העיתונאי עמית סגל זכה בתביעת דיבה: הפעיל הפוליטי עומר נחמני יפצה אותו ב-120,000 ש"ח
בית משפט השלום בתל אביב קיבל 5 מתוך 6 טענות בתביעה שהגיש סגל נגד דוברו לשעבר של יאיר גולן. השופט אריה ביטון מתח ביקורת על השיח הפוליטי וקבע כי האשמת סגל ב"גזענות", "מניפולציות בסקרים" ו"חברות בארגון פשע" חורגת מגבולות חופש הביטוי. טענת הנתבע ל"תביעת השתקה" נדחתה
בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל (17 באפריל 2025) באופן חלקי תביעת לשון הרע שהגיש העיתונאי ופרשן חדשות 12, עמית סגל, נגד הפעיל הפוליטי ועו"ד עומר נחמני. השופט אריה ביטון פסק כי נחמני יפצה את סגל בסכום של 120,000 ש"ח , בתוספת 25,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.
התביעה, שהוגשה במקור על סך 400,000 ש"ח , עסקה בשישה פרסומים שונים שפרסם נחמני בחשבון הפייסבוק שלו במהלך שנת 2020, תקופה שהתאפיינה בבחירות סוערות ובוויכוח פוליטי נוקב. סגל יוצג בהליך על ידי עו"ד מיכאל דבורין , בעוד נחמני יוצג על ידי עורכי הדין יובל יועז ואילן יונש.
השופט ביטון ניתח כל אחד מששת הפרסומים ומצא כי חמישה מהם מהווים הוצאת לשון הרע ואינם חוסים תחת ההגנות הקבועות בחוק.
הפרסום הראשון, מיום 5 בינואר 2020, עסק בציוץ של סגל בעקבות חיסול קאסם סולימאני והתגובות עליו. נחמני כינה את סגל בפוסט "גזען שבין היתר נתפס בטעות כעיתונאי רציני", וטען כי החיסול הוא עבור סגל "הזדמנות פוליטית להסית נגד ערבים" וכי סגל מבצע "מניפולציות קטנות… בסקרים". השופט קבע כי כינויים אלו הם "מעליבים ומשפילים" וכי הייחוס לסגל של עבירות פליליות כגון גזענות והסתה לגזענות מהווה לשון הרע. בית המשפט דחה את טענת ההגנה של "הבעת דעה", בקובעו כי המסקנה שסגל גזען לא נבעה באופן סביר מהעובדות (הציוץ של סגל). השופט ציין כי סגל אף תקף בציוץ קודם את ח"כ עופר כסיף היהודי באותו נושא, מה שמחליש את בסיס הטענה לגזענות. גם הטענה ל"מניפולציות בסקרים" נקבעה כלשון הרע, שכן היא "לא התלוו כל עובדות שעליהן מסתמכת הטענה המשמיצה". בגין פרסום זה נפסק פיצוי של 25,000 ש"ח.
הפרסום השני, מ-1 במרץ 2020, עסק בחשיפת הקלטת ישראל בכר על ידי סגל. נחמני תהה "האם סגל הוא בכלל עיתונאי או קמפיינר של נתניהו בתחפושת" וקבע כי סגל "ידע שההקלטה… בושלה על ידי רב מושחת ובניגוד לחוק" , ואף תהה "על איזה עוד מעשים של נתניהו עמית סגל יודע ולא מדווח". השופט קבע כי מדובר בלשון הרע הפוגעת במשרתו וביושרתו של סגל כעיתונאי. גם כאן נדחתה הגנת הבעת הדעה, כיוון שמהפרסומים (כולל תחקירה של אילנה דיין) "לא ניתן היה להסיק כי התובע יודע כי ההקלטה 'בושלה' והינה בניגוד לחוק כלל וכלל". נקבע כי זו הייתה הנחה של הנתבע שאינה נסמכת על עובדות. הפיצוי שנקבע: 25,000 ש"ח.
הפרסום החמישי, מ-4 בספטמבר 2020, היה חזרה על אותו נושא. נחמני כינה את סגל "שופר על מלא, משת"פ של נאשם בפלילים". בית המשפט קבע כי זהו "פרסום חוזר של לשון הרע שאין לו הגנה בחוק", וכי פרסום חוזר עומד בפני עצמו כעוולה. גם בגין פרסום זה נפסק פיצוי של 25,000 ש"ח.
הפרסום השלישי, מ-20 ביוני 2020, קבע כי סגל "מנסה לסתום לכל מי שלא חושב כמוהו את הפה" וכי אילנה דיין "חשפה את השקרים של סגל". השופט קיבל את התביעה חלקית בגין פוסט זה. הוא קבע שהאמירה על "סתימת פיות" היא "ביקורת לגיטימית" , אך הקביעה כי "נחשף בשקריו" היא ייחוס שקר לתובע "ללא כל בסיס עובדתי ראוי" ומהווה לשון הרע. בגין פרסום זה נפסק פיצוי של 15,000 ש"ח.
מעניין לציין כי בית המשפט דחה את התביעה בגין הפרסום הרביעי. בפרסום זה, מ-8 באוגוסט 2020, האשים נחמני את סגל כי מטרתו "להלבין ולהכשיר את מעשי האלימות של מחבלים ימנים" וכינה אותו "תועמלן של המחתרת היהודית" , על רקע השוואה שעשה סגל בשידור בין יונה אברושמי לאודי אדיב. השופט ביטון קבע כי במקרה זה, דבריו של נחמני חוסים תחת הגנת הבעת הדעה. לדבריו, "האשמה בהלבנה… אינה נתפסת כביטוי שיש בו לפגוע ולבזות את התובע אלא אך כביקורת לגיטימית" , וכי "אדם סביר היה יכול להסיק את המסקנות והדעה המובעת" לנוכח דברי סגל עצמו.
הפרסום השישי והאחרון, מ-15 באוקטובר 2020, היה החמור מביניהם וזיכה את סגל בפיצוי הגבוה ביותר, 30,000 ש"ח. במועד זה, נחמני שימש כדוברו של ח"כ דאז יאיר גולן. נחמני שיתף פוסט של גולן שכינה את סגל "שותף לעבריין לכאורה" ו"שותף… בארגון העברייני שמקיף את ראש הממשלה". נחמני הוסיף כותרת משלו: "הדרך היחידה לפרק ארגון פשע היא קודם כל לא לפחד ממנו".
נחמני העלה שתי טענות הגנה מרכזיות: האחת, כי הוא חוסה תחת חסינותו הפרלמנטרית של ח"כ גולן; והשנייה, כי מדובר בתביעת השתקה. השופט דחה את שתי הטענות במלואן.
בנוגע לחסינות, קבע השופט כי היא אישית לחבר הכנסת ואינה מוענקת אוטומטית ליועציו. יתרה מכך, הפרסום בוצע בחשבונו הפרטי של נחמני , וח"כ גולן אף העיד כי לא ידע מי ניסח את הכותרת שנחמני הוסיף. באשר לתוכן, נקבע כי מדובר ב"האשמה חמורה נגד עיתונאי בשותפות למעשים פליליים" וכי אדם סביר לא יכול להסיק שסגל שותף בארגון פשע "אך ורק על סמך עבודתו העיתונאית".
בנוגע לטענת "תביעת ההשתקה" (SLAPP), השופט ביטון ניתח את המאפיינים שנקבעו בפסיקה וקבע כי אינם מתקיימים. הוא קבע כי אין פערי כוחות כלכליים ניכרים , עילת התביעה אינה "חסרת יסוד או גבולית" , וסכום התביעה אינו "מופרז ונטול בסיס". עוד ציין השופט כי לא ניתן היה לתבוע את ח"כ גולן (המפרסם המקורי) בשל חסינותו, אותה סירב להסיר.
בפסק דין נרחב, השופט אף הפך את הטענה וכתב כי נדמה שדווקא "מכלול הפרסומים והתגובות של הנתבע… ביטאו דווקא רצון להשתיק את התובע מלממש את זכותו לחופש הביטוי". השופט כינה זאת "ניסיון השתקה הפוך זה של הנתבע את התובע".
בסיכום דבריו, מתח השופט ביטון ביקורת על השיח הציבורי: "יש לחזור ולהתריע ולהרתיע מפני שימוש בביטויים קיצוניים ושליליים שאינם תורמים לשיח הציבורי ולוויכוח הפוליטי אלא אך מזיקים לו". הוא הוסיף כי "מצופה כי פעילים פוליטיים ואישי ציבור… ייקחו אחריות על אמירותיהם וימנעו מהפצת הכפשות אישיות בלתי מבוססות" , וקרא ל"קיום שיח פוליטי ולוויכוח ענייני ומכבד. ביקורת נוקבת – כן, מכפישה ומסיתה – לא ולא".
ת"א 37304-10-20
