פיצויים של 35,000 ש"ח לעורכת דין שכונתה "שקרנית" ו"זנזונת" במהלך דיון בבית המשפט העליון
בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעת לשון הרע, אך קבע כי הגידוף "זנזונת" לא היווה הטרדה מינית בנסיבות העניין, אלא נאמר "כקללת רחוב". השופטת מתחה ביקורת חריפה על הנתבע: "מעוות את העובדות כדי להתאימן לאופן שבו הוא מבקש לראות את עצמו"
בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגישה עורכת הדין דניאלה יעקובי, וחייב את הנתבע, עידו קליין, לשלם לה פיצויים בסך 35,000 ש"ח. זאת, לאחר שקבע כי קליין הוציא את דיבתה של עו"ד יעקובי כאשר כינה אותה "שקרנית" ו"זנזונת" במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט העליון. בפסק דין מפורט, שניתן ב-4 באפריל 2025, ניתחה כבוד השופטת רויטל באום את האירועים החמורים ואת ההבחנה בין עוולת לשון הרע להטרדה מינית.
תחילתה של הפרשה ב-19 בדצמבר 2022, בדיון שנערך בבית המשפט העליון בערעור שהגיש אדם בשם דב פניני נגד קיבוץ איל. עו"ד יעקובי ייצגה בדיון את הקיבוץ. הנתבע, עידו קליין, נכח באולם אף שלא היה צד להליך. לפסק הדין, לקליין סכסוך רב שנים עם הקיבוץ על רקע אי קבלתו לחברות וטיפול הקיבוץ באמו המנוחה.
במהלך הדיון, התרחשו שני אירועים חריגים. לטענת התובעת, "האירוע הראשון" אירע בזמן שטענה בפני הרכב השופטים. הנתבע, שישב בקהל, צעק לעברה "שקרנית". השופטים העירו לו על כך, אך הדברים לא תועדו בפרוטוקול.
"האירוע השני" והחמור יותר התרחש מאוחר יותר, בזמן שהרכב השופטים יצא להתייעצות. על פי העדויות, הנתבע ניגש למזכיר הקיבוץ, מר אייל קדמן, ואיים עליו. עו"ד יעקובי התערבה וביקשה מהנתבע להפסיק לפנות למר קדמן. בתגובה, הטיח בה הנתבע: "סתמי את הפה, זנזונת". כאשר השופטים שבו לאולם, דיווחה עו"ד יעקובי על האירוע וביקשה להוציא את הנתבע מהאולם. פרוטוקול הדיון בעליון מאשר את הדברים, ומתעד כיצד השופטת דפנה ברק-ארז הורתה לאנשי הביטחון להוציא את קליין מהאולם.
הנתבע הכחיש בבית המשפט כי אמר לתובעת "שקרנית" או "זנזונת". אולם, השופטת באום דחתה את גרסתו מכל וכל. היא קבעה כי היא נותנת "אמון מלא" בעדותה של עו"ד יעקובי ובעדותו של מר קדמן, ותיארה את עדויותיהם כ"אמינות ומהימנות". לעומת זאת, על גרסת הנתבע קבעה השופטת כי היא "אינה אמת". היא ציינה כי הנתבע לא הצליח למסור "גרסה עובדתית שלמה וקוהרנטית", התחמק ואף סתר את עצמו בחקירתו.
בניתוח אישיותו של הנתבע, כפי שהצטיירה בפניה, כתבה השופטת דברים קשים: "מעדותו לפניי עלה כי הנתבע הוא אדם החש רדוף… מטיח האשמות ללא ביסוס… והוא מאשים את סביבתו באחריות (ובאשם) לכל הקורה לו… לא פעם הוא מעוות את העובדות כדי להתאימן לאופן שבו הוא מבקש לראות את עצמו, כקרבן של אנשים ונסיבות, שעה שהוא הנוהג באופן תוקפני כלפי זולתו".
לאחר קביעת העובדות, פנתה השופטת לניתוח המשפטי. עו"ד יעקובי תבעה הן בעילה של לשון הרע והן בעילה של הטרדה מינית. השופטת קיבלה את תביעת לשון הרע , אך דחתה את הרכיב של הטרדה מינית.
באשר להטרדה המינית, השופטת באום קבעה כי אף שהמילה "זנזונת" היא "התייחסות מינית" מבזה , בנסיבות המקרה הספציפי הנתבע לא התכוון לייחס לתובעת עיסוק בזנות. מסקנתה נבעה מההקשר: תגובתו של קליין באה לאחר שעו"ד יעקובי ניסתה להפריד בינו לבין מר קדמן, והקללה נועדה "לגרום לה לחדול מניסיון זה, תוך השפלתה באופן כללי ולאו דווקא בהקשר מיני". השופטת סיכמה כי "המילה 'זנזונת' נאמרה ללא כל מחשבה, וכקללת רחוב, ולא בכוונה לייחס לתובעת תכונות של יצאנית". עוד הוסיפה כי "הביטוי המכוער מעיד על אישיותו של הדובר ולא על מושא הדברים".
לעומת זאת, בנוגע לתביעת לשון הרע, קבעה השופטת כי שתי האמירות – "שקרנית" ו"זנזונת" – שנאמרו בפני קהל רב, מהוות פרסום לשון הרע. לדבריה, יש בהן "כדי להשפיל את התובעת בעיני הבריות ולעשותה מטרה לבוז וללעג מצדם" וכן "לפגוע במשלח ידה ובמקצועה כעורכת דין".
השופטת הדגישה את חומרת המעשה לאור המקום בו בוצע. היא ציינה כי אין מדובר ב"קללות וגידופים המהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה", אלא באירוע שהתרחש "בין כתליו של המוסד המשפטי הגבוה ביותר במדינה, ולא ברחוב". היא סיכמה בציטוט חד: "הפער בין המעמד המכובד לשפת הביבים בה נקט הנתבע הוא המצדיק בעיניי קביעה כי מדובר בלשון הרע".
השופטת דחתה את טענות ההגנה של הנתבע (שטען בכתב ההגנה ל"אמת בפרסום" ו"תום לב") , וציינה כי הוא כלל לא חזר עליהן בסיכומיו. לגופו של עניין קבעה כי הנתבע לא הוכיח שהתובעת שקרנית או זונה , וכי ברור שהדברים לא נאמרו ב"תום לב".
בבואה לפסוק את גובה הפיצוי, התייחסה השופטת באום למצבה של עו"ד יעקובי. היא ציינה כי התרשמה "באופן בלתי אמצעי מהצער הרב שנגרם לתובעת… מהכעס, ההלם ועגמת הנפש שנגרמו לה". היא הדגישה את הקושי והמתח הכרוכים בהופעה בבית המשפט העליון ושיבחה את התובעת על תפקודה: "הדבר מלמד רק על כוחות הנפש של התובעת שהצליחה להפריד בין ההתקפה האישית והבלתי מוצדקת עליה לבין העניין אשר לשמו התייצבה לדיון, ועל יכולותיה המקצועיות הגבוהות".
בסופו של דבר, קבעה השופטת כי פיצוי בסך 35,000 ש"ח הוא "פיצוי הולם בנסיבות העניין". בנוסף, חויב הנתבע בהוצאות התובעת בסך 1,500 ש"ח ובשכר טרחת עורך דינה בסך 8,500 ש"ח.
ת"א 39788-03-23
