פסק דין בתביעת הדיבה: חבר מועצת עיריית פ"ת, עו"ד אורי אהד, יפצה עובדת בכירה ב-120,000 ש"ח בגין טענות ל"מכרז תפור"
השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע קבעה כי אהד הכפיש את העובדת אסנת פישר ללא בסיס עובדתי כשייחס לה קנוניה, ופעל מתוך יריבות פוליטית עם ראש העיר. עוד נקבע: אהד הדליף את מכתבו לתקשורת. עם זאת, הטענה כי העובדת הסתירה מידע על הרשעתה המשמעתית – נהנית מהגנת "אמת בפרסום"
בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל באופן חלקי תביעת לשון הרע שהגישה עובדת עיריית פתח תקווה בכירה, אסנת פישר, נגד חבר מועצת העיר, עורך הדין אורי אהד. בפסק דין שניתן ביום 30 ביוני 2025, קבעה השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע כי אהד יפצה את פישר בסכום של 120,000 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח. זאת, לאחר שנקבע כי אהד הפיץ טענות חסרות בסיס על "מכרז תפור" ופעל מתוך מניעים פוליטיים.
תחילתה של הפרשה ביולי 2020, כאשר עיריית פתח תקווה פרסמה מכרז לתפקיד מבקר/ת העירייה. פישר, עובדת עירייה ותיקה משנת 1989 וסמנכ"לית, הגישה את מועמדותה. יומיים לפני כינוס ועדת הבחינה, ב-19 באוקטובר 2020, שלח אהד, ששימש אז כחבר מועצה, מכתב חריף ל-11 גורמים, כולל חברי הוועדה ובכירים במשרד הפנים.
במכתבו טען אהד שלוש טענות מרכזיות: ראשית, הוא "התריע" כי המכרז "תפור" וכי פישר "למעשה כבר זכתה" בתפקיד בזכות תמיכה מובטחת מראש העיר וסיעתו; שנית, טען כי פישר "הסתירה" מחברי הוועדה מידע מהותי – הרשעה משמעתית קודמת שלה משנת 2013; ושלישית, העלה ספקות לגבי עמידתה בתנאי הסף, בפרט בדרישת הניסיון בעבודת ביקורת.
פישר, שלא נבחרה לבסוף לתפקיד, הגישה תביעת דיבה בסך 900,000 ש"ח , בטענה שמכתבו של אהד "חיסל את סיכוייה" והציג אותה באופן כוזב ומשפיל. היא טענה כי אהד גם דאג להפיץ את הדברים בתקשורת המקומית , במטרה להשפיע על הוועדה.
בפסק הדין המפורט, ניתחה השופטת מימון שעשוע כל אחת מטענותיו של אהד.
השופטת קבעה כי הטענה ל"מכרז תפור" מהווה לשון הרע חמורה, המייחסת לפישר "מעורבות בשחיתות שלטונית, קנוניה והתנהלות לא תקינה".
בחינת הגנת "אמת הפרסום" שהעלה אהד נדחתה מכל וכל. אהד ביסס את טענתו החמורה על שיחה אקראית שקיים עם פישר ובעלה כשנתיים קודם לכן, באוגוסט 2018, בה סיפרו לו כי הם תומכים בקמפיין של ראש העיר רמי גרינברג. השופטת קבעה כי ה"קפיצה הנחשונית" משיחה זו למסקנה כי המכרז "תפור" היא "בגדר ספקולציה מרחיקת לכת ובלתי מבוססת".
השופטת מתחה ביקורת נוקבת על מניעיו של אהד וקבעה: "התרשמתי בבירור, כי העילה היחידה להשתלחות מרושעת זו בתובעת… היתה היריבות הפוליטית בינו – כראש סיעת האופוזיציה, לבין ראש העיר המכהן". נקבע כי אהד, מתוך רצונו "להתנגח בראש העיר", מצא במועמדותה של פישר "כר פורה לתאוריית הקונספירציה שהגה". משכך, נקבע כי לא עומדת לאהד הגנת אמת הפרסום וגם לא הגנת תום הלב.
בניגוד לטענת ה"מכרז התפור", בבחינת הטענה כי פישר "הסתירה" את הרשעתה המשמעתית מ-2013, קיבל בית המשפט את עמדת אהד.
השופטת ציינה כי פישר אכן לא נשאלה בטפסי המכרז על הרשעה משמעתית , ולכן לא ניתן לומר שהפרה חובת גילוי אקטיבית. עם זאת, נקבע כי המידע על ההרשעה (שנגעה לאישור תוספות שכר שניתנו בניגוד לחוק שנים קודם לכן ) הוא "נתון רלוונטי" שחברי ועדה סבירים היו רוצים לשקול בבואם לבחור מבקר עירייה, תפקיד ש"יושרה אישית והקפדה על קלה כחמורה" הן תכונות חיוניות עבורו.
לפיכך, קבעה השופטת כי השימוש במונח "הסתרה" ביחס למידע רלוונטי "אינו שגוי או מטעה, גם בהעדר חובת גילוי מפורשת". בשל העניין הציבורי והרלוונטיות של המידע, קבע בית המשפט כי בנקודה זו עומדת לאהד הגנת "אמת הפרסום".
אהד טען להגנתו כי שלח את המכתב בתפוצה מצומצמת ל-11 גורמים רלוונטיים בלבד, ולא הדליף אותו לתקשורת. השופטת דחתה טענה זו באופן נחרץ.
לאחר בחינת מועדי הפרסומים במקומונים "מלאבס" ו-"mynet", שציטטו את המכתב עוד בטרם נשלח רשמית , וכן את עדויות העיתונאים (ששמרו על חיסיון ), קבעה השופטת: "הגעתי למסקנה – ברמת וודאות העולה על מאזן ההסתברויות, כי הנתבע הוא שהפיץ את המכתב לעיתונאים… לצורך פרסומו המיידי".
בבואה לפסוק את גובה הפיצוי, הדגישה השופטת כי אהד הכפיש את פישר כ"מושחתת" ו"עושת דברם" של בכירי העירייה ללא כל בסיס עובדתי , ומיהר לפרסם זאת ברבים "כדי לנגח את ראש העיר וסיעתו, תוך הכפשת שמה של התובעת ללא הצדקה". השופטת ציינה כי אין לה ספק שנגרמה לפישר "עגמת נפש ובושת פנים… עצומה".
עם זאת, בית המשפט דחה את טענת פישר כי יש לפצותה על אובדן הזכייה במכרז, בקביעה כי "אין לדעת מה היו סיכוייה לזכות במכרז… אלמלא המכתב והפרסומים". כמו כן, נדחתה הטענה כי נמנעה ממנה הזדמנות הוגנת; עיון בפרוטוקול הוועדה הראה כי ניתנה לה "הזדמנות הוגנת ומלאה להשיב לכל הטענות".
ת"א 79032-12-20
