בעלי נחלה חקלאית יפצו את המדינה ב-2.17 מיליון ש"ח על שורת שימושים חורגים
בית המשפט דחה את טנות הנתבעים להסדרת השימושים וקיבל את עמדת רשות מקרקעי ישראל, שכללה חיוב ב"רווח יזמי" על הבנייה הלא חוקית. בין ההפרות: שלוש יחידות דיור לא מאושרות, מחסני ענק שהוסבו לעסק קייטרינג ולמינימרקט, ומשתלה מסחרית על שטח של 1.5 דונם. השופט: "עשו שימושים חורגים מבלי שפנו לתובעת ומבלי לקבל את אישורה"
בפסק דין חריף ונוקב, קיבל בית משפט השלום בקריית גת תביעה כספית שהגישה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שני בעלי נחלה במושב אמונים, וחייב אותם לשלם למדינה סכום מצטבר של כ-2.17 מיליון ש"ח. פסק הדין, שניתן ב-19 באוקטובר 2025, חותם מאבק משפטי שחשף שורה ארוכה של שימושים חורגים ובנייה בלתי חוקית רחבת היקף בשטח חקלאי.
השופט משה הולצמן קיבל את עמדת רמ"י וקבע כי הנתבעים, שמואל ויורם חיון, ביצעו שורה של הפרות יסודיות בנחלה מספר 65 במושב. התביעה, שהוגשה במקור על סך של כ-1.2 מיליון ש"ח, התייחסה לדמי שימוש ורווח יזמי עבור התקופה שקדמה להגשתה, אך בית המשפט אישר את בקשת רמ"י ופסק פיצויים גם עבור התקופה שממועד הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין, לאור העובדה שהשימושים החורגים נמשכו.
כתב התביעה המקורי פירט שורה ארוכה ומפורטת של שימושים בלתי חוקיים שביצעו הנתבעים בנחלה, שאמורה לשמש על פי הסכם המשבצת למגורים, מבני משק ועיבוד חקלאי. בין ההפרות המרכזיות שצוינו:
- שלוש יחידות דיור לא חוקיות: יחידת דיור שנייה בשטח של כ-110 מ"ר שהוקמה בקומת עמודים שאושרה במקור כמחסן , יחידת דיור שלישית בשטח של כ-200 מ"ר , ויחידת דיור רביעית (קרוואן) בשטח 40 מ"ר.
- מחסנים שהוסבו לעסקים: מחסן שאושר כחקלאי חולק לשניים ושימש לאחסנת ציוד קייטרינג (350 מ"ר) ולנגריה (330 מ"ר).
- מחסן נוסף לא חוקי: מבנה של 250 מ"ר ללא אישור ששימש גם הוא לאחסנת ציוד קייטרינג.
- עסקים מסחריים: משתלה ועסק לחומרי גינון בשם "אבני חיים", שכללו תצוגה, אחסנה ומכירה על שטח כולל של 1.5 דונם.
- שימושים נוספים: אחסנת חומרים לגינות בשטח 200 מ"ר וחניית משאיות תדלוק.
מנגד, הנתבעים טענו כי נפלו פגמים בשומת רמ"י וכי יש לחייבם בשיעור מופחת של 5% ולא 6% כפי שדרשה הרשות. טיעונם המרכזי היה כי חלק מהשימושים הופסקו , וכי רבים אחרים ניתנים להסדרה בדיעבד, בהתאם להחלטות ונהלים שונים של מועצת מקרקעי ישראל. כך למשל, טענו כי ניסו להסדיר את יחידת הדיור השלישית אך רמ"י סירבה לקבל את התוכניות בשל שימושים לא מוסדרים אחרים בנחלה.
השופט הולצמן דחה את טענות ההגנה המרכזיות של הנתבעים. באשר לניסיונם להסתמך על נהלי הסדרה שונים של רמ"י, קבע השופט כי "על מנת להסתמך על ההחלטות והנהלים שפורטו… היה על הנתבעים לפנות לתובעת על מנת לקבל את אישורה", אך הם פעלו על דעת עצמם. "הנתבעים… עשו שימושים חורגים מבלי שפנו לתובעת ומבלי לקבל את אישורה על מנת להסדיר את השימושים החורגים". השופט ציין כי הניסיון הבודד להגיש בקשה עבור יחידת הדיור השלישית נדחה, כפי שהעיד הנתבע 1 בעצמו, בדיוק בשל חריגות הבנייה האחרות בנחלה.
בית המשפט אימץ את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעמו, השמאי יעקב ביר, וכן קיבל שתי קביעות משפטיות משמעותיות:
- שיעור דמי השימוש: נקבע כי יש לחשב את דמי השימוש לפי שיעור של 6% מערך הקרקע, כפי שדרשה רמ"י, בהתאם לנהליה ולפסיקות קודמות.
- חיוב ברווח יזמי: בית המשפט קבע כי יש לחייב את הנתבעים גם ברכיב "רווח יזמי". השופט ציטט פסיקות קודמות (כגון עניין קלקודה ) וקבע כי "רמ"י כבעלת הקרקע זכאית לקבל דמי שימוש ראויים… שווים של שימושים חורגים אלו צריכים להיגזר משווי המקרקעין בהתאם לשימושים שבוצעו בהם בפועל. שווי זה כולל גם את רכיב הרווח היזמי".
פסק הדין פירט את הסכומים שבהם חויבו הנתבעים עבור כל אחת מההפרות, לאחר שקלול עדויות, דוחות פיקוח וחוות דעת המומחה.
יחידות הדיור:
- היחידה השנייה (97 מ"ר): אושרה בעבר כמחסן בקומת עמודים אך נסגרה למגורים ללא היתר. הנתבע לא הצליח להציג היתר בנייה כחוק. חויב בסך 163,563 ש"ח.
- היחידה השלישית (166 מ"ר): הנתבע 1 הודה כי הוא מתגורר בה ללא היתר. חויב בסך 458,006 ש"ח.
- היחידה הרביעית (קרוואן, 40 מ"ר): הנתבע הודה שהוצב ללא היתר. טענתו כי הקרוואן שייך לאחיו נדחתה על ידי בית המשפט כ"עדות כבושה" שלא הוכחה. חויב בסך 95,325 ש"ח.
השימושים המסחריים:
- משתלת "אבני חיים": ההגנה טענה לשטח של 1,000 מ"ר , אך בית המשפט קיבל את עמדת רמ"י, שגובתה בפיענוח תצלומי אוויר (GIS), וקבע את השטח על 1,500 מ"ר. עבור שימוש מסחרי זה חויבו הנתבעים בסך 794,620 ש"ח.
- אחסנת ציוד קייטרינג (דרום, 338 מ"ר): טענת הנתבע כי העסק פסק לפעול בתקופת הקורונה לא הוכחה כראוי. חויב בסך 210,312 ש"ח.
- הנגריה שהפכה למינימרקט (צפון, 267 מ"ר): דוחות פיקוח עדכניים (מ-2022 ו-2023) הוכיחו כי במקום פעל "מינימרקט" פעיל לממכר פירות, ירקות ומוצרי מזון. גרסת הנתבע 1 שהעיד כי "לא ראה דבר כזה" נדחתה לחלוטין ונקבע כי היא "אינה מתיישבת עם דוחות הפיקוח והתמונות". חויב בסך 115,736 ש"ח.
- מחסן איסכורית נוסף (159 מ"ר): שימש גם הוא לאחסנת ציוד קייטרינג. חויב בסך 124,577 ש"ח.
חיובים נוספים הוטלו על משרד יביל (כ-22,468 ש"ח) , וכן חיובים סמליים שחויבו לשנת 2018 בלבד עבור אחסנה פתוחה וחניית משאיות, לאחר שרמ"י לא הוכיחה את המשך קיומם. תביעה אחת, בנוגע לאחסנת רהיטים, נדחתה לאחר שרמ"י חזרה בה בסיכומיה.
לסיכום, התביעה התקבלה כמעט במלואה. הנתבעים חויבו לשלם לרמ"י סך של 1,991,366 ש"ח עבור דמי שימוש , וסך נוסף של 184,953 ש"ח עבור רכיב הרווח היזמי. בנוסף, הם יישאו בשכר טרחת עורך הדין של רמ"י בסך 80,000 ש"ח ובהחזר הוצאות המומחים.
ת"א 21126-03-20
