ביהמ"ש המחוזי דחה תביעה לביטול פסק דין בפרוייקט "השוקניון": "טענת התרמית לא הוכחה"
התובעים טענו כי פסק הדין מ-2017, שאכף עליהם הסכמי פשרה, הושג במרמה כשאחד היזמים צורף כתובע ללא ידיעתו. השופטת שירלי רנר קבעה כי היזם העיד שאינו זוכר אם חתם, וכי גם אם לא חתם – הדבר לא היה משנה את התוצאה
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה לביטול פסק דין חלוט שניתן לפני כשמונה שנים, וזאת לאחר שקבע כי טענת התובעים לתרמית בהשגת פסק הדין המקורי לא הוכחה. בפסק הדין, שניתן ביום 16 באוקטובר 2025 , קבעה כבוד השופטת שירלי רנר כי התובעים לא עמדו בנטל הכבד הנדרש להוכחת עילה נדירה זו של ביטול פסק דין, וכי גם לגופו של עניין, הסוגייה שעמדה בבסיס טענת התרמית לא הייתה משנה את תוצאת ההליך המקורי.
התובעים, חברת קל אל נכסים בע"מ ויוסף שאלתיאל, חויבו לשלם לנתבעת, חברת דירות עם בע"מ, הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.
הפרשה הנוכחית היא גלגול נוסף בסאגה המשפטית ארוכת השנים סביב "פרוייקט השוקניון" הכושל ברחוב אגריפס בירושלים. התביעה שהגישו כעת התובעים, ביקשה לבטל פסק דין שניתן ב-8 בנובמבר 2017 (ת"א 56366-09-14) על ידי השופט רפי יעקובי. פסק הדין המקורי מ-2017 אכף על התובעים (שהיו אז נתבעים) הסכמי פשרה קודמים, וחייב אותם להצטרף למכירת זכויותיהם בפרוייקט לצד ג'. ערעורים על פסק דין זה לבית המשפט העליון נדחו, וכך גם בקשה לדיון נוסף.
ליבת התביעה הנוכחית נסמכה על טענת תרמית חמורה. התובעים טענו כי ההליך המקורי מ-2014 הוגש תוך הצגת מצג שווא, שכן אחד משלושת התובעים באותו הליך, היזם עו"ד יוסף ריכטר, כלל לא ידע על הגשת התביעה בשמו ומעולם לא חתם על ייפוי כח למשרד עורכי הדין שייצג אותו לכאורה.
לטענת התובעים, הדבר נודע להם במקרה, במסגרת פגישה חברתית שקיים עו"ד ליאור ציגלר עם עו"ד ריכטר בשנת 2022. בתצהירו, טען עו"ד ציגלר כי ריכטר היה "המום" ו"הביע תדהמה" כששמע שהיה תובע בהליך, והכחיש נמרצות שנתן ייפוי כוח כלשהו. לטענת התובעים, צירופו של ריכטר נועד לרמות את בית המשפט, ומשנשמטה "רגל" זו, דין פסק הדין להתבטל.
הנתבעת, חברת דירות עם בע"מ טענה מנגד כי דין התביעה להידחות על הסף. הנתבעת טענה כי לא בוצעה כל תרמית , וכי בשיחה שערך בא כוחה עם עו"ד ריכטר, האחרון כלל לא טען שלא חתם, אלא רק שאינו זוכר את האירוע משנת 2014. עוד נטען כי לצירופו של ריכטר כלל לא הייתה השפעה מהותית על פסק הדין המקורי.
במרכז פסק הדינה של השופטת רנר עמדה עדותו של עד המפתח, עו"ד יוסף ריכטר, אשר זומן לעדות על ידי התובעים עצמם. השופטת ציינה כי עדותו של ריכטר הייתה "לחלוטין מהימנה" עליה, בהיותו צד שאינו בעל עניין בתוצאות ההליך.
ריכטר אכן אישר בעדותו כי לא היה מודע לניהול ההליך ב-2014 ולא היה לו עניין בו, וכי כל נושא הפרוייקט "כואב לו" ומהווה "פצע בעבר שלו" לאחר שהפסיד בו כספים רבים. עם זאת, ובניגוד לגרסת התובעים, ריכטר לא העיד כי הוא זוכר שלא חתם על ייפוי הכח. תחת זאת, הוא חזר והסביר מדוע אינו מסוגל לזכור אירוע כזה: "מדובר על תיק שהוא משנת 2014… וארוע של חתימה על ייפוי-כח זה עניין של כמה שניות… איך אני יכול לזכור משהו שהיה חתימה של כמה שניות ב-2014? אי-אפשר".
זאת ועוד, בחקירתו הנגדית אישר עו"ד ריכטר כי משרד עורכי הדין של הנתבעת ייצג אותו בלמעלה מעשר תביעות שונות הקשורות לפרוייקט השוקניון, והגם שלא זכר ספציפית שחתם על ייפויי כח, הוא הניח שכך אכן עשה ("אני מניח שכן, אבל אני לא זוכר").
השופטת רנר קבעה כי בנסיבות אלה, "חוסר האפשרות לזכור חתימה קונקרטית על יפוי כח ספציפי היא מובנת". היא קבעה כי העובדה שריכטר לא זכר שחתם "אינה שקולה לאמירה כי הוא זוכר שלא חתם". השופטת אף העדיפה את עדותו של ריכטר על פני זו של עו"ד ציגלר (שהוא בעל עניין בתיק), וציינה כי מעדותו של ציגלר עצמו עלה כי הוא לא היה משוכנע בדברים, ולכן נזקק לפגישה שנייה עם ריכטר כדי "לוודא ששמע טוב".
לפיכך, נקבע כי "התשתית העובדתית שביסוד התביעה לביטול פסק הדין – אי החתימה על יפוי הכח, לא הוכחה, ודי בכך על מנת שהתביעה תידחה". השופטת הוסיפה כי גם העובדה שייפוי הכח עצמו לא אותר כיום, שמונה שנים לאחר פתיחת ההליך, אינה מוכיחה שלא נחתם מעולם.
למעלה מן הנדרש, קבעה השופטת כי גם אם הייתה מוכחת טענת התרמית (כלומר, שייפוי הכח אכן לא נחתם), דין התביעה היה להידחות. זאת משום שלא הוכח כי הדבר היה משנה את תוצאת פסק הדין המקורי. השופטת ניתחה את פסק הדין מ-2017 ומצאה כי "ליבת פסק הדין" הייתה הקביעה כי הנתבעת, "דירות עם", ענתה על דרישות הסכמי הפשרה כרוכשת, וכי קמה מחויבותם של בעלי היחידות (התובעים דכאן) למלא את התחייבותם.
השופטת קבעה כי טענות התובעים כיום, לפיהן ליזמים (כולל ריכטר) לא היה מעמד להגיש את התביעה ב-2014 בשל הליכי כינוס, הן טענות שכבר "נדונו והוכרעו" בפסק הדין המקורי, ואין מקום להעלותן שוב. בסופו של דבר, קבעה השופטת, "צרופו של עו"ד ריכטר כצד להליך לא העלה ולא הוריד".
ת"א 47205-12-22
