סכסוך שכנים מר בענתות: עורך דין יפצה את שכנו ב-25,000 ש"ח לאחר שהטיח בו האשמות באיום ברצח, הטרדה מינית וכינה אותו "חולה נפש"
בית משפט השלום בירושלים קיבל חלקית תביעת דיבה שהגיש תושב היישוב נגד שכנו, עורך דין במקצועו. השופטת יעל ענתבי-שרון קבעה כי אמירות קשות נאמרו על רקע סכסוך מתמשך בנוגע לשימוש בשטחים, אך היקף הפרסום המצומצם והתנהלות התובע הביאו להפחתת הפיצוי באופן משמעותי.
פסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים ביום 26 ביוני 2025 על ידי השופטת יעל ענתבי-שרון, חותם פרק בסכסוך שכנים קשה וטעון ביישוב עלמון (ענתות). במסגרת פסק הדין, חויב הנתבע, עורך דין במקצועו, לשלם לשכנו, אורן נפתלי, פיצוי כולל בסך 25,000 ש"ח בגין שורה של התבטאויות קשות שהוכרו כלשון הרע. בנוסף, חויב הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח נוספים.
מקור הסכסוך, הנמשך מספר שנים, נעוץ במחלוקת עמוקה בין הצדדים על אודות השימוש בשטחים פתוחים הסמוכים לבתיהם. התובע טען כי שכנו חסם את דרך הגישה לחצר ביתו האחורית , בעוד שהנתבע טען מנגד כי התובע השתלט על שטחים לא לו, הקים בהם בית מלאכה וסככות עבודה ופרץ כביש גישה באופן לא חוקי. סכסוך זה אף הגיע לפתחו של בית המשפט בתביעה נפרדת שהגיש הנתבע נגד התובע והוריו בשנת 2024, אשר עודנה תלויה ועומדת.
על רקע מציאות טעונה זו, הגיש נפתלי תביעת דיבה, בהיקף של 350,000 ש"ח, בגין שבעה פרסומים שלטענתו מהווים לשון הרע חמורה. בין האמירות שיוחסו לנתבע, ואשר נאמרו בפני אנשים שונים ביישוב, היו טענות לפיהן התובע "הורס לילדים" לאחר שפירק מחנה משחקים , "איים על חייו ברצח" תוך ביצוע תנועת שיסוף , כינה אותו "חולה נפש" וטען כי הוא "לוקח כדורים" ובעל "נטיות התאבדותיות". חמורות במיוחד היו האשמותיו של הנתבע כלפי התובע לפיהן הוא "מטריד את אשתי מינית" ו"מצלם אותה בצורה מינית".
הנתבע, מצידו, לא הכחיש את מרבית האמירות, אך טען כי חוסות עליהן הגנות שונות בחוק. הוא טען כי הדברים היו אמת לאמיתה ("אמת הפרסום") , וכי חלקם נאמרו במסגרת הליך גישור חסוי שנערך בין הצדדים בסיוע חברים משותפים. עוד טען הנתבע כי דבריו נאמרו בתום לב, לשם הגנה על ענייניו האישיים, וכן כי יש לראות בהם אמירות שנאמרו בלהט הרגע ("עידנא דריתחא") על רקע התנהגותו המתמשכת של התובע.
השופטת ענתבי-שרון דחתה את טענת הנתבע לקיומו של הליך גישור חסוי, וקבעה כי מדובר היה בניסיון של חברים לסייע בפתרון הסכסוך, ולא בהליך פורמלי. בית המשפט קבע כי מרבית האמירות אכן מהוות לשון הרע, וחלקן אף ברף חומרה גבוה, במיוחד אלו המייחסות לתובע עבירות פליליות חמורות כאיום ברצח והטרדה מינית. בהקשר זה, קבעה השופטת כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר הנדרש כדי להוכיח טענות מסוג זה, ולא הציג ראיות מספקות, עדים או תיעוד שיתמכו בגרסתו.
עם זאת, בית המשפט דחה שתיים מטענות התביעה. האמירה כי משפחת התובע היא "שטן מהלך על שתיים" והניסיון לכאורה להניא את ארוסתו מלהינשא לו, לא הוכרו כלשון הרע. נקבע כי האמירות כוונו בעיקר כלפי הורי התובע, ומהוות לכל היותר גידופים שנאמרו על רקע הסכסוך, ולא ניסיון ממשי לפגוע בתובע.
השיקול המרכזי שהוביל לפסיקת פיצוי נמוך יחסית לתביעה המקורית היה בחינת נסיבות המקרה. השופטת קבעה כי יש לתת משקל משמעותי לעובדה שהפרסומים היו בהיקף מצומצם ביותר, ונאמרו "בפני אנשים ספורים" בלבד. בנוסף, צוין בפסק הדין כי גם להתנהלותו של התובע הייתה תרומה לאווירה הטעונה. בית המשפט התרשם מהראיות שהציג הנתבע, כולל עדות חברו של התובע, כי התובע אכן מפעיל בית מלאכה הגורם לרעש ומטרדים בשטח סמוך, ללא רישיון, והדבר היווה גורם מרכזי להסלמת הסכסוך.
לאור מכלול השיקולים, קבע בית המשפט כי יש לפסוק פיצוי כולל בסך 25,000 ש"ח בלבד. תביעתו של התובע לחייב את הנתבע בפרסום הכחשה או תיקון נדחתה, בנימוק שהסעד הכספי והעובדה שפסק הדין עצמו פתוח לעיון הציבור, מהווים מענה מספק בנסיבות העניין, ובהתחשב בתפוצה המצומצמת של האמירות.
ת"א 5052-11-20
