתון", וכן טענה כי הבעלים, מר גלפז, נגע בה פיזית. היא הצהירה במפורש כי מטרתה היא לגרום לסגירת המקום.
בעוד שהשופטת מילר הכירה בהקשר שהוביל להתפרצותה של פלדמן, היא פסקה כי דבריה חצו את הגבול והיוו לשון הרע. בית המשפט קבע כי ההאשמות לא היו בגדר גידופים בלבד, אלא הוצגו כעובדות שנועדו לפגוע במוניטין של המסעדה, ואשר לפלדמן לא היו כל הוכחות לגביהן. עם זאת, השופטת הפחיתה באופן משמעותי את גובה הפיצוי. בית המשפט לקח בחשבון את ה"תסכול וחוסר האונים" שחשה פלדמן לאחר שתלונותיה זכו להתעלמות חוזרת ונשנית. השופטת ציינה כי היה זה אירוע חד-פעמי, שנאמר בלהט הרגע, וכי האופי המוגזם של טענותיה פעל ככל הנראה לרעתה, שכן עדויות הווידאו הראו לקוחות המגיבים אליה בשלילה ומביעים תמיכה במסעדה.
בסופו של דבר, בית המשפט קיזז בין שני פסקי הדין. לאחר הפחתת 15,000 השקלים שפלדמן חויבה לשלם בגין לשון הרע, מ-30,000 השקלים שהמסעדה חויבה לשלם לה בגין המטרדים, התוצאה הסופית היא חיוב של המסעדה בתשלום נטו של 15,000 ש"ח לטובת פלדמן, בתוספת 3,500 ש"ח עבור הוצאות משפט.
ת"א 40178-05-23
