"הפורום לשמירה על החופים" פרסם מידע שקרי על זיהום ממאגר "לוויתן" – ויפצה בעשרות אלפי שקלים
בית המשפט דחה את טענות הארגון ל"תביעת השתקה" ו"אמת בפרסום", וקבע כי הפרסומים שייחסו לחברת "ניומד אנרג'י" השלכת "חול מזוהם" בחוף דור היו שקריים ומטעים. הפיצוי בסך 30,000 ש"ח ייתרם לעמותת "פתחון לב". עוד נקבע כי אם הנתבעים לא יפרסמו תיקון והבהרה, הם יחויבו ב-15,000 ש"ח נוספים.
בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגישה חברת האנרגיה "ניומד אנרג'י – שותפות מוגבלת", המחזיקה העיקרית (45.33%) במאגר הגז "לוויתן", נגד "הפורום הישראלי לשמירה על החופים (ע"ר)" ונגד יושבת הראש שלו, הפעילה הסביבתית חנה (הלינה) קופרמן. בפסק דין מפורט שניתן ביום 7 באפריל 2025, קבעה כבוד השופטת קרן מרגולין-פלדמן כי הנתבעים הפיצו פרסומים שקריים שייחסו ל"ניומד" ולמאגר לוויתן עבודות פיתוח מזהמות בחוף דור, וזאת במטרה להגדיל רווחים.
השופטת דחתה את כל טענות ההגנה של הנתבעים, כולל הטענה כי מדובר ב"תביעת השתקה", וקבעה כי הנתבעות נכשלו לחלוטין בהוכחת אמיתות הפרסום. הנתבעות חויבו, ביחד ולחוד, בפיצוי בסך 30,000 ש"ח, אשר ייתרם על ידן לעמותת "פתחון לב" על שמה של התובעת. בנוסף, הן חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 13,000 ש"ח.
כמו כן, בית המשפט הורה לנתבעות להסיר את הפרסומים ולפרסם, בתוך 14 יום, "תיקון לפרסומים" בנוסח שנקבע בפסק הדין, בכל הפלטפורמות בהן הופץ המידע השקרי. התיקון יבהיר כי בפרסום המקורי "נפלה טעות" וכי העבודות המוזכרות בו "אינן עבודות אשר נועדו על מנת לשרת את מאגר לוויתן". השופטת קבעה סנקציה כספית נוספת: אם הנתבעות לא יפרסמו את התיקון במועד, הן יחויבו לשלם לתובעת 15,000 ש"ח נוספים.
תחילתה של הפרשה ביוני 2021. "הפורום הישראלי לשמירה על החופים" פרסם בדף הפייסבוק שלו פוסט תחת הכותרת "חשיפה", בו נטען כי "מאות אלפי קוב של חול מזוהם מושלך לחופי דור". הפרסום קשר זאת ישירות למאגר לוויתן, וטען כי הדבר נעשה "במסגרת עבודות פיתוח מואצות להקמת צנרת חדשה לייצוא מאסדת לוויתן ומאגרים עתידיים".
הפוסט, שזכה ל-168 שיתופים ו-81 תגובות , האשים כי העבודות נעשות "בשקט בשקט" כדי "להגדיל כמויות הגז והנפט מלוויתן… הכל לרווחי ייצוא". עוד נטען כי "תאגידי הגז והנפט" עושים בחופים כרצונם וכי "הכל כסף".
יו"ר הפורום, חנה קופרמן, הגדילה את תפוצת הפרסום כאשר שיתפה אותו 11 פעמים בקבוצות פייסבוק שונות, ביניהן "נלחמים על החיים", "זכרון יעקב- הבמה החדשה" ו"חיפאים משפיעים". לשיתופים אלה הוסיפה קופרמן כיתובים כמו: "ראו במו עיניכם – חול מזוהם מקרקעית נמל חדרה מושלך מול חופי דור והסביבה – במסגרת עבודות צנרת חדשה לפיתוח 'לוויתן'".
התובעת, "ניומד אנרג'י" (שבמועד הגשת התביעה נקראה "דלק קידוחים שותפות מוגבלת" ), טענה כי הפרסומים הציגו אותה באופן שקרי ומטעה כמי שגורמת לזיהום סביבתי חמור לשם הגדלת רווחיה, ובכך פגעו בשמה הטוב. התביעה הוגשה לאחר שהנתבעות סירבו לבקשתה להסיר את הפרסומים ולפרסם הבהרה.
הנתבעות העלו מספר טענות הגנה. המרכזית שבהן הייתה כי יש לדחות את התביעה על הסף בהיותה "תביעת השתקה" (SLAPP). לטענתן, מטרת התביעה הייתה "למוטט את פעילותה" של העמותה ולהפסיק את הביקורת הציבורית על התנהלות תאגידי הגז.
השופטת מרגולין-פלדמן דחתה טענה זו מכל וכל. בפסק הדין נכתב כי אף ש"ניומד" היא "גוף גדול בעל עצמה כלכלית", הנתבעות "אינן גוף קטן וחסר חשיבות… אלא… גוף בעל מוניטין ומעמד הן בעיניי הציבור… והן בעיניי גורמי הממשלה".
השופטת קבעה כי התביעה אינה תביעת סרק, אלא עוסקת ב"פרסום מוטעה" המציג "מצג שווא עובדתי". עוד צוין כי התנהלות התובעת סותרת טענה של "השתקה": היא פנתה לנתבעות טרם ההליך וביקשה רק הסרה ותיקון ללא כל דרישת פיצוי , ואף הצהירה בבית המשפט כי כל סכום שייפסק לטובתה ייתרם לצדקה. עובדות אלו, קבעה השופטת, "יש בהן די על מנת להיווכח כי אין מדובר בתביעת השתקה קלאסית".
בחינת טענת ההגנה המרכזית של "אמת בפרסום" הובילה לקריסת גרסת הנתבעות. בית המשפט קבע כי הנטל להוכיח את אמיתות הדברים רבץ על הנתבעות, והן "לא הרימו את הנטל".
מניתוח הראיות והמסמכים שהוצגו, כולל היתרי העבודה, עלתה תמונה עובדתית הפוכה לחלוטין מזו שהוצגה בפוסטים:
- לא "לוויתן", אלא "כריש": היתר העבודות להנחת הצנרת החדשה כלל לא היה קשור למאגר לוויתן. ההיתר ניתן לחברת "אנרג'יאן ישראל לימיטד", שהיא מבעלות זכות ההפעלה במאגר "כריש", ונועד לצנרת גז ימית ממאגר "כריש" לחוף דור. לפסק הדין, למאגר לוויתן קיימת צנרת נפרדת הפעילה מסוף 2019.
- לא צנרת "קונדנסט": הפרסומים קישרו את העבודות להגדלת ייצוא וטיפול ב"קונדנסט" (תוצר לוואי של הפקת הגז). אלא שההיתר כלל לא הזכיר צנרת קונדנסט, אלא "צנרת להולכת גז". הנתבעת 2 אף הודתה בעדותה כי צנרת הקונדנסט הוקמה "בכלל על ידי קבלן אחר של נתג"ז", ולא במסגרת העבודות נשוא הפרסום.
- לא "חול מזוהם", אלא "חול נקי": הטענה הדרמטית על השלכת "חול מזוהם" התבררה גם היא כשקרית. היתר הטלת הפסולת בים, שהתייחס להטלת החול לכיסוי הצנרת, קבע מפורשות כי מדובר ב"חול ים נקי". בית המשפט הדגיש כי "לא הובאה לעיוני כל ראיה אשר יש בה כדי לתמוך בטענה כי הטלת החול נועדה כדי לכסות צנרת להובלת קונדנסט… [ו]ממילא גם לא הוכח כי החול שהוטל הוא חול מזוהם".
השופטת מתחה ביקורת על כך שהנתבעות קשרו באופן אוטומטי את העבודות למאגר לוויתן. הנתבעת 2 הסבירה בעדותה כי היא "תמיד אומרת לוויתן ומאגרים עתידיים כי זה ביחד" וכי "הכל קשור ללוויתן בצורה ישירה ועקיפה". השופטת דחתה גישה זו וקבעה כי מדובר ב"קישור שהוא רחוק מדי" ו"תיאורטי", שאין בו כדי לבסס טענת "אמת בפרסום".
לבסוף, נדחתה גם טענת הנתבעות להגנת "תום לב". השופטת קבעה כי על הנתבעות, כגוף ציבורי המשמש "כשומר סף סביבתי" , חלה "החובה והאחריות לבצע את הפרסומים לאחר ברור מדוקדק ועל בסיס עובדות מהימנות". מכיוון שהן לא עשו כן, פרסמו מידע שקרי ואף סירבו לתקנו, הן אינן זכאיות להגנה זו.
ת"א 68081-10-21
