סיומם של יחסי עובד-מעסיק טעון מטבעו במתחים רבים. לעיתים, מחלוקות עסקיות או אישיות גולשות לפסים מסוכנים, כאשר אחד הצדדים, מתוך תחושת כעס או קיפוח, בוחר להשתמש בנשק המילה הפוגענית. פסק דין חשוב שניתן לאחרונה, ביום 16 בספטמבר 2025, בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ממחיש היטב את הסכנה הטמונה בכך ומותח קו ברור בין מחלוקת לגיטימית לבין הוצאת דיבה אסורה.
הפרשה, שעמדה בפני כבוד השופטת וסגנית הנשיאה יפית מזרחי-לוי, נגעה לסכסוך שנראה במבט ראשון שגרתי בעידן הדיגיטלי. עובד, מר מאור מויאל, הועסק בחברה לשיווק ופרסום. במהלך עבודתו, הוא הקים וניהל קבוצות ברשתות החברתיות, ובראשן קבוצת וואטסאפ עסקית, שנועדה ליצירת קשרים ומכירות. לאחר שהעובד התפטר, התגלעה מחלוקת חריפה בינו לבין מעסיקו לשעבר, מר עופר אהרון, סביב השאלה למי שייכת הבעלות על אותה קבוצת וואטסאפ.
מכאן, הסיפור קיבל תפנית חדה. במקום לנהל את המחלוקת הכלכלית-קניינית בכלים המקובלים, בחר המעסיק לצאת למסע הכפשה אישי ושיטתי נגד עובדו לשעבר. הוא פנה לגורמים עסקיים שונים, לקולגות וללקוחות פוטנציאליים, והטיח בעובד האשמות חמורות ביותר. בין היתר, שלח הודעות כתובות בהן כינה את העובד "גנב" שטען כי "מעל בחברה", ואף השאיר הודעה קולית בה אמר: "הבן אדם גנב ונוכל. תיזהר ממנו… אמרתי את זה לכל הקולגות שלי". בשיחה אחרת, הגיע עד כדי איום מפורש: "אני אשמיד אותו, אני אומר לך את זה, חד וחלק".
העובד הגיש תביעת לשון הרע. המעסיק לא הכחיש את הפרסומים. טענת הגנתו המרכזית הייתה "אמת דיברתי". לשיטתו, מכיוון שקבוצת הוואטסאפ הייתה שייכת לחברה, הרי שהעובד אכן "גנב" אותה, ולכן דבריו היו אמת לאמיתה.
כאן טמון הלב המשפטי של פסק הדין והמסקנה החשובה ביותר ממנו. בית הדין קבע באופן חד משמעי כי גם אם הייתה מתקבלת טענת המעסיק שהבעלות בקבוצה היא של החברה, אין בכך כדי להפוך את העובד ל"גנב" ולהכשיר את מסע ההכפשות. השופטת מזרחי-לוי הסבירה כי המונח "גנב" טומן בחובו יסוד נפשי של כוונה פלילית – ליטול דבר שאינו שלך, ביודעין ובכוונה לשלול אותו מבעליו.
במקרה זה, התמונה הייתה מורכבת בהרבה. לעובד היו טענות לגיטימיות וברות משקל לבעלות על הקבוצה: הוא הקים וניהל אותה, לעיתים בזמנו הפרטי, והנושא כלל לא הוסדר בחוזה העסקתו. כלומר, לא היה מדובר במעשה גניבה קלאסי, אלא בסכסוך אזרחי-קנייני אותנטי, שבו כל צד סבר בתום לב שהצדק עמו. כפי שציין בית הדין, "התובע לא ראה את עצמו כמי שלוקח דבר שאינו שייך לו, אלא כמי שמחזיק בדבר ששייך לו".
במילים אחרות, המעסיק לקח לידיו את תפקיד המשטרה, התביעה ובית המשפט גם יחד. הוא "חרץ את דינו של התובע טרם בירור הנסיבות בערכאה המוסמכת, ובכך הוא חטא לאמת". בית הדין מבהיר כי אין לתת יד למצב שבו צד לסכסוך עבודה ממנה את עצמו לשופט ותליין ויוצא בפומבי בקריאות "גנב" נגד הצד שכנגד. הדרך הנכונה לבירור מחלוקות שכאלה היא בבית הדין, ולא באמצעות השמצות והכפשות שנועדו לפגוע בפרנסתו של אדם. כפי שנוסח זאת בפסק הדין: "זכות הביטוי איננה כוללת את הזכות להכפיש".
מסקנות והמלצות
פסק הדין מהווה תמרור אזהרה למעסיקים ולעובדים כאחד.
- למעסיקים: גם אם אתם חשים פגועים וסבורים כי עובד לשעבר נטל מכם רכוש – בין אם פיזי ובין אם דיגיטלי – היזהרו משימוש בביטויים החורגים מתיאור עובדתי של המחלוקת. כינויים כמו "גנב", "נוכל" או "רמאי" עלולים לחשוף אתכם לתביעת לשון הרע יקרה, שבה תתקשו מאוד להוכיח את הגנת "אמת דיברתי". הפתרון הוא פנייה לייעוץ משפטי ולערכאות המוסמכות, ולא לניהול "משפט שדה" פומבי.
- לעובדים: שמכם הטוב הוא נכס מקצועי יקר ערך. אם מעסיק לשעבר מפיץ עליכם שקרים או מכנה אתכם בכינויי גנאי הפוגעים בסיכוייכם למצוא עבודה חדשה, דעו כי החוק עומד לצידכם. חשוב לתעד כל פרסום פוגעני – הודעות, הקלטות ועדויות – ולפעול במהירות.
התוצאה הסופית של המקרה הייתה חיוב המעסיק והחברה לשלם לעובד פיצוי כולל של 61,500 ש"ח (45,000 ש"ח פיצוי, 1,500 ש"ח הוצאות משפט ו-15,000 ש"ח שכ"ט עו"ד). זהו מחיר כבד על מילים שנאמרו בכעס ובחוסר שיקול דעת.
אם נקלעתם לסיטואציה דומה, בין אם כמעסיקים החוששים מהתנהלות עובד ובין אם כעובדים ששמם הטוב הוכפש, חשוב לפעול בצורה שקולה ונכונה. אנו מזמינים אתכם לפנות למשרדנו לקבלת ייעוץ משפטי שיסייע לכם להגן על זכויותיכם ועל שמכם הטוב.
סע"ש 24414-09-22
