בית המשפט קבע: כינוי "בני ברוך" כ"כת" – לשון הרע; הנתבע יפצה את העמותה ב-168,000 ש"ח ויפרסם התנצלות
לאחר הליך משפטי שארך 12 שנה, דחה בית המשפט את כל טענות ההגנה של הנתבע, וקבע כי פעל ב"חוסר תום לב" ובמטרה לפגוע בעמותה. בפסק הדין נמתחה ביקורת חריפה על עדי הגנה מרכזיים, ועל "ניגוד עניינים חמור" של "המרכז הישראלי לנפגעי כתות"
בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל במלואה תביעת לשון הרע שהגישה עמותת "בני ברוך" נגד אהרון אפלבאום, אשר כינה את העמותה "כת" במכתב שהפיץ לבכירים במשרד החינוך. בפסק דין חריף ומפורט, שניתן ביום 22 באוקטובר 2025, קבע כבוד השופט אריאל ברגנר כי הנתבע לא הוכיח את טענותיו, פעל מתוך "משימה אובססיבית לפגוע בתובעת" וב"חוסר תום לב", וחייב אותו בפיצוי כפול בסך 168,000 ש"ח. בנוסף, הורה בית המשפט לנתבע לפרסם מכתב התנצלות על חשבונו בעיתון "ישראל היום".
תחילתה של הפרשה בדצמבר 2012, אז שלח אפלבאום מכתב תלונה שכותרתו "תכנים בעייתיים שאושרו כתכנית לימודים בבית-ספר יסודי". המכתב הופץ לגורמים בכירים, בהם שר החינוך דאז גדעון סער ומנכ"לית המשרד. במכתבו טען אפלבאום כי תכנית "לגדול בכיף", המשויכת לעמותת בני ברוך (המוכרת גם כ"קבלה לעם"), היא מסווה לפעילות של "כת".
המכתב ייחס לעמותה, שבראשה עומד מיכאל לייטמן, "אופי כתתי", וטען כי מטרתה הסמויה היא "שליטה בחברים בארגון וצבירת כוח". אפלבאום האשים את העמותה כי היא מביאה את חבריה ל"חיים של תלות ושיעבוד", מפעילה "מניעת שינה" כאמצעי שליטה, מעודדת "ניתוק של החברים בכת מבני משפחותיהם" , ומשתמשת בשיטות הדומות לאלו של "סיינטולוגיה" כדי לחדור למערכת החינוך.
בכתב הגנתו, טען אפלבאום כי פעל מתוך מניע אישי, לאחר שבנו הצטרף לשורות העמותה. הוא טען כי "חזה מקרוב" כיצד העמותה פועלת "להשתלט על תודעתם… כספם וחייהם" של חבריה וגורמת ל"ניתוק מוחלט" ממשפחותיהם. הוא טען כי עומדות לו הגנת "אמת דיברתי", בטענה שבני ברוך היא אכן "כת" , וכן הגנות "תום לב", שכן פנה לרשות מוסמכת (משרד החינוך) והביע את דעתו בעניין ציבורי.
לאחר הליך הוכחות ארוך, שכלל "עשרות עדים על פני עשרות ישיבות", דחה השופט ברגנר את כל טענות ההגנה של הנתבע באופן מוחלט.
ראשית, קבע השופט כי הכינוי "כת" והייחוסים הנלווים לו מהווים לשון הרע חמורה. הוא ציין כי "המילה כת מתקשרת מיידית אל 'גואל רצון'… 'משפחת מנסון' ועוד… כאשר לכולן משמעות שלילית ביותר ולחלקן אף פלילית".
בליבת פסק הדין, קבע השופט כי הנתבע כשל לחלוטין בהגנת "אמת דיברתי". השופט ציין כי המושג "כת" הוא "עלום ולא ברור" ו"אין לו כל הגדרה חוקית" בישראל. באופן תמוה, ציין השופט, לאחר 12 שנות משפט בהן טען הנתבע כי בני ברוך היא כת, הוא "זנח את הטענה" בסיכומיו, מה שמהווה "ויתור עליה".
השופט בחן אחת לאחת את 8 הטענות ל"מאפיינים כיתתיים" שהנתבע כן ניסה להוכיח, ודחה את כולן. בין היתר נדחתה הטענה ל"חיים של תלות ושעבוד". השופט ציין כי התרשם עמוקות מעדי התובעת, בהם ח"כ חנוך מילביצקי וטייס אל-על בדרגת סא"ל (מיל') ארז הררי, אשר תוארו כבעלי "אישיות עצמאית ביותר" ו"אישיות חזקה", ועדויותיהם האמינות סתרו כל טענה לשעבוד. גם הטענות לניתוק מהמשפחה, הזרמת כספים בכפייה ושליטה בחיי היומיום נדחו.
אך גולת הכותרת של פסק הדין היא הקביעה כי הנתבע פעל ב"חוסר תום לב". השופט קבע כי שוכנע "באופן ברור וחד משמעי" כי הנתבע "התכוון ע"י הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה".
השופט מצא כי הנתבע פעל מתוך "משימה אובססיבית" והונע ממניעים פסולים. הנתבע הודה בחקירתו כי מטרתו הייתה "להביא לסגירת פעילות התובעת ושמר לייטמן ייכנס לכלא". עוד התברר כי הנתבע שכר חוקר פרטי, וכשהחוקר "לא מצא דבר", הנתבע "לא היה מרוצה מכך".
בנוסף, חשף פסק הדין "ניגוד עניינים מובהק וחמור" בפעולותיו של הנתבע ושל "המרכז הישראלי לנפגעי כתות". התברר כי הנתבע כלל לא ניסח את המכתב בעצמו, אלא "אנשי המרכז". במקביל, הנתבע הודה כי הוא "תורם מרכזי ופעיל במרכז". מנכ"לית המרכז, רחל ליכטנשטיין, העידה מטעם הנתבע, אף שבמסגרת הליך קודם, המרכז עצמו הגיע להסדר גישור עם בני ברוך, פרסם התנצלות והסיר את שם העמותה מרשימת הכתות באתר שלו. השופט קבע כי עדותה "מוטה ואינה אמינה".
השופט אף פסל לחלוטין את עדויותיהם של עדי הגנה מרכזיים נוספים. על העדה אילנית יזרסקי קבע כי עדותה "בלתי אמינה בעליל", וכי במהלך המשפט היא הפרה ביודעין החלטה שיפוטית, יצרה קשר עם עדה אחרת וביצעה "מעשה של שיבוש מהלכי המשפט". גם עדותו של תומר אפלבאום, בנו של הנתבע, נמצאה "בלתי אמינה" ו"חסרת בסיס אמיתי".
לאור הכוונה המפורשת לפגוע, פסק השופט ברגנר את כפל הפיצוי הסטטוטורי המקסימלי, בסך 168,000 ש"ח, והורה לנתבע לפרסם התנצלות על חצי עמוד בעיתון "ישראל היום".
ת"א 23862-03-13
