בעקבות סכסוך על בעלות בקבוצת וואטסאפ: המעסיק הכפיש את העובד לשעבר וכינה אותו "גנב" – ויפצה אותו בעשרות אלפי שקלים
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי גם אם טענות המעסיק היו נכונות, אין בכך כדי להצדיק מסע הכפשה חסר רסן. השופטת מתחה ביקורת על המעסיק שחרץ את דינו של העובד טרם בירור משפטי וקבעה: "זכות הביטוי איננה כוללת את הזכות להכפיש"
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש עובד נגד מעסיקו לשעבר, וחייב את המעסיק ואת חברתו לשלם לעובד פיצויים והוצאות משפט בסך כולל של 61,500 שקלים. פסק הדין, שניתן ב-16 בספטמבר 2025, עסק בסכסוך שהתגלע בין הצדדים סביב הבעלות על קבוצת וואטסאפ עסקית, סכסוך שהוביל את המעסיק לצאת במסע הכפשות חריף נגד העובד לאחר שהתפטר. השופטת וסגנית הנשיאה, יפית מזרחי-לוי, קבעה כי גם במקרים של מחלוקת עסקית לגיטימית, אין הצדקה להשמצות אישיות וכינויי גנאי הפוגעים בשמו הטוב ובפרנסתו של אדם.
תחילתו של הסיפור בשנים 2020-2022, אז הועסק התובע, מאור מויאל, בתחום הפרסום והשיווק בחברה שבבעלות הנתבע, עופר אהרון. במהלך עבודתו, הקים מויאל קבוצות ברשתות החברתיות, בעיקר בוואטסאפ ובפייסבוק, במטרה ליצור קשרים עסקיים ולשווק את מוצרי החברה. לאחר שמויאל התפטר מעבודתו ביוני 2022, התעוררה מחלוקת קשה בנוגע לבעלות על אותן קבוצות, ובפרט על קבוצת הוואטסאפ המרכזית. לטענת מויאל, מר אהרון דרש ממנו להעביר את ניהול הקבוצה לידיו. מויאל הציע לאהרון לרכוש ממנו את הזכויות בקבוצה, אך הצעתו נדחתה, ומאותו רגע, לטענתו, פתח אהרון במסע הכפשות שיטתי נגדו בקרב קולגות, לקוחות וגורמים נוספים בענף.
בכתב התביעה פירט מויאל שישה מקרים של פרסומי דיבה קשים. בין היתר, טען כי מר אהרון, שלח הודעות כתובות לבעלי חברת "ווינפאק סחר בע"מ", בהן כתב: "עובד שלי בשם מאור מעל בחברה שעבד בא וגנב מאיתנו… ממליץ לכם להיזהר מהבחור". במקרה אחר, השאיר אהרון הודעה קולית למנהל בחברת "סופרגום", בה אמר בין היתר: "…אני רוצה להזהיר אותך, יש לי עובד שעבד אצלי ומעל לי בחברה, גנב לי את הפייסבוק, גנב לי וואטסאפים, קבוצות, לקוחות… תברח ממנו כמו מאש. הבן אדם גנב ונוכל. תיזהר ממנו. השם שלו זה מאור מויאל. אמרתי את זה לכל הקולגות שלי".
ההכפשות לא פסקו. בהודעות נוספות לאותו מנהל, טען אהרון כי חברת "סופרגום" עושה שימוש ב"רכוש גנוב" וכי הם חשופים לתביעה משפטית. בשיחה טלפונית עם בעלי חברת "מור פארמה", חזר אהרון על ההאשמות ואף החריף את הטון: "אני אומר לך, הוא גנב… יקבל תלונה במשטרה. יקבל צו עיכוב מהמדינה כי הוא גנב. אני אשמיד אותו, אני אומר לך את זה, חד וחלק". באותה שיחה, התריס ואמר: "הנה, אני עופר, אומר, מאור גנב… שיתבע אותי הוצאת דיבה".
הנתבעים לא הכחישו את עצם הפרסומים. הגנתם המרכזית נשענה על טענת "אמת דיברתי", בטענה כי קבוצת הוואטסאפ אכן הייתה שייכת לחברה, ולכן מויאל הוא אכן "גנב". בנוסף, טענו כי פעלו בתום לב מתוך רצון להגן על עניין אישי וכשר – קניינם בקבוצה.
בית הדין דחה את טענות ההגנה מכל וכל. השופטת מזרחי-לוי קבעה כי המונח "גנב" מתאר אדם שלקח דבר שאינו שייך לו ביודעין וללא רשות. במקרה זה, התקיים סכסוך בעלות לגיטימי, כאשר לשני הצדדים היו טענות בעלות משקל. מויאל טען כי הקים וניהל את הקבוצה, לעיתים בזמנו הפנוי, וכי לא היו הוראות ברורות בנושא בחוזה העסקתו. הוא לא ראה בעצמו גנב, אלא מי שמחזיק ברכוש שלדעתו שייך לו. בית הדין קבע כי שאלת הבעלות על נכסים דיגיטליים כמו קבוצות ברשתות חברתיות היא מורכבת ואינה חד-משמעית. לכן, קבעה השופטת, "מר אהרון חרץ את דינו של התובע טרם בירור הנסיבות בערכאה המוסמכת, ובכך הוא חטא לאמת".
עוד נקבע כי מר אהרון חרג באופן בוטה מכל ניסיון להגן על ענייניו. הוא לא הסתפק בטענת הגניבה, אלא הוסיף כינויים כמו "נוכל" ו"מעל בכספים", האשמות שהן "מעבר לנדרש" ואינן משקפות אמת כלשהי. בפסק הדין נכתב כי "אין לתת יד למצב בו מעסיק שסבור שהעובד שלו חייב לו משהו… ישמיצו אחד את השני בפני קולגות ואנשי מקצוע".
בסיכומו של דבר, קבע בית הדין כי הנתבעים אחראים בעוולת לשון הרע, מבלי שעומדת להם אף אחת מההגנות שבחוק. נפסק כי הנתבעים התכוונו לפגוע בפרנסתו של מויאל. על כן, חויבו הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך 45,000 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח. בקשתו של התובע לחייב את הנתבעים בפרסום התנצלות נדחתה, בנימוק שהתובע יכול להפיץ את פסק הדין בעצמו.
סע"ש 24414-09-22
