תביעה נדחתה וביקורת חריפה על התובע: "ניסיון לא ראוי להכתים שם של עו"ד"
בית המשפט דחה על הסף תביעה לניהול משא ומתן בחוסר תום לב, קבע כי התובע ועדיו "לא אמרו אמת ושינו גרסאות", ומתח ביקורת על הניסיון לטעון כי עורך הדין של הצד שכנגד ייצג גם אותו. התובע חויב בהוצאות משפט בסך 90,000 שקלים.
בפסק דין חריף ונוקב, דחה בית משפט השלום בירושלים תביעה שהגיש בן ציון שלמה אנקונינה נגד משה הרש גריסרו ועורך דינו, חיים שי מימוני. התובע טען כי הנתבעים ניהלו עמו משא ומתן בחוסר תום לב למכירת נכס מקרקעין במשך כשנה וחצי, ולבסוף רכש עורך הדין את הנכס בעצמו יחד עם שותף, תוך קיפוח זכויותיו. השופטת מיקה בנקי, בפסק דין שניתן ביום 19 במרץ 2025, לא רק שדחתה את כל טענות התובע, אלא גם מתחה ביקורת חסרת תקדים על אמינותו, על אמינות אחיו ועל העד מטעמם, וקבעה כי עדויותיהם היו רצופות סתירות ואי אמירת אמת.
הפרשה החלה כאשר אנקונינה התעניין ברכישת נכס שהיה בבעלותה של אישה חסויה. הנתבע 1, מר גריסרו, שימש כאפוטרופוס של דודתו החסויה, ולימים ירש ממנה את הנכס. הנתבע 2, עו"ד מימוני, ייצג את גריסרו בענייני האפוטרופסות. לטענת התובע, באמצעות אחיו יהודה, נוהל משא ומתן מתקדם לרכישת הנכס. לשיא הגיעו הטענות כאשר התובע טען כי סוכם שעו"ד מימוני ייצג את שני הצדדים בעסקה, ובכך הפר כלפיו חובות אמון ונאמנות כאשר רכש את הנכס לעצמו.
הנתבעים הכחישו את הטענות מכל וכל. הם טענו כי מעולם לא התנהל משא ומתן מתקדם, אלא דובר בהתעניינות ראשונית בלבד, אחת מני רבות, שלא התפתחה לכדי עסקה. יתרה מכך, הם הבהירו כי השיח אף נעצר באופן מפורש בהודעות שנשלחו לאחיו של התובע. עו"ד מימוני הכחיש בתוקף את הטענה כי ייצג את התובע בשלב כלשהו.
השופטת בנקי ניתחה בפסק הדין את השתלשלות האירועים ופירקה לגורמים את גרסת התביעה, תוך שהיא קובעת כי היא נעדרת כל אמינות. היא ציינה כי התובע, אחיו והעד המרכזי מטעמם, אדם בשם דדשוב, מסרו גרסאות מתפתלות, סותרות, ולא עקביות. על עדותו של דדשוב כתבה השופטת: "למרבית השאלות ענה בדבר והיפוכו והקפיד שלא לתת גרסה שניתן להסיק ממנה קביעות עובדתיות כלשהן" , וכי "אין בידי לתת אמון בכל אחת מגרסאות דדשוב".
אחד המהפכים המרכזיים בגרסת התביעה, שעליו הצביעה השופטת, היה שינוי החזית במהלך דיון ההוכחות. בעוד שבכתבי הטענות נטען ל"משא ומתן של שנה וחצי" , בדיון עצמו טענו לפתע התובע ואחיו כי העסקה למעשה "נסגרה" כבר בפגישה הראשונה, וכל השיח שלאחריה היה טכני בלבד. השופטת ראתה בכך "שינוי גרסה המעיד על אי אמירת אמת, בלשון המעטה, ועל ניסיון לייצר עובדות וסיכומים בדיעבד ו'יש מאין'".
גם הקלטות השיחות שצירף התובע כראיה פעלו לרעתו. השופטת קבעה כי מהשיחות עולה בבירור שהנתבעים מעולם לא התחייבו למכור לו את הנכס. באחת השיחות, עו"ד מימוני הבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי הוא "לא נעול למכור את הבית". כמו כן, הובהר לתובע ולאחיו לאורך כל הדרך כי ישנם מתעניינים נוספים , וכי כל מכירה, כל עוד החסויה בחיים, דורשת אישור של בית המשפט. כאשר הודיעו הנתבעים על עצירת המגעים עקב פלישות וגרימת נזק לנכס, אחיו של התובע לא מחה ולא טען לסיכום מחייב כלשהו.
גולת הכותרת בפסק הדין הייתה התייחסותה של השופטת לטענה כי עו"ד מימוני ייצג את התובע. השופטת קבעה כי טענות אלו "נעלמו כלא-היו כבר בראשית חקירתו של התובע", אשר הודה כי כלל לא מינה את הנתבע 2 לייצגו. התובע אף הודה כי בעצת אחיו, שהוא עורך דין, החליט שלא לשכור ייצוג משפטי "כדי שהעסקה תתקדם". השופטת תיארה כיצד התובע שינה את תשובותיו שוב ושוב במהלך חקירתו בנושא זה, באופן שהוביל למסקנה אחת: "שאין לתת אמון באיזו מתשובותיו וגרסאותיו". היא סיכמה חלק זה בקביעה נחרצת: "מדובר לא רק באי-אמירת אמת אלא בניסיון לא ראוי וחסר תום לב להכתים את שמו של הנתבע 2 בהיותו עורך הדין המעורב באירוע".
במישור המשפטי, קבעה השופטת כי לא התקיימו התנאים לכריתת הסכם מקרקעין – לא הייתה גמירות דעת, לא מסוימות, ובוודאי שלא התקיימה דרישת הכתב. כמו כן, היא דחתה את הטענה לניהול משא ומתן בחוסר תום לב, וקבעה כי הנתבעים פעלו בשקיפות, עדכנו כי ישנם מציעים נוספים, והסיבה להפסקת המגעים הייתה עניינית ולגיטימית.
בסופו של דבר, התביעה נדחתה במלואה. השופטת חייבה את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת באת כוחם בסכום כולל של 90,000 ₪.
ת"א 69007-03-23
