בית המשפט דחה את ערעור האחים שפירא: לא ניתן "לצבוע" מניות שהתקבלו בשינוי מבנה לצורכי מס

בית המשפט דחה את ערעור האחים שפירא: לא ניתן "לצבוע" מניות שהתקבלו בשינוי מבנה לצורכי מס

השופט גורמן קיבל את עמדת רשות המסים, וקבע כי מכירת מניות "שפיר הנדסה" תחויב במס פרו-רטה המשקלל את ימי הרכישה השונים של הנכסים שהועברו. המשמעות: האחים שפירא ישלמו מס גבוה יותר, הכולל שיעורי מס שוליים היסטוריים, על אף נסיונם לזהות ספציפית את המניות הנמכרות.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את ערעורם של האחים גיל, הראל, ישראל וחן שפירא כנגד פקיד שומה פתח תקווה. פסק הדין, שניתן ב-9 באוקטובר 2025, על ידי כבוד השופט אבי גורמן' עסק בשאלת הליבה של אופן חישוב מס רווח הון בעקבות מכירת מניות שהתקבלו במסגרת שינוי מבנה מורכב.

השופט גורמן אימץ במלואה את עמדת רשות המhסים, וקבע כי האחים אינם רשאים לייחס את המניות שמכרו באופן ספציפי לנכס בעל שיעור מס מופחת. תחת זאת, קבע בית המשפט כי יש לחשב את המס בשיטת "פרו-רטה", המשקללת את שווי שני הנכסים שהועברו לחברה במסגרת שינוי המבנה.

תחילתה של הפרשה בשנת 2014, אז ביצעו האחים שפירא שינוי מבנה לפי סעיף 104ב לפקודת מס הכנסה. במסגרת זו, הם העבירו את מניותיהם בשתי חברות שונות – "שפיר מבנים 1991 בע"מ" ו"שפיר מחצבות ותעשיות בע"מ" – לחברה קולטת חדשה שהוקמה לשם כך, "שפיר הנדסה ותעשייה בע"מ". בתמורה, קיבל כל אחד מהאחים 69,999,900 מניות בחברה הקולטת החדשה, אשר נרשמה למסחר בבורסה.

הפער המהותי, שהוביל למחלוקת המס, נעוץ במועדי הרכישה ההיסטוריים של שתי החברות המקוריות. מניות "שפיר מבנים" נרכשו בשנים 1991 ו-1993, כלומר לפני "היום הקובע" (1.1.2003) של 'רפורמת רבינוביץ'. כתוצאה מכך, מכירתן מחויבת בחישוב "פיצול לינארי", הכולל שיעור מס שולי גבוה על עליית הערך שקדמה לרפורמה. לעומת זאת, מניות "שפיר מחצבות" נרכשו במלואן במהלך שנת 2005, לאחר הרפורמה, ועל כן כל רווח ההון ממכירתן זכאי לשיעור המס המופחת (כ-25%).

כדי ליהנות משיעור המס הנמוך, נקטו האחים שפירא בצעד טכני מחושב. בהתבסס על הערכת שווי שקבעה כי מניות "שפיר מחצבות" (הנכס ה"זול" מבחינת מס) היוו 53.1% מהשווי הכולל , חישבו האחים כי 37.1 מיליון מהמניות החדשות שקיבלו שויכו ל"שפיר מחצבות", בעוד 32.8 מיליון שויכו ל"שפיר מבנים". על מנת "לשמר את יכולת הזיהוי הנפרדת"' הפקיד כל אחד מהאחים את שני סוגי המניות הללו בשני חשבונות נאמנות נפרדים.

במהלך השנים 2016-2018, מכרו האחים מניות בשלוש פעימות . בדיווחיהם לרשות המסים, הם טענו כי המניות שנמכרו הן אך ורק אלו שהוחזקו בחשבון הנאמנות של "שפיר מחצבות", ועל כן דיווחו על רווח הון החייב כולו במס המופחת.

טענתם המשפטית המרכזית הסתמכה על תקנה 5 לתקנות מס הכנסה (חישוב רווח הון במכירת נייר ערך הנסחר בבורסה). תקנה זו מאפשרת למוכר ניירות ערך זהים שנרכשו במועדים שונים, להוכיח לפקיד השומה את יום הרכישה והמחיר המקורי של נייר ערך מסוים. לשיטתם, סעיף 104(א)(3) לפקודה קובע כי יום הרכישה של המניות החדשות ("שפיר הנדסה") הוא יום הרכישה של הנכס המועבר (1991/1993 ו-2005). משכך, טענו, הם מחזיקים בניירות ערך זהים (מניות שפיר הנדסה) ש"נרכשו במועדים שונים", ותקנה 5, יחד עם ההפרדה בחשבונות הנאמנות, מאפשרת להם לזהות ספציפית את המניות "הזולות" ולמכור רק אותן.

רשות המיסים, מנגד, דחתה את הדיווח וקבעה כי לא ניתן "לצבוע" את המניות. לשיטת הרשות, כל המניות החדשות של "שפיר הנדסה" התקבלו באותו היום (מועד שינוי המבנה), וכל מניה ומניה משקפת זכויות יחסיות בשני הנכסים המועברים גם יחד. לכן, קבע פקיד השומה, יש לחשב את המס בשיטת "פרו-רטה" – כך שכל מכירה משקפת מכירה יחסית של שני הנכסים המקוריים, וחלק יחסי מרווח ההון יחויב במס השולי הגבוה.

השופט גורמן, כאמור, קיבל את עמדת המדינה במלואה. בפסק דין מנומק, קבע השופט כי תכלית החקיקה של סעיפי שינוי המבנה היא "עירוב הנכסים" ויצירת "נכס חדש המורכב מכלל המניות שהועברו". הוא קבע כי כל מניה ומניה בחברה הקולטת משקפת "זכויות יחסיות לשתי החברות המועברות".

השופט ניתח את סעיף 104(א)(3) לפקודה, שעליו הסתמכו המערערים, וקבע כי פרשנותם שגויה. הוא פסק כי הכלל (הרישא של הסעיף) קובע שמועד הרכישה של המניות החדשות הוא מועד שינוי המבנה (קרי, 2014). החריג (הסיפא), המייחס את יום הרכישה ההיסטורי, נועד אך ורק "לעניין החיוב במס… לפי סעיף 91(ב1)" – כלומר, הוא הוראה טכנית שנועדה להבטיח כי שיעור המס ההיסטורי הגבוה אכן יחול (כדי למנוע תכנון מס), אך הוא אינו קובע ימי רכישה שונים לצורך הפעלת תקנה 5.

משכך, קבע השופט גורמן, כל מניות "שפיר הנדסה" נרכשו במועד אחד, ולכן תקנה 5 (החלה רק על "ניירות ערך זהים שנרכשו במועדים שונים") כלל אינה רלוונטית למקרה.

השופט הוסיף כי תכליתו של סעיף 104ב היא "ניטרליות מיסויית" – דחיית מס ולא יצירת הטבת מס חדשה. הוא קבע כי הפעולה הטכנית של שמירת המניות בחשבונות נפרדים "מבקשת לחתור תחת מיסוי המשקף את היחסיות הניצבת בבסיס הוראות המחוקק" ומהווה ניסיון להתעלם מ"תוכנו הכלכלי המהותי של שינוי המבנה". קבלת עמדת האחים, כך נקבע, הייתה מעניקה להם "הקלת מס שאין לה הצדקה ושלא הייתה אפשרית בדרך אחרת".

בסיום פסק הדין, קבע השופט כי שיטת הפרו-רטה בה נקטה רשות המיסים "היא המביאה למיסוי נכון", "הוגנת לשני הצדדים, ומשקפת תוצאת מס ראויה ונכונה".

הערעורים נדחו , והאחים שפירא חויבו בהוצאות המדינה בסך 40,000 ש"ח.

ע"מ 64822-03-23, 64815-03-23, 64821-03-23, 64810-03-23