תביעת עורך הדין נדחתה: בית המשפט קבע כי כינויי גנאי במסדרון הם "קטטה מילולית" ולא לשון הרע
השופט אביים ברקאי דחה תביעת דיבה שהגיש עורך דין נגד הגרוש של לקוחתו, וקבע כי יש לבחון את הדברים בהקשרם הנסיבתי והאמוציונלי. בנוסף, קיבל בית המשפט את טענת "אמת בפרסום" של הנתבע, שהתבססה על חוות דעת מומחית לזיוף חתימותיו של עורך הדין.
בית משפט השלום בתל אביב-יפו דחה תביעת לשון הרע בסך 164,857 שקלים שהגיש עורך דין נגד הגרוש של לקוחתו. בפסק דין מנומק שניתן ב-16 בספטמבר 2025, קבע השופט אביים ברקאי כי כינויי הגנאי שהטיח הנתבע בעורך הדין במסדרונות בית המשפט לענייני משפחה אינם עולים כדי לשון הרע, וזאת בהתחשב בנסיבות הטעונות של האירוע. עוד קבע השופט כי גם אם היה מדובר בלשון הרע, עומדת לנתבע הגנת "אמת בפרסום", שכן טענותיו המרכזיות נגד עורך הדין גובו בראיות מהימנות.
התביעה הוגשה על ידי עו"ד מיכאל אביב, אשר ייצג את גרושתו של הנתבע, דוד משולם, בסכסוך גירושין מורכב ורב-הליכים. לטענת עו"ד אביב, בשתי הזדמנויות לפחות, כינה אותו משולם בפומבי ובנוכחות קהל "גנב", "נוכל", "שקרן", "רמאי", ו"מסית". אחד האירועים, שהתרחש בנובמבר 2020, תועד בסרטון וידאו שצילמו התובע ועורך דין נוסף שנכח במקום. התובע טען כי דבריו של הנתבע הסבו לו נזק תדמיתי ומפח נפש.
מנגד, הנתבע, דוד משולם טען כי יש לדחות את התביעה על הסף. הוא טען כי הדברים נאמרו בעידנא דריתחא, לאחר דיון סוער ובעת שהיה שרוי במצב אמוציונלי קשה. לטענתו, עו"ד אביב ניצל את המצב, התסיס את האווירה וניסה "למשוך אותו בלשונו" כדי לתעד אותו אומר את הדברים למצלמה.
טענתו המרכזית של הנתבע הייתה "אמת בפרסום", המעוגנת בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. לביסוס טענה זו, הציג הנתבע ראיות לכך שעו"ד אביב זייף את חתימתה של גרושתו על לפחות 18 תצהירים שהוגשו לבית המשפט. עוד לפני האירוע המתועד, הגיש משולם תלונה מפורטת בנושא לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, אליה צירף חוות דעת של מומחית לזיהוי כתבי יד וזיופים. בחוות דעתה קבעה המומחית באופן חד-משמעי כי החתימות על התצהירים "הועתקו למעשה כתמונה ממקור אחר ולא נחתמו בפועל על ידה. בוצע כאן זיוף".
השופט ברקאי קיבל את טענות ההגנה במלואן ודחה את התביעה. בפסק הדין, ניתח השופט את הסרטון שהגיש התובע וקבע כי די בו כדי להוביל לדחיית התביעה. "במלוא הכבוד, בעיניים אובייקטיביות, מראה הסרטון כיצד בן זוג לשעבר כועס על בא כוחה של בת זוגתו לשעבר", כתב השופט. הוא הדגיש כי לא ניתן לבודד את האמירות מההקשר שבו נאמרו – מסדרונות בית המשפט לענייני משפחה, זירה טעונה מטבעה. לדבריו, "אדם סביר" שהיה עד לאירוע היה מבין כי מדובר בהתפרצות כעס ו"קטטה מילולית" ולא בהוצאת דיבה. עוד ציין השופט כי מהסרטון ניכר שעו"ד אביב ניסה באופן פעיל למשוך את הנתבע בלשונו ולגרום לו לחזור על הכינויים פעם אחר פעם.
מעבר לכך, קבע השופט כי גם אם היה נקבע שמדובר בלשון הרע, הרי שהנתבע הוכיח את הגנת "אמת בפרסום". השופט ציין כי טענת הנתבע לזיוף התצהירים לא נסתרה. התובע לא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו, ועדות המומחית מטעם ההגנה לא נסתרה בחקירה. הסבריו המאוחרים של התובע בסיכומיו, לפיהם החתימות "נגזרו והודבקו" מטעמים סביבתיים, לא התקבלו. השופט ברקאי קבע כי פרסום המייחס לעורך דין זיוף תצהירים הוא אכן פרסום שיש בו "עניין ציבורי", כנדרש בחוק.
לבסוף, השופט דחה את התביעה וחייב את התובע, עו"ד מיכאל אביב, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 שקלים.
ת"א 39874-08-22
