בית המשפט קבע: התחייבות בווטסאפ לתשלום חוב של מיליון שקלים – תקפה ומחייבת
השופטת מיה רויזמן-אלדור דחתה את טענות אנשי העסקים אלכסנדר ואלעד פסל, וקבעה כי הודעת טקסט ששלחו מהווה התחייבות אישית ובלתי מסויגת, על רקע סכסוך כספי סבוך סביב קרקעות ביישוב נופים שבשומרון.
בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל לאחרונה תביעה בסך 1,405,000 שקלים , וקבע כי הודעת ווטסאפ מפורטת מהווה הסכם מחייב לכל דבר ועניין. בפסק דין מנומק שניתן ב-21 באוגוסט 2025, קבעה כבוד השופטת מיה רויזמן-אלדור כי אנשי העסקים אלכסנדר פסל ובנו אלעד פסל חבים באופן אישי מיליון שקלים, בתוספת ריבית והצמדה, לתובע ליאור לב, וזאת על סמך התחייבות ששלח אלעד ללב במסרון בספטמבר 2017.
תחילתה של הפרשה בסכסוך כספי בין התובע, ליאור לב, לבין אדם אחר בשם קובי דיין. לטענת לב, דיין היה חייב לו סכומי כסף גדולים. על רקע זה, ובשל אינטרסים כלכליים של הנתבעים, משפחת פסל, בקרקעות ביישוב נופים שהיו קשורות לדיין , התקיימה בחודש אפריל 2017 פגישה מרובעת שכללה את לב, דיין, ואת הנתבעים אלכס ואלעד פסל.
לטענת התובע, בפגישה זו קיבלו על עצמם הנתבעים את האחריות לחלק הארי של חובו של דיין, והעמידו אותו על סך של מיליון שקלים. עוד סוכם, כי אם החוב לא ישולם עד ינואר 2018, הוא יישא ריבית שנתית בשיעור 12%. לטענת לב, למרות שהנתבעים סירבו לחתום על הסכם מסודר, התחייבותם הועלתה על הכתב במסרון ווטסאפ מפורט ששלח אליו אלעד פסל ב-18 בספטמבר 2017. מסרון זה, שהפך לראיית המפתח בתיק, כלל את המשפט: "ליאור. בוודאי שאנחנו נעמוד בכל מה שדיברנו וסיכמנו. אני שולח לך בנוסף את הסיכומים כתובים כפי שביקשת". בהמשך המסרון פורטו תנאי ההסכם, לרבות סכום החוב, מועד תחילת הריבית, והתחייבות של לב להשיב בטוחות שקיבל מדיין עם קבלת התשלום.
מנגד, הנתבעים הכחישו מכל וכל את קיומו של חוב אישי כלפי לב. לטענתם, הם מעולם לא קיבלו ממנו דבר ולא התחייבו לשלם לו מכספם הפרטי. גרסתם הייתה כי הם ניסו לגשר ולסייע בסכסוך שבין לב לדיין. הם טענו כי כל שיחה על תשלום הייתה מותנית בשני תנאים מצטברים שלא התקיימו: ראשית, שלב יוכיח באופן חד משמעי את חובו של דיין כלפיו, ושנית, שהכסף לתשלום יגיע מתוך כספים עתידיים שדיין עצמו יהיה זכאי לקבל מעסקאות הקרקע בנופים. עוד טענו, כי מאחר שדיין נכנס להליכי פשיטת רגל, כל תשלום ישיר ללב היה מהווה העדפת נושים אסורה.
לאחר שבחנה את מכלול הראיות, לרבות הקלטות של שיחות רבות ותמלילי התכתבויות ווטסאפ שהציג התובע, העדיפה השופטת רויזמן-אלדור באופן מוחלט את גרסתו של לב. בפסק הדין נקבע כי לשון מסרון ההתחייבות היא "פשוטה וברורה" ואינה כוללת כל תנאי או הסתייגות. השופטת הדגישה כי השימוש בלשון רבים ("אנחנו נעמוד") במסרון ששלח אלעד, מחזק את המסקנה כי מדובר בהתחייבות אישית של שני הנתבעים.
יתרה מכך, בית המשפט מצא חיזוקים משמעותיים למסקנה זו בהתנהלות הצדדים, הן לפני משלוח המסרון והן לאחריו. מתמלילי שיחות שהוצגו עלה כי אלעד פסל הרגיע את התובע פעם אחר פעם, והבטיח לו באופן אישי כי הוא ואביו לוקחים אחריות על החוב. בשיחה מאפריל 2017, אמר אלעד: "…כשאבא לוקח אחריות הוא לוקח אחריות נקודה, זה לא ליד…". בשיחות אחרות, חזר ואמר: "אני אחראי כלפיך על המיליון שקל האלה… ואתה תקבל אותם" ו-"אם מה שדיברנו שמתחילת 18 מגיע לך מליון שקל מנופים ואנחנו אחראים לשלם לך את זה, הכל בסדר, יהיה לך".
השופטת קבעה כי גם לאחר משלוח המסרון ובמשך קרוב לשלוש שנים, עד להגשת התביעה, הנתבעים מעולם לא הכחישו את חובתם לשלם. כל אימת שלב פנה אליהם, הם לא טענו כי התשלום מותנה בהוכחת חוב או בתנאי אחר, אלא רק ביקשו לדחות את מועד התשלום. "לא רק שאלעד אינו מכחיש את דבר קיומו של החוב ואת התחייבותם שלו ושל אביו לשלמו… אלא כשמגיב לגופו של עניין… הוא מאשר זאת מפורשות", כתבה השופטת.
בית המשפט דחה גם את ניסיונותיו של אלכס פסל להרחיק את עצמו מההתחייבות, בטענה כי בנו פעל ללא סמכות. הודעת ווטסאפ ששלח אלכס עצמו, בה כתב "תסכמו את על הפרטים", נתפסה כהסמכה לבנו לסגור את פרטי ההסכם.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי התובע הוכיח שהנתבעים התחייבו לשלם לו מיליון שקלים, בתוספת ריבית שנתית של 12% החל מ-1 בינואר 2018, באופן בלתי מסויג ובלתי מותנה. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סך של 1,339,941 ש"ח (הכולל את הקרן והריבית עד למועד הגשת התביעה), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 70,000 ש"ח ואת אגרת המשפט.
ת"א 72259-12-20
