נדחתה תביעת ענק של מלווה ב"שוק האפור"; ביהמ"ש קבע כי הלווים שילמו את חובם ואף יותר
בית המשפט מתח ביקורת חריפה על המלווה, קבע כי עדותו אינה מהימנה, וכי פעל בניגוד לחוק אשראי הוגן תוך גביית ריביות מופרזות. השופט ביטל את הסכמי ההלוואה וחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.
בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים, נדחתה במלואה תביעתו של אברהם דואיב נגד לינדה ואברהם אהרן, זוג שניהל עמו מערכת יחסים פיננסית ממושכת. התביעה, שעמדה על מאות אלפי שקלים והתבססה על שטר חוב והסכמי הלוואה, הסתיימה בניצחון מוחץ לזוג הנתבעים, לאחר שהשופט איתן כהן קבע כי לא רק שפרעו את חובם במלואו, אלא שייתכן שאף שילמו סכומים עודפים. פסק הדין, שניתן ביום 3 ביולי 2025, חושף התנהלות שיטתית של המלווה בניגוד להוראות החוק, תוך ניצול מצוקתם הכלכלית של הלווים.
הפרשה החלה במערכת יחסים פיננסית רבת שנים בין הצדדים, במהלכה לוו בני הזוג אהרן כספים מדואיב על רקע מצבם הכלכלי הדחוק. בשנת 2016, נחתם בין הצדדים הסכם להסדרת חוב קיים בסך 90,000 ש"ח. בהמשך, בסוף שנת 2017, פנו הנתבעים בבקשה להלוואה גדולה נוספת, ובינואר 2018 נחתם הסכם הלוואה על סך 300,000 ש"ח. הלוואה זו הורכבה מחוב עבר בסך 80,000 ש"ח וסכום נוסף של 220,000 ש"ח שהועבר לידיהם. כבטוחה להחזר, חתמו הנתבעים על שטר חוב ועל התחייבות לרישום משכנתא על דירתם, שבגינה נרשמה הערת אזהרה. על פי ההסכם, ההלוואה נשאה ריבית שנתית בשיעור חריג של 18%.
כאשר הנתבעים לא הצליחו להחזיר את קרן ההלוואה בתום שנה, הגיש דואיב את שטר החוב לביצוע בהוצאה לפועל, מה שהוביל למאבק המשפטי. לטענת התובע, הוא אינו עוסק במתן הלוואות כדרך קבע אלא נהג מונית שסייע למספר מצומצם של חברים ומכרים מכספי חסכונותיו. על בסיס טענה זו, טען כי אינו כפוף למלוא חובות הגילוי הקבועות ב"חוק אשראי הוגן" (לשעבר "חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות"). הוא טען שהריביות שגבה היו חוקיות וסבירות, וכי הנתבעים אישרו את חובם במספר הזדמנויות, כולל בהסכם מאוחר שנכתב בכתב יד ובו הודו בחוב כולל של 568,320 ש"ח.
מנגד, הציגו הנתבעים תמונה שונה לחלוטין. הם טענו כי התובע הוא למעשה מלווה ב"שוק האפור" המנהל עסק בלתי חוקי , אשר גבה מהם לאורך שנים ריביות נשך הגבוהות משמעותית מהמותר בחוק. לטענתם, הריבית בהסכם 2018, שעמדה על כ-19.56% לשנה, חרגה באופן בוטה מהריבית המותרת בחוק באותה עת, שעמדה על כ-7.8% בלבד. יתרה מכך, הם טענו כי פרעו את חובם ואף יותר, בעיקר באמצעות העברת שיקים עתידיים שקיבלו מהורי הילדים בגן הילדים שניהלה הנתבעת. לטענתם, התובע קיבל מהם סכום מצטבר של 291,074 ש"ח, שתועד בכתב ידו, אך סירב לקזז סכומים אלו מהחוב.
השופט איתן כהן אימץ את גרסת הנתבעים במלואה, תוך שהוא קובע כי עדותם מהימנה ואמינה, בעוד שעדותו של התובע "סובלת מפגמים המחלישים אותה וגורעים ממהימנותה". השופט קבע כי התובע "חשף טפח והסתיר טפחיים", שינה את גרסאותיו, וניסה להסתיר את היותו מלווה מקצועי כדי לחמוק מהוראות החוק. מנגד, הנתבעת הותירה רושם מהימן, תיארה את האירועים באופן קוהרנטי ומשכנע, והציגה תיעוד מסודר של התשלומים.
במישור המשפטי, קבע השופט כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי אינו עוסק במתן הלוואות, ולכן חלות עליו כל הוראות "חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות". השופט מצא שהתובע הפר את החוק באופן שיטתי: הסכמי ההלוואה לא כללו את כל הפרטים הנדרשים בחוק, כגון שיעור העלות הממשית של האשראי ושיעור ריבית הפיגורים. בנוסף, הריבית שגבה חרגה באופן משמעותי מהמותר.
לאור הפרות אלו, הורה בית המשפט על ביטול הסכמי ההלוואה. עם זאת, כדי למנוע מצב של התעשרות שלא כדין, בחן השופט את סכומי הקרן שהועברו ואת הסכומים שהוחזרו. הוא קבע כי סכום הקרן המוכח שהנתבעים קיבלו עומד על 244,000 ש"ח. מנגד, קיבל השופט את טענת הנתבעים כי החזירו לתובע סך של 291,074 ש"ח באמצעות שיקים של הורי ילדי הגן ותשלומים נוספים , וכן סכום נוסף של 45,000 ש"ח בתשלומי ריבית חודשיים. המסקנה המתבקשת הייתה שהנתבעים פרעו את מלוא החוב ואף שילמו מעבר לנדרש.
בסופו של דבר, דחה השופט כהן את כל התביעות נגד בני הזוג אהרן, ביטל את הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדם, וחייב את התובע לשלם להם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
ת"א 4747-03-20
