בית המשפט קבע: Ynet והכתבת פרסמו לשון הרע ויפצו מתווך חרדי בעשרות אלפי שקלים
השופטת הבכירה מרים קסלסי מתחה ביקורת חריפה על התנהלות הנתבעות בכתבה שעסקה באפליה בפרויקט ברמת שלמה: "הציטוטים נעשו באופן לא אחראי ורשלני". נקבע כי הכתבה, שייחסה לתובע הבטחה ל"מיעוט ספרדי", היתה שגויה, וכי הנתבעת 2 (הכתבת) הודתה בבית המשפט כי "יכול להיות שהיה פה בלבול"
בית משפט השלום בירושלים קיבל במלואה תביעת לשון הרע שהגיש מתווך הנדל"ן החרדי מנחם זייבלד, נגד חברת "ידיעות אינטרנט ותקשורת דיגיטלית בע"מ" (המוכרת כאתר Ynet) והעיתונאית יעל פרידסון. בפסק דין שניתן ביום 17 במרץ 2025, קבעה השופטת הבכירה מרים קסלסי כי הנתבעות יפצו את זייבלד בסכום המקסימלי שנתבע (לאחר הפחתה), בסך 75,000 ₪, וזאת בגין פרסום כתבה שייחסה לו באופן שגוי אמירות גזעניות ומפלות. בנוסף, חויבו הנתבעות בהוצאות משפט בסך 1,875 ₪ ובשכר טרחת עורך דין בסך 17,700 ₪.
התביעה, שהוגשה במקור על סך 500,000 ₪ והופחתה בהמלצת בית המשפט ל-75,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק , עסקה בכתבת המשך שפרסמו הנתבעות ביום 1 בדצמבר 2016. כותרת הכתבה היתה: "הופסקה עבודת המתווך שהבטיח "מיעוט ספרדי"". התובע, מנחם זייבלד, עסק באותה עת מטעם חברת "תיווך אקספרס" בשיווק פרויקט נדל"ן של חברת "פנינת הרכס" בשכונת רמת שלמה בירושלים.
על פי הנטען בכתבה, בעקבות פרסום קודם ב-Ynet, פנה שר הפנים דאז ויו"ר ש"ס, אריה דרעי, לחברה היזמית ו"דרש לפטר מיידית את המתווך שהבטיח כי בפרויקט יש 'מיעוט ספרדי'". הכתבה דיווחה כי היזמים אכן נענו לדרישה, ומסרו כי הם "מפסיקים לעבוד באופן מיידי עם מנחם זייבלד ועם תיווך אקספרס".
אלא שבפסק הדין נקבע "באופן חד משמעי כי הכתבה לקתה באי דיוקים". השופטת קסלסי קבעה כי האמירה המפלה כלל לא נאמרה על ידי זייבלד. לכתבה צורף קישור להקלטת שיחה , שבה נשמע סוכן מכירות שאינו התובע , נשאל לגבי הפילוח העדתי בפרויקט ומשיב: "קשה לי לומר, אבל אם אתה שואל ישיר אז מיעוט ספרדי". בית המשפט קבע כי לא רק שזייבלד לא אמר את הדברים, אלא ש"למעשה גם לא סוכן המכירות האנונימי שהוקלט" הבטיח מיעוט כזה.
זאת ועוד, הכתבה ייחסה לזייבלד ציטוט נוסף, לפיו "ועדת הקבלה בודקת שהמשפחה הרוכשת היא משפחה חרדית איכותית וטובה". גם קביעה זו התבררה כשגויה. בפסק הדין נכתב: "זייבלד לא אמר הציטוט הנ"ל בענין ועדת הקבלה ובדיקותיה, כי אם נציג המכירות האנונימי". למעשה, בשיחה שכן נערכה עם זייבלד עצמו, הוא אמר דברים הפוכים: "אין שום קריטריונים, כל בן אדם יכול לקנות גם את יכולה אם את שומרת שבת" , וכן "אין ועדת קבלה מסודרת".
במהלך המשפט, הנתבעת 2 (הכתבת פרידסון) הודתה באפשרות של טעות: "יכול להיות שהיה פה בלבול עם אחת השיחות האחרות שהיו עם משווקים אחרים של הפרוייקט".
השופטת קסלסי קבעה כי הפרסום מהווה לשון הרע חמור. "ייחוס לתובע תכונה או פעולה גזענית המפלה מגזר בשל מוצאו, מהווה לשון הרע" , וכי הפרסום עשה את התובע "מטרה לשנאה, לבוז וללעג בעיני הבריות". כהוכחה לכך, ציין בית המשפט את תגובות הקוראים לכתבה, שכללו נאצות קשות כגון "מנחם זבל…לא זייבל, זבל אנושי" (תגובה 58). השופטת קבעה כי "הקורא הסביר של הכתבה קישר את האפליה על רקע מוצא עדתי, בראש ובראשונה לתובע, שהציטוט הובא מפיו והוא האדם היחיד ששמו פורסם".
השופטת הדגישה כי הכתבה "נגעה בעצב חשוף, בפצע שטרם הגליד" בחברה הישראלית, וגרמה ל"מהומה גדולה". אתרי חדשות אחרים, כמו "כיכר השבת", ציטטו את הכתבה תחת כותרות כגון "הסוכן הגזען יוחלף" , והדבר הוביל לפיטוריו המיידיים של זייבלד. השופטת ביקרה את הנתבעת 2 על "תרועת הניצחון" בפרסום המעקב שכותרתו "הופסקה עבודת המתווך…" , אשר ציין במפורש את שמו של זייבלד.
הנתבעות ניסו להסתמך על הגנת "אמת בפרסום". בית המשפט קיבל כי בנושא היה עניין ציבורי, אך דחה את ההגנה מכל וכל משום שהפרסום "לא היה אמת". "לב הכתבה הוא הבטחת מיעוט ספרדי בפרויקט מגורים. התובע לא הוציא מפיו את המלים 'מיעוט ספרדי' ולא ניתן לומר שהיה זה פרט שולי".
גם הגנת "תום הלב" והעיתונות האחראית נדחתה. השופטת קסלסי קבעה כי "הציטוטים בכתבה משיחה זו ומשיחה שערכה הנתבעת עם התובע נעשו באופן לא אחראי ורשלני". לדבריה, התנהלות זו שוללת את תום הלב, שכן הנתבעות "לא נקטו לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לאו". השופטת הוסיפה ביקורת נוקבת: "כל שהייתה צריכה הנתבעת הוא להקשיב לקלטות שיחה ספורות וקצרות, לרשום מי אמר ואלו דברים ולהציץ ברישומיה טרם ניסוח הכתבה". יתרה מכך, צוין כי זייבלד עצמו, כשעומת על ידי הכתבת עם האמירה "מיעוט ספרדי", הכחיש זאת מכל וכל ואמר לה: "את מגיעה לפינה שממש ממש… אנחנו לא נמצאים שם… זה ממש נמוך לרדת".
בבואה לפסוק את הפיצוי, דחתה השופטת את הטענה כי לא נגרם לתובע נזק של ממש. "עבודתו של התובע הופסקה, שעה שיכול היה להשתכר עמלה נכבדה הגלומה במכירה אפילו של דירות בודדות". בנוסף לנזק הכלכלי, ציין בית המשפט את הנזק הנפשי שנגרם לתובע בעקבות תלונה שהוגשה נגדו לוועדת המשמעת במשרד המשפטים, תלונה שנסגרה לבסוף "בלא כלום" , אך לא לפני שגרמה ל"עוגמת נפש ודאגה" ש"ריחפה על ראשו ועיסוקו" במשך כארבע שנים, מדצמבר 2016 ועד ינואר 2020. השופטת אף העירה כי להתרשמותה, "נזקיו הממשיים של התובע, ולמצער הפוטנציאליים, עולים לאין שיעור מהסכום הנתבע".
השופטת ציינה כשיקול לחומרה את העובדה כי "הנתבעות לא התנצלו ולא הסירו שם התובע מהכתבה". טענת הנתבעות לשיהוי בהגשת התביעה נדחתה, והתקבל הסברו של התובע כי המתין לסיום הבירור בעניינו במשרד המשפטים.
ת"א 53992-08-21
