"רקמו מזימות לרמות את ביהמ"ש": הבת טענה שאמה ביטלה את הצוואה בפתק; המומחית קבעה – "סביר מאוד" שהבת זייפה את החתימה בעצמה
בפסק דין חריף, ביטל השופט ליאור ברינגר צו ירושה שהוציאה הבת, וקיבל את תביעתה של כלתה (אשת הבן) להכיר בצילום צוואה. הבת טענה לביטול הצוואה באמצעות פתק, אך התברר כי חתימת האם עליו זויפה. עוד קבע ביהמ"ש: הצוואה המקורית נערכה כדי להבריח את העיזבון מנושי הבת ואחיה, שהיו שקועים בחובות של עשרות מיליוני יורו. הבת חויבה בהוצאות עתק של 581,000 ש"ח.
דרמה משפטית יוצאת דופן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו הגיעה לסיומה בפסק דין נדיר בחומרתו, שניתן ביום 26 באוגוסט 2025. כבוד השופט ליאור ברינגר קיבל במלואה את תביעתה של אזרחית זרה (התובעת) נגד אחותו של בעלה (הנתבעת), ביטל צו ירושה קודם, והורה על קיום צוואה שהעתק צילומי שלה בלבד הוצג בפניו.
בליבת פסק הדין, קובע השופט ברינגר כי הנתבעת (בתה של המנוחה) ועדיה "רקמו מזימות לרמות את בית המשפט" , וכי פתק ביטול צוואה שהציגה הנתבעת – אשר לכאורה נחתם על ידי אמה המנוחה – זויף. חוות דעת מומחית שמונתה מטעם בית המשפט קבעה כי "סביר מאוד" שהנתבעת היא זו שזייפה את חתימת אמה על הפתק.
תחילתה של הפרשה בשנת 2016, עם פטירתה של האם המנוחה. כחמש שנים לאחר מכן, בשנת 2021, פנתה הבת (הנתבעת) לרשם הירושות וקיבלה צו ירושה, לפיו אחיה (מר י', בעלה של התובעת) הסתלק מחלקו בעיזבון לטובתה, והיא הפכה ליורשת היחידה של מלוא העיזבון. הנתבעת עשתה זאת תוך הסתרה מכוונת של עובדה מהותית: בשנת 2015, חתמה האם המנוחה על צוואה ברורה בפני עדים, בה הורישה את כל רכושה דווקא לכלתה, התובעת.
התובעת, המתגוררת בחו"ל ואינה דוברת עברית, גילתה על צו הירושה שניתן במחשכים ופנתה מיד, באמצעות בא כוחה בבקשה לביטולו. היא ביקשה לקיים תחתיו את צוואת המנוחה מ-2015. האתגר המרכזי שעמד בפניה היה העובדה שבידיה היה העתק צילומי בלבד של הצוואה, ולא המסמך המקורי.
הנתבעת לא הכחישה את קיומה של הצוואה המקורית לטובת הגיסה. למעשה, היא ובעלה של התובעת הודו כי הם אלו ש"שידלו" את האם המנוחה לערוך את הצוואה הזו מלכתחילה. עם זאת, הנתבעת העלתה שתי טענות מרכזיות: ראשית, שהצוואה בוטלה על ידי המנוחה בפתק בכתב יד כשמונה חודשים לאחר עריכתה, ב-17 באוגוסט 2016; ושנית, שהצוואה כולה הייתה "פיקטיבית" ונעשתה למראית עין בלבד.
השופט ברינגר דחה את שתי הטענות בזו אחר זו, תוך שימוש בלשון חריפה.
בנוגע לטענת הביטול, מינה בית המשפט את המומחית גב' איה שוחט לבדיקת הפתק. חוות דעתה הייתה חד-משמעית: "ללא ספק של ממש" החתימה על הפתק אינה חתימת המנוחה. יתרה מזאת, המומחית מצאה כי "סביר מאוד" שמי שזייף את החתימה היא הנתבעת בעצמה. השופט אימץ את מסקנות המומחית במלואן.
פסק הדין חשף ראיות נוספות שתמכו במסקנה כי הפתק מזויף והטענה הומצאה לצורך ההליך. התברר כי בשנת 2020, ארבע שנים לאחר מועד הביטול הנטען, התנהלה שיחה מוקלטת בין התובעת לבעלה (אחיה של הנתבעת). בשיחה זו, האח לא הזכיר ולו במילה שהצוואה בוטלה. נהפוך הוא, הוא דן עם אשתו על זכויותיה על פי הצוואה והסביר לה שהעיכוב בהעברת הרכוש על שמה נובע מענייני מיסוי. השופט דחה את הסברו המאוחר של האח, לפיו כשאמר "צוואה" התכוון למסמכים אחרים, וקבע כי עדותו "אין בה כל היגיון ואיני מאמין לו".
גם הנתבעת נתפסה בסתירות. התברר כי ארבעה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה ב-2015, התובעת שלחה לנתבעת מכתב בו התחייבה להעביר לה 50% מהעיזבון שתקבל. התובעת חזרה על התחייבות זו במכתב נוסף בנובמבר 2020. במאי 2021, כשהתובעת חזרה בה מהתחייבותה, הנתבעת השיבה לה במכתב זועם וטענה כי זוהי התחייבות בלתי חוזרת. השופט ברינגר תהה: "מדוע… בשום שלב לא אומרת הנתבעת לתובעת כי אין כל משמעות להתחייבותה, הואיל ואין צוואה… מדוע אינה אומרת לה פשוט שהצוואה… אינה קיימת עוד מכיוון שבוטלה 5 שנים קודם לכן?".
השופט קבע כי טענת הביטול "הופיעה רק במסגרת התביעות שבפני", וכי התמונה העולה היא "עגומה של קשירת קשר, של אנשים שרקמו יחדיו מזימה לרמות את ביהמ"ש ולספר סיפורים שלא היו ולא נבראו".
לאחר שפסל את טענת הזיוף, פנה השופט לטענת ה"פיקטיביות". כאן, חשף פסק הדין את המניע האמיתי מאחורי הצוואה המקורית. הנתבעת ואחיה הודו כי הם היו מסובכים באותה עת במשפטים ונתבעו על ידי בנק בחו"ל "בסכומים של עשרות מיליוני יורו". הם חששו שאם יירשו את אמם, נושיהם יעקלו את כל העיזבון.
לפיכך, קבע השופט, הצוואה לא הייתה פיקטיבית כלל, אלא "אמיתית והיא מבטאת היטב את רצון המצווה". ומה היה רצונה? "להציל את עיזבונה מידי נושי ילדיה". התוכנית הייתה להבריח את הנכסים אל הגיסה (התובעת), מתוך הנחה שהיא תחזיק בהם עבורם. השופט קבע כי זו הייתה כוונתה האמיתית של המנוחה, ומשכך הצוואה תקפה.
לאור כל האמור, השופט ליאור ברינגר הורה על ביטול צו הירושה שהוציאה הנתבעת במרמה, ונתן צו קיום לצוואת המנוחה מ-2015, על בסיס ההעתק הצילומי שהגישה התובעת.
בסיום פסק הדין, לאור התנהלותה החמורה של הנתבעת, הזיוף והניסיון להטעות את בית המשפט, חויבה הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא הוצאותיה הריאליות בסכום עתק של 581,000 ש"ח.
ת"ע 62386-10-21, ת"ע 61856-10-21, ת"ע 61882-10-21
