לאחרונה ניתן פסק דין בבית משפט השלום בירושלים, אשר ממחיש באופן מדאיג כיצד סכסוך שכנים תמים למראה יכול להסלים למערכה של השמצות והאשמות חמורות, אך חושף גם חולשה מדאיגה בהגנה שהחוק מעניק לנפגעי לשון הרע. המקרה, שעסק בסכסוך ארוך שנים ביישוב קהילתי קטן, הגיע לשיאו בתביעת דיבה שהגיש אחד השכנים נגד רעהו, בטענה כי הלה הפיץ עליו שקרים חמורים שפגעו בשמו הטוב באופן אנוש.
על פי פסק הדין, שניתן ב-26 ביוני 2025, הנתבע ייחס לתובע שורה של מעשים והתנהגויות חמורות ביותר. בין היתר, טען הנתבע כי התובע איים עליו ברצח, כינה אותו "חולה נפש", טען כי הוא נוטל כדורים פסיכיאטריים ובעל "נטיות אובדניות", ואף הרחיק לכת והאשים אותו בהטרדה מינית של אשתו. בית המשפט, לאחר ששמע את העדויות ובחן את הראיות, קבע באופן חד משמעי כי אמירות אלו אכן מהוות "לשון הרע" ברף הגבוה ביותר. השופטת יעל ענתבי-שרון קבעה כי ייחוס עבירות פליליות חמורות ובעיות נפשיות לאדם פוגע באופן ממשי בשמו הטוב ומבזה אותו.
עד כאן, נראה כי הצדק יצא לאור. אדם שהושמץ והואשם במעשים שלא עשה זכה להכרה מבית המשפט כי נעשה לו עוול. אולם, כאן בדיוק טמונה הבעיה המרכזית העולה מפסק הדין, והיא גובה הפיצוי שנפסק לתובע: 25,000 שקלים חדשים בלבד. סכום זה, ביחס לחומרת ההאשמות – איום ברצח, הטרדה מינית, מחלת נפש – אינו רק נמוך באופן מקומם, אלא הוא משדר מסר מסוכן לציבור כולו.
החוק לאיסור לשון הרע לא נועד רק לספק תרופה לנפגע, אלא גם להרתיע ולהציב תג מחיר ברור על פגיעה בשמו הטוב של אדם. כאשר תג המחיר הזה הוא סכום זניח יחסית, ההרתעה נשחקת כמעט לחלוטין. פסק דין שכזה עלול ליצור "אפקט מצנן" מסוכן על תובעים פוטנציאליים. אדם שנפגע באופן קשה ומתלבט אם לפתוח בהליך משפטי, הכרוך בעלויות כספיות גבוהות, בזמן יקר ובמחיר נפשי לא מבוטל, יחשוב פעמיים אם כדאי לו לצאת למסע הזה כאשר הפיצוי הצפוי בסופו, גם אם ינצח, עלול בקושי לכסות את הוצאותיו.
מנגד, פסק דין זה עלול להוות זריקת עידוד למשמיצים. המסר שעובר מהחלטה כזו הוא שניתן להטיח באדם את ההאשמות החמורות ביותר שישנן, לפגוע בו, במשפחתו ובמעמדו החברתי, ובסופו של יום, "לצאת בזול". עבור אדם הנתון בסכסוך יצרי, סכום של 25,000 ש"ח עשוי להיתפס כמחיר נסבל, ואף כ"השקעה" משתלמת, עבור הנזק והצער שהוא גורם ליריבו. כך, במקום להרתיע, בית המשפט למעשה מאותת כי אין מחיר אמיתי להרס שמו של אדם.
אמנם, בית המשפט נימק את החלטתו, בין היתר, בהיקף הפרסום המצומצם יחסית (הדברים נאמרו בפני קבוצה קטנה של אנשים) ובהתנהלות מסוימת של התובע שתרמה לסכסוך. אלו אכן שיקולים רלוונטיים, אך נשאלת השאלה האם הם מצדיקים הפחתה כה דרמטית בפיצוי, עד כדי ריקונו מתוכן הרתעתי. האיזון בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב הוא עדין, אך כאשר חופש הביטוי גולש להאשמות שווא בפלילים, על בית המשפט להציב גבול ברור וחד.
פסק הדין הזה צריך להדליק נורה אדומה. אם בתי המשפט לא יפסקו פיצויים משמעותיים יותר במקרים של לשון הרע חמורה, אנו עלולים למצוא את עצמנו בחברה שבה שמו הטוב של אדם הוא הפקר, והחוק המגן עליו הוא לא יותר מהמלצה בלתי מחייבת.
אם נתקלתם במקרה דומה של פגיעה בשמכם הטוב, הוצאת דיבה או השמצות, חשוב שתדעו כי החוק עומד לצדכם וכי ישנן דרכים להילחם על האמת שלכם. הנכם מוזמנים לפנות למשרדנו לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי.
